שר האוצר, מר יאיר לפיד, העביר למשרד האוצר יחד עימו את הפייסבוק שלו, את כשרון הכתיבה שלו, את הכושר הרטורי שלו, הפוזיציה שלו, המנייריזם שלו, והוא ממצה את כל הכישורים האלה עד תום. כצ'ופר הוא הביא גם כמה הפתעות מדיניות בניגוד למוצא פיו לפני הבחירות. קומוניקטור שמדבר עצמו לדעת. חג לפובליציסטים, לקריקטוריסטים ולמאיירים. השני לראש הממשלה ביבי נתניהו שאותו הוא רוצה לרשת.
הפעם אני לא משתדל להיות מקורי, אפילו לא שמץ (יש כבר קונקורדנציה שלֵמה על לפיד), אלא להביא כמה ציטטות בשבח השתיקה:
"נפלא להאזין לשתיקתו של אדם" - תומאס הארדי.
"כאשר תרצה להתמסר למשהו, למשהו באופן מוחלט - שתוק" - מוריס מָטֶרלינק.
"אנו יוצרים קשר טוב בשתיקתנו, במה שלא נאמר" - הרולד פינטר.
"השתיקה היא הסביבה, בתוכה מקבלים הדברים את צביונם" - תומאס קרלייל.
"לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא" [עמוס ה', 13].
"נצר פיו - שומר נפשו, פשק שפתיו מחיתה לו" [משלי י"ג].
"סייג לחוכמה שתיקה" [אבות ג'].
ובהקשר לאמירה אחרונה זאת, הייתי מייעץ לו לעיין בכתבי ישראל גלילי. שכן, למעט ביוגרפיה של דני הררי (איש קיבוץ נען, הקיבוץ של גלילי) בשם "סמכות ללא תואר" - אין שום ספר. גלילי היה שתקן מופלג וגם לא הִרבה לכתוב. הוא היה איש חכם והצטיין בכמה וכמה תחומים, ואולי בראשם - השתיקה. גם אם האיש צלצל אליך, הוא חיכה שאתה תפתח את הפה. זאת בין היתר מכיוון שהוא היה חשדן גדול, ורצה לבחון אם צלצל לאדם הנכון. עם זאת הוא היה איש שיחה מלבב.
אני הכרתי אותו בתקופה שבה הוא שימש השר הממונה על ביצוע חוק
רשות השידור בעידן הרגיש של הקמת הטלוויזיה הישראלית (סוף שנות ה-60). עשיתי היכרות קרובה יותר עם האיש שביקש (על מיטת דווי) להשמיע את הגרסה שלו לתווית שהדביקו לו, ללא הצדקה, של קומיסר. הוא היה איש של תכסיסים ותחמונים, אבל לא פוליטרוק. זאת הוא ביקש להבהיר, לקראת סיום כתיבת ספרי "גשר של נייר - סיפור הטלוויזיה הישראלית". עד אז שתק, ונצר את לשונו.
"עם מי אני מתעסק כאן" ולא זו בלבד; הוא גם היה זהיר מאוד בכתיבה או בחתימה על מכתבים. ידידי שמואל אלמוג, שהיה מנכ"ל רשות השידור בתקופת גלילי, סיפר לי את הסיפור הבא. הטלוויזיה הישראלית, כיום ערוץ 1, נתונה בתסיסה מאז ש"נולדה מחוץ לרחם". באחד המקרים, כאשר הבטיח גלילי לאלמוג לפעול להעלאת שכרם של עובדי הרשות, ואלמוג ביקש ממנו מכתב, זה סיפר לו את המעשייה היהודית הבאה:
מעשה בעשיר יהודי מופלג שעבר בעיירה עם מרכבתו ביום שישי לקראת השקיעה, עם כניסת השבת. בשל כך נאלץ ללון במקום וגם להפקיד את תיבת התכשיטים שנשא עמו. הכל רקדו סביבו, בבואו ובצאתו. הזמינו אותו לבתים מכובדים, העלו אותו לתורה, והעתירו עליו כל הכבוד והיקר. אך כאשר הנגיד, לפני צאתו, במוצ"ש, הזכיר את תיבת התכשיטים, שאל יו"ר הקהילה על אלו תכשיטים הוא מדבר. האיש נדהם וכראיה העיר לציבור המלווים שהם כולם היו עדים לכך - ראו ושמעו. כאשר היו"ר שאל את בני הקהילה אם אכן ראו, הם השיבו בתנועות שלילה חזקות. לא ראו, לא שמעו. היהודי ההמום הצהיר שהוא יפנה לבד"ץ ויאשים את הקהילה בשוד, והורה לעגלון לנסוע. עוד הסוסים מתנהלים לאיטם, רץ אץ אחרי העגלה יו"ר ועד הקהילה עם תיבת התכשיטים. על השאלה מדוע הוא עשה זאת, ענה: "רציתי שתראה עם מי אני מתעסק כאן".
הנמשל היה ברור. גלילי יבטיח, אבל אנשי האוצר יתכחשו.
והנה לסיכום משהו סמלי. בשידור "מבט" ביום שני (27.5.13) הוקרנה על המרקע מסיבת העיתונאים של שר האוצר אשר איים בפירוק הקואליציה אם חוק השוויון בנטל לא יאושר. השר נראה מדבר ולא נשמע. אך ראינו כותרות. לא הכל קוראים כתוביות. זאת, בין היתר, מחלת ילדות של ערוץ זה מאז 1968. הפעם זה היה צירוף מעניין של תקלות קלאסיות בערוץ 1 ורעיון כה מקורי וסמלי. אבל יש עוד היבט לנושא; השאלה היא לא רק מדוע לפיד מדבר הרבה כל כך, אלא מדוע הצמרת של "יש עתיד" ותומכי המפלגה החדשה שותקים כל כך.
