מייד לאחר שסיימתי לקרוא את הידיעה של העיתונאי איציק וולף כאן באתר: "בעלות הברית ידעו על ההשמדה ולא עשו דבר" התעצבנתי נורא, לא יכולתי להתאפק, והתחלתי להקליד בכעס את המילים הנמצאות לפניכם.
בידיעה זו, של העיתונאי איציק וולף, נמסר כיצד נתניהו רמז על כך שההתעלמות של בעלות הברית מהשמדת היהודים בעת השואה מוכיחה, כי לא ניתן לסמוך עליהם שיגנו עלינו מפני האיום מאירן. אני קורא את הידיעה וחש בפספוס. מדוע? מדוע שכח נתניהו שוב את יהונתן? מדוע כאשר רמז נתניהו לאמריקנים שהם אינם אמינים, הוא הסתפק בהיסטוריה הרחוקה ושכח מהעובדות שיחסית התרחשו לא מזמן כאשר האמריקנים שמרו לעצמם מידע הנחוץ כל כך לביטחוננו אשר רק בזכות יהונתן
פולארד הועבר לידיעתנו? העברת המידע לא פגעה באמריקנים בכלל ולנו זה היה חשוב כמו אוויר לנשימה.
האם האמריקנים הוכיחו כי בטחונה של ישראל יקר לליבם? האם אפשר יהיה לסמוך עליהם בעניין הגרעין? האם ניתן יהיה לסמוך עליהם כאשר חלילה וחס נתקדם לקראת הפלשתינים ונסכן בכך ממש את ביטחוננו? האם בעניין המידע הביטחוני שהוסתר מאיתנו (אך הגיע אלינו בזכות פולארד) הביעו האמריקנים חרטה? המשך כליאתו של פולארד רומז את התשובה.
אילו פולארד היה חשוב לנתניהו הוא היה מנצל את הבמה שניתנה לו ומעביר את המסר שהיה מרעיש את האזרחים האמריקנים ואחר כך היה דורש את שחרורו המיידי של יהונתן. אילו פולארד היה חשוב לנתניהו הוא היה מזכיר אותו בכל עת מול המצלמות ומביך בכך את האמריקנים בעיקר בעת כנסים משותפים, אך זה לא נדרש רק מנתניהו, אלא מכל שר ובכיר ישראלי המזדמנים למצלמות התקשורת. כי פולארד הוא אחינו ולא סתם בן אדם, ובשבילו צריך לנדנד כל הזמן ולדרוש: פולארד פולארד פולארד עד שכל אזרח אמריקני ידע במי מדובר.
בכירים אמריקנים רבים כבר התבטאו בעניין יהונתן והביעו נכונות לשחררו, אסירים בעייתיים ומסוכנים בהרבה אשר נכלאו על-ידי האמריקנים כבר טעמו את חירותם, ולנו היו הזדמנויות רבות לדרוש את יהונתן, אך נמנענו מכך, וזו ההוכחה לדעתי, כי דווקא בכירים ישראלים מתנגדים לשחרורו של יהונתן, כי הם אינם רוצים שיחשוף כיצד הופקר על ידם. אחרת.... איך? איך הוא עוד שם?
אילו רק
והנה שיר שכתבתי (אותו פרסמתי בעבר יותר מפעם אחת) עם דוגמאות נוספות הממחישות כיצד יכולנו להשיב את פולארד לביתו כבר מזמן:
אילו רק
אילו רק
במהלך הטקס בבית הלבן
לפני לחיצת ידו של ערפאת השקרן
בעיצומו של האירוע המשודר בכל המדינות
כשפניו של רבין במסך ממוקדות
בהפתעה, היה פיו פולט, ויוצא בהכרזה:
"בלי פולארד... אין חתימה!!!"
האם קלינטון היה מוותר על המהלך ההיסטורי?
ההסכמים היו מעט נדחים
וקלינטון היה מפעיל מכבש לחצים
אך להצגת השלום היינו שבים
רק כשייסורי פולארד היו מסתיימים.
ריבונו של עולם!!!
כמה סבל היה אז נחסך.
אופס, לא נורא. מותר לטעות קצת
רבין שכח, ולפרס כנראה לא איכפת
את הזדמנות השחרור עוד ניתן היה לתזמן
בהזדמנות השנייה לצד המלך חוסיין
בעת החתימה על השלום עם ירדן.
אילו רק
בטקס השלום עם ירדן
בזמן שלבבות ההמון היו פוסקים מפעימתם
שהרי זה רגע היסטורי וכעס שתם
היה מנהיגנו צועק כבמאי: "עצרו, חדלו, קאט!
קודם את פולארד ועל שאר הסצנה נשוב עוד מעט".
האם קלינטון היה מוותר על ההצגה של העיר
בגלל סירוב טיפשי לוותר על אסיר?
הוי!!!
כמה סבל יכול היה להיחסך
אילו רק
כאשר התבקשנו לבצע ויתורים כואבים
ורגע לפני הנסיגות שהביאו עלינו יותר איומים
היו מכנסים מסיבת עיתונאים
ואת פולארד אחינו היו בתוקף דורשים.
ריבונו של עולם!!!
כמה סבל היה אז נחסך.
אילו רק
לאחר חורבן גוש קטיף
לנשיא בוש, שיעור במוסר, היה שרון אז מטיף
בעוד בתי הכנסת עלו בלהבות
ולנו ירדו כמויות של דמעות
איך יכלו אז, את אחינו לנטוש
ולוותר על ההזדמנות את פולארד לדרוש?
אילו רק
לפני ההסכמים השונים
בהם נדרשנו לשחרר מחבלים
או כשעשינו זאת מתוך מחווה של טיפשים
היינו את במת נאומי השלום מנצלים
ולאזרחים האמריקנים היינו אומרים:
איך אתם דורשים את שחרור הרוצחים
בעוד את חיי אחינו (שידיו נקיות מדם) אתם ממררים?
הוי!!!
כמה סבל יכול היה להיחסך
והאם נתניהו עמד במבחן
לפני שהקריא את נאום בר-אילן?
"שתי מדינות לשני עמים" כבר הוכרז
ורק אצל פולארד כלום אינו זז
אילו רק
שנייה אחת בלבד לפני קבלת מדליית החירות
היה פרס מנצל מיד הזדמנות
אל המצלמה להסתכל ולדרוש התחייבות
ולטעון כי אומנם פולארד בגד במפקדיו
והעם האמריקני נעשה מאוכזב
אך למנוע מאיתנו מידע ביטחוני
האם זה מעשה יותר ידידותי?
עם ישראל מרגיש קצת דחוי
מאוים באטום ומחוסר בגיבוי
ובשר מבשרו אצלכם עוד שבוי
אך גם פרס ויתר על המהלך הרצוי
שהיה מאפשר לפולארד סיכוי.
ריבונו של עולם!!!
למה?
מסתבר שרק מחאה הדומה לזו שנעשתה למען שליט תוכל אולי לעזור. רק כאשר האזרחים האמריקנים יראו כיצד הישראלים כועסים על היחס כלפי יהונתן, יהיה לחץ על הממשל האמריקני לוותר. אז בואו נרד מההתחננות כלפי הפוליטיקאים בחדרי חדרים ובואו ניקח את העניינים לידיים באמצעות הפגנות המוניות וממושכות כאן בישראל וגם בארה"ב.
מי יכול לגייס תרומות למען מאבק המוני במיוחד ולהתחיל במלאכה לפני שיהיה באמת מאוחר?
להזכירכם - פולארד אינו פחות חשוב משליט.
