יום הולדת הוא אירוע משמח. או לפחות ככה זה בדרך כלל. מעניין שהפעם הראשונה לציון יום ההולדת מוזכרת בתורה בספר בראשית, פרשת וישב ובו מתוארת מסיבת יום ההולדת של פרעה. אותה מסיבה מפורסמת שממנה החלה גאולתו של יוסף מכלא מצרים. מכאן מגיעות דעות נגד לציון יום ההולדת. לעומת דעה זו יש דעות המצדדות במסיבת יום הולדת.
רבינו יוסף חיים, בספרו "בן איש חי", פרשת ראה כותב: "ויש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו". בנוסף מציין הבן איש חי שיש לקרוא ביום הברית תפילה מיוחדת, ולוקח זאת מהאר"י הקדוש. גדולי ישראל נהגו לערוך סיום מסכת ביום הולדתם (כמו החתם סופר ובנו הכתב סופר) ויש שלכבוד יום ההולדת שלהם היו מוציאים ספר לאור (רבי דוד פרדו וספרו "שושנים לדוד, החפץ חיים והקונטרס "בית ישראל").
אני כותב את הטור הזה ביום ההולדת העברי שלי. הלועזי יחול מאוחר יותר. הפרש גדול לאדם שבסך הכול גדל בעוד שנה.
יהודי מאמין שחוגג יום הולדת תמיד נאלץ להסביר. "יש לי יום הולדת, כלומר לפי העברי, הלועזי הוא בעוד שבוע או שהיה לפני שבוע". יש עברי ויש לועזי. ליהודי יש יום אחד של טלפונים ולייקים בפייסבוק, ויום אחד של התבוננות עצמית וניסיון להפיק לקחים ומסקנות. אני חוגג גיל שהוא חצי משבעים. שבעים שנה הוא גיל ביהדות שמסמל זקנה ושיבה. היום אנחנו אומרים על שבעים שזה צעיר.
מה זה להיות בן 35?
35 זה להיוולד בסוף שנות השבעים.
זה להיוולד כשראש הממשלה בגין נמצא כבר שנה בשלטון לאחר עשרים ותשע שנים של גלות באופוזיציה. זה הסכם שלום עם מצרים שנראתה אז כמעצמה ערבית והיום היא בקושי מצליחה לקיים אורח חיים של מדינה קטנה.
זה להיוולד כשבגין קרא מעל כל במה למלחמה על סאדם חוסין בעירק, על אסד בסוריה. שני אנשים שברוך השם כבר נעלמו מהעולם המטורף הזה. יש כבר אחרים שקוראים להשמדתנו.
35 זה לגדול עם אסימון שמושחל לך בשרוך של הנעל למקרה שתלך לאיבוד ותוכל להתקשר מכל טלפון ציבורי. אסימון וטלפון ציבורי זה משהו שכבר נעלם. יש לנו ניידים, טבלטים, אפלקציות ומחשבים מכל עבר.נפל לך האסימון זה רק ביטוי. 35 זה תקופה של לצאת מהבית ואף אחד כבר לא יכול לתפוס אותך. זה לצאת לקניות ולא להתקשר לשאול אם שכחנו משהו. זה לקנות מוצרים במבצע ולגלות אחר כך שזה ממש לא מבצע.
35 זה לצאת לשוק ולקנות עופות חיים ולעבור איתם את כל הדרך עד שהם מגיעים אליך לצלחת. 35 זה לדעת שהעוף לא מגיע קפוא ולא בצורה של שניצל. גם הדג לא מגיע בצורה של קציצה.
35 זה אומר שכדי להחליף לתינוק היה צורך בחיתולים. לנקות אותם בשטיפה ולהרתיח בסיר גדול עם חתיכות סבון.
35 זה לגדול על ערוץ אחד, להיות חלק מניסיוניות השידור של ערוץ חדש בשם ערוץ שניים ולהגיע לעידן הכבלים עם מאות הערוצים.
35 זה להכיר את קרובים קרובים, את אלף, את משפחסת קוסבי. את משפחת סימפסון, את משפחות הפשע שהיו פעם בבלוק האחרון שלנו בשכונה ועכשיו גרים בווילות של פאר. להכיר את בית קטן בערבה, את מנהרת הזמן, את חסמבה.
35 זה לשמוע את זהר ארגוב ולשמוע גם שהוא התאבד. זה לשמוע מישהו אנונימי עם להיט איזו מדינה, ושגורם להמוני אדם להזדהות עם המילים. זה היה הרבה לפני המחאה החברתית. קוראים לו אלי לוזון.
35 זה לראות בדיאדורה ובאדידס מותגים יוקרתיים ובנעלי גלי מותג ביניים. זה עדיין לא להכיר מותגים כמו פולו, אאוטיקה.
35 זה לקנא בחברים שלך בצבא שיש להם טלפון מנגו, ולחכות עם הכרטיס טלכארט בתור לטלפון הציבורי.
35 זה לחמם אוכל בלי מיקרו, זה מונית אחת או שתיים בעיר שלי, זה אוטובוס אגד שיוצא מתחנת אגד . זה להיות בן של אבא מדור א' בים המלח, זה להיות בן של חבר אגד, זה להגיד "חברים יש רק באגד". זה לקנות בשוק, לקנות בשק"ם אם יש לך מזל ואתה בן של עובד מדינה, זה לראות מערכת בחירות באולמות גדולים עם המון עשן סיגריות. 35 זה עדיין להיות ילד שמתלהב ממשחקי כדורגל אבל עדיין מדבר על פלה ועל מראדונה. זה לצפות במכבי תל אביב בכדורסל ולדבר עדיין על וארגאס וג'מצי'.
35 זה לגדול בבית קטן עם שישה נפשות ולחפש בית עם שישה חדרים.
35 זה גיל שבו מגלים שכמה שהבתים היום גדולים ככה יש פחות מקום לאורחים.
35 זה לאכול פלאפל או שווארמה בלי לחשוב על קלוריות. זה לקנות לחם לבן גדול מהמכולת ולכול את הפינה שלו עד שמגיעים הביתה. זה לקנות פלוט- אותו הכלאה בין לחמנייה לבאגט. אין כבר פלוטים.
35 זה לחמם אוכל בפתיליה כשהגז לא עובד, ולומר שזה הכי טעים בעולם. 35 זה לרשום במכולת.
35 זה לחכות לדוורית שתביא לנו דואר וגם תיתן לי את הגומייה של המעטפות. זה לחכות לעיתון שיספר לנו מה חדש, זה לא להכיר אתרי חדשות.
35 זה לדבר עם החברים שלך, לשחק איתם כדורגל בשכונה, זה לא לגדול על פייסבוק ווואטס אפ. זה לא לכתוב חחחחח או ממממ.
35 זה לשאול איך מגיעים לאן שהוא, זה לקנות ספר מפות כדי למצוא איך להגיע לחתונה באולם שנמצא באזור התעשיה של קריית טבעון.
זה להגיע לאולם ולמצוא אותו מקושט בצבע אדום, בלי בר מתוקים, בר משקאות וברבאבא. זה לקפוץ אירוע שלם רק כדי לקבל משרוקית.
35 זה לשמוע מוזיקה בתקליט, בקלטת, בדיסק, להוריד באימיול ואז לגלות שהוא נסגר.
35 זה מכשיר גדול של קלטות, פטפון, טייפ, דיסק, דיסקמן, mp.
35 זה למצוא את עצמך יושב ומצלם בטלפון שלך. זה לצלם במצלמה עם פילים, במצלמת פאקט, זה להעביר תמונות ישר למחשב מבלי לפתח אותם.
35 זה למצוא תמונות שלך כילד בגוון חום , יחד עם אנשים בזקנים ומכנסיים שנקראו פאדלפון. המכנסיים האלו גם חוזרים לאופנה כשאתה בן 25 ושוב נעלמים עד לאופנה הבאה.
35 זה לצפות בילדה שלך חוגגת את סיום שנת הפעוטון שלה דרך המצלמת הטלפון שלך ולא לשים לב שהיא קוראת לך. זה להתרגש כמו ילד מכל מילה שלה, מכל חיוך שלה, מכל ציור שהיא מציירת בגן. ציורים שהם אוסף של קשקושים וקווים והם הדבר המובן ביותר בעולם- אהבה. אהבה של בת לאב.
35 זה לשמוע רדיו בטרנזיסטור קטן שתלוי מעל המקרר. זה להיות תינוק במלחמת לבנון הראשונה (כי יש גם שנייה), ילד באינתיפאדה הראשונה (ותבוא גם השנייה), זה להיות תלמיד במלחמת המפרץ. להסתובב עם מסיכות אב"כ מכוסות בציורים, להיות תלמיד שצופה בחתימת ההסכמים מול הרשות הפלשתינית של עראפת, מול ירדן של חוסיין. זה פתיחת המנהרות, זה פיגוע התאומים, לכידתו של בן-לאדן, זה עוד המון.
35 זה להיוולד אחרי מלחמת כיפור אחרי ששת הימים ואחרי העצמאות. זה לא להיות מדור המייסדים ואפילו לא שניים להם. זה לא לייבש ביצות, זה לא להקים מדינה ולא מפעל.
35 זה לא להיות מספיק גדול כדי לדעת מה לומר, או מה לעשות. זה להוסיף עוד מילה אחת - לא, לצמד המילים "אני יודע" שאתה משתמש בהם כבר שנים ולהבין שאתה פשוט לא יודע. 35 זה להיות אבא אבל עדיין ילד, להיזכר שפעם חשבת שאנשים בני שלושים הם אנשים ממש גדולים ולגלות שזה לא בדיוק ככה.
35 זה להיפרד לאט לאט מנוף ילדותך, מהאנשים שהקיפו אותך כילד,. מהסבתא, מהדוד, מהאיש שהיה יושב על כיסא בכניסה למכולת. זה להיות בעצמך זה שמקיף את עולמם של ילדים אחרים. זה להיות זה שיודע הכול בשביל הבנות שלו אבל עדיין לא יודע מספיק בשביל אבא שלו.
35 זה לדבר עם אנשים בני חמישים ולהרגיש שאתם ממש קרובים בגיל, בחוויות, בזיכרונות. זה להגיד לאחרים "בזמנינו.." ואז לעצור לפני שתתחיל להישמע כמו ההורים שלך.
35 זה להתחיל לכתוב טורים בנייר ועט, ואז לעבור למחשב ולמייל.
35 זה המון וזה כלום. זה הרבה וזה מעט. זה מבוגר וזה צעיר. הופכים תקליט.
ומשהו אחרון.
לבעל שם טוב הקדוש יש מסר ליום ההולדת: שום אדם שחי אי פעם עלי אדמות ויחיה בעתיד, לא יכול למלא את התפקיד המיוחד והספציפי שאותו נתן לך אלוקים. ולכן באת לעולם. בעל יום ההולדת צריך לדעת שלפני מספר שנים החליט אלוקים שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיו ,לכן הוא ברא אותו עם תפקיד ייחודי שאף אחד לא יכול לעשות במקומו. בגלל זה אומרים חז"ל: "אין העולם נברא אלא בשבילי...". הלוואי שאזכה לכך.
