אוי למשילות ואוי למושלים <br>

הדיון במליאת הכנסת בהצעת חוקה משילות היה מביש. ראיתי את מרבית הדיון מתוך סקרנות לשמוע עד היכן מסוגלים נבחרי הציבור לרדת. יסלחו לי הקוראים, אך התחוור לי עד כמה הפסוק "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי" חל עליהם. שום דבר מהותי, שום דבר ענייני. הכול פוליטיקה זולה, הכול תככים ויצריות שאין לה גבול מהולים בבורות שאין למעלה ממנה.

זו לא הפעם הראשונה שכתבתי על נושא המשילות, אך אחזור ואדגיש: כל מי שלמד אי-פעם מדע מדינה או היסטוריה פוליטית יודע היטב משילות אינה תוצאה של גזירות שמים אלא היא ארצית מאוד. משילות יכולה להיות טובה או גרועה, הכול תלוי בנבחרינו ומנהיגינו. הנבחרים יכולים להוציא תחת ידיהם את שיטת המשילות הטובה ביותר הקיימת בעולם, אך אם נבחרינו יתנהגו בניגוד לה, אין לחוק המשילות שום משמעות. מצער להיווכח שמשילות, בעיני רבים מבין השרים והח"כים מזוהה עם הצעות אי-אמון בממשלה או הקטנת מספר השרים המכהנים בממשלה. למען האמת, אלה נושאים חשובים אך הם לא יבטיחו משילות טובה יותר אם לא יקוימו סעיפי החוק. ניסיון העבר מלמד שחוקים טובים שונו במחי יד, ברוב של 61 ח"כים או קצת יותר, וכל המטרה של החוק המקורי פוספסה. אין לדחות על הסף את הצעת חוק המשילות כי יש בה אלמנטים טובים, לרוב. אלא שספק אם נבחרינו יקיימו אותם הלכה למעשה.

משילות אינה רק קביעת סטנדרטים גבוהים אלא בעבודה היומיומית של מנהיגינו. אף חוק ואף סעיף נעלה בחוק המשילות לא יבטיח שראש הממשלה ושר אוצר יעשו את המיטב והמרב כדי למנות נגיד בנק ישראל ראוי. יתכן והדרישות שלי לא אנושיות, אך דומני שראש ממשלה ושר אוצר אשר מבקשים להביא בפני הממשלה מועמד לנגיד בנק ישראל כדי שזו תאשר אותו, ולפני שהמועמד עובר את "ועדת טירקל", מן הראוי שראש הממשלה ושר האוצר יעשו שיעורי בית מעמיקים לגבי המועמד. האם התנהלותם של ראש הממשלה ושר האוצר בנושא הנגיד יכולה להיקבע בחוק? האם מישהו מסוגל לצפות איך יתנהג ראש ממשלה בבואו להביא לאישור הממשלה ראש מוסד, או ראש שב"כ או רמטכ"ל או נגיד בנק? מובן מאליו שבכול תלוי בדפוסי העבודה של הממשלה ושל הכנסת. כול עוד אלה ימשיכו להתנהל כמו בזאר, אפילו פחות מטה מזה, חוק המשילות לא יעזור.

ביקורת מהותית

יכולים להיחקק 10 חוקי משילות מעולים, אך הם לא יסייעו, למשל, בהתנהלותה של הנהגת ישראל בנושא משרד החוץ. כול מי שיושרה בלבו יודה שמשרד החוץ איננו מתפקד כהלכה משום שאין שר העוסק יומם וליל ביחסי החוץ של ישראל אלא סגן שר שעסוק בהתנחלויות ועלייה להר הבית. חוק משילות לא יעזור כדי למנוע הפתעה רבתי כפי שקרה בהחלטת אירופה להטיל על ישראל חרם על כול מה שמזוהה עם השטחים.

חוק משילות לא ימנע התנהלות בלתי תקינה של הממשלה אלא יוכל לחסום, אולי, ביקורת מהותית של הכנסת או הפלת ממשלה. תפקוד הממשלה יוותר והאזרחים ישלמו על כך.

נושא אחוז החסימה נמצא במחלוקת. העלאתו של אחוז החסימה ל4% נראית דרקונית למדי. אני סבור שניתן היה להגיע לשיעור זה בהדרגתיות ולאו-דווקא במכה אחת. יש להיזהר מאוד מהשארת ציבורים שלמים אל מחוץ למשחק הפרלמנטרית כי התוצאה עלולה להיות קטלנית. כול עוד מרבית המגזרים מקבלים עליהם את כללי המשחק הפרלמנטרי, כך ייטב למשטר. מיעוטים שיישארו אל מחוץ לפרלמנט עלולים לגרום נזקים כבדים. לכן, יש להיזהר מאוד מהליכה מקיצוניות אחת לשנייה. הדרגתיות היא בהחלט אמצעי מונע.

לבסוף, נוכל לומר שאין בהצעת חוק המשילות שעברה בקריאה ראשונה דברים דרמטיים העלולים, חלילה, לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, זול קביעת אחוז חסמה גבוה למדי בבת אחת. יש לקוות שהמחוקקים יגיעו לעמק השווה. בכול מקרה, נחזור ונאמר שחוק המשילות לא יפתור את הבעיות אלא אם כן התנהלות נבחרינו תשתנה מן הקצה אל הקצה. האם זה יקרה? אני סקפטי לחלוטין.