שחרור טרוריסטים: שמן או מים למדורת הטרור?

ראש השב"כ, יורם כהן, טוען ש-60% מטרוריסטים משוחררים שבים לטרור מבצעי. 1,150 משוחררי "עסקת ג'יבריל" (21.6.1985) הפכו לשדרה מרכזית של האינתיפאדה הראשונה. למעלה ממחצית 7,000 הטרוריסטים ששוחררו בעקבות "הסכמי אוסלו" השתלבו במנגנוני טרור פלשתינים ולקחו חלק באינתיפאדה השנייה.

נחישות מחמוד עבאס לחבק ולא לגנות טרוריסטים מדגישה את ערכי היסוד של יו"ר הפתח', אש"פ והרש"פ, כפי שנחשפו בעבודת הדוקטורט שלו המכחישה את השואה; בהשתלמותו בק.ג.ב. הסובייטי; בפיקודו על הקשר בין אש"פ לבין המשטרים האפלים בגוש הקומוניסטי; בתיאום לוגיסטי של טבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן; בסיוע לפלישת צדאם חוסיין לכווית; ובחתרנות והטרור שהביאו לגירושו ממצרים, סוריה, ירדן ולבנון.

מחמוד עבאס מנציח זכר טרוריסטים אשר בניגוד ללוחמי חופש תוקפים אזרחים בכוונה ובשיטתיות - וקורא על שמם גני ילדים, בתי ספר, רחובות, כיכרות, מרכזי קהילה, תחרויות ספורט, ועוד. שחרור טרוריסטים מאדיר את מעמדם בחברה הפלשתינית החשופה להסתה וחינוך לשנאת יהודים במערכות הדת, החינוך והתקשורת שהוקמו ב-1994 על-ידי מחמוד עבאס. מערכות אלו הן קו-יצור של טרוריסטים ומתאבדים ומבטאות באופן אותנטי - בניגוד לשיחותיו עם ישראלים ואמריקנים - את תפישת עולמו של עבאס.

היעד המרכזי של הטרור הפלשתיני אינו רצח אזרחים אלא ערעור אמון אזרחי ישראל ביכולת ממשלתם להגן עליהם מפני איומים קיומיים. הטרור הפלשתיני חותר להשפלת ישראל, לכרסום ביטחונם-העצמי של אזרחיה וממשלתה, לערעור האמון במערכת המשפטית, לצמצום כושר ההרתעה של ישראל, לניתוץ תדמיתה הבינלאומית כנכס אסטרטגי וכאב-טיפוס ללוחמה בטרור, ולהשרשת תחושת חוסר-אונים שתוביל לוויתורים סוחפים.

כניעה ללחץ ושחרור טרוריסטים מעניקה רוח גבית למורל וליעד האסטרטגי של הטרור ורוח נגדית למורל ולביטחון הלאומי של ישראל. מטרוריסטים מבצעיים הופכים הטרוריסטים המשוחררים למכפלני-טרור, מודל לחיקוי עבור הדור הצעיר, בוגרי "האקדמיה לטרור איסלאמי" המתנהלת על-ידי מנהיגי הטרוריסטים תחת עינו הפקוחה של הסוהר הישראלי. רוב מכריע של המשוחררים משתלב בשדרוג תשתיות הטרור: גיוס כוח אדם ומימון, הגברת המוטיבציה לטרור ותכנון מבצעי טרור. השחרור מקצץ את גורם ההרתעה הישראלי ומתמרץ הצטרפות למעגל הטרור.

לפי רה"מ נתניהו (Terrorism: How the West Can Win, עמ' 201, 219, 226): שחרור טרוריסטים...מעניק ניצחון לטרור...וסולל את הדרך לטרור נוסף ולסחטנות.... מטרת הטרוריסט אינה מו"מ אלא הכנעה.... ממשלה הנענית לסחטנות הטרור משתפת עמו פעולה.... אזרחים הלוחצים לשחרור טרוריסטים חוטאים לחובתם האזרחית.... הטרור מנסה לטעת מורך-לב; התכונה החיונית למלחמה בטרור היא אומץ-לב....".

נתניהו הוסיף בספרו "מקום תחת השמש": "מלכתחילה ראיתי בעסקת ג'יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור. כיצד תוכל ישראל להטיף לארה"ב ולמערב לאמץ מדיניות אי-כניעה לטרור כשהיא נכנעת בצורה מבישה? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים... יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות... היום ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מהגורמים שסיפקו מאגר מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה...."

ב-2013 פועל נתניהו בניגוד לספריו, נאומיו, מערכות הבחירות שלו ומורשת "מבצע יונתן".

שחרור טרוריסטים על-ידי ישראל והדרישה לשחררם וחיבוקם על-ידי מחמוד עבאס מחד, ומלחמה בטרור וחתירה לשלום מאידך הם דבר והיפוכו. לחץ אמריקני על ישראל לשחרור טרוריסטים, כאשר ארה"ב נמנעת - בצדק משחרור טרוריסטים (כגון מבצעי ה-"11 לספטמבר" ונידאל חסן שטבח 13 חיילים אמריקנים בטקסס), מהווה צביעות מוסרית המוסיפה שמן למדורת הטרור.