אמנון לוי, הסדרה שעשית על מה שאנחנו מכנים "השד העדתי" חשובה. הכי חשובה שיש. התוצאה של הגזענות, היא הדרת מזרחיים ממקומות נחשקים. התירוץ קבוע: הבדלי כישורים. להגנתם יטענו: "אין שום סיבה להעדיף את הפחות טוב - רק בגלל שהוא מרוקאי"! גם אם זה נכון, ההבדלים הם תוצאה של גזענות ארוכת שנים, וממוסדת.
הגזען לא אוהב שמאשימים אותו בגזענות. כשזה קורה, הוא מגיב בלגלוג ("אכלו לי, שתו לי"). מהסיבה הזאת, הייתי מוותר על ה"בכיינות", ומניח את הנתונים מול פרצופם, ודורש תגובה. המסר הבוקע מתוך הנתונים מהבהב, מסנוור ומטריד. מאוד מעניין לראות "מעצבי דעת קהל" מתפתלים מול הנתונים היבשים.
הגזענים "רגישים" לגזענות. הם מוקיעים אותה. הדרך שבחרו תושבי דרום תל אביב להתגונן מפני מסתננים מסודן, היא לצנינים בעיניהם. זה כמובן בתנאי שתיאסר כניסת שחורים לאותה בריכה שהם משתכשכים בה. תן להם סיפור על בית ספר חרדי שמונע כניסת תלמידות מזרחיות, ותראה אותם יורים בכל הכלים.
כנראה לא במקרה אני נזכר בסיפור שסיפר
עוזי ברעם. בספרו "אין אהבה בעיר", תיאר ברעם את היחס שזכתה אימו המזרחית (ממוצא סורי) ממשפחת אביו האשכנזי. ל
גידי וייץ הוא סיפר ש"דודות מצד משפחת אבא היו מדברות ביניהן באידיש ואומרות שלמשה מגיע יותר" (הארץ, 28.8.09). באותו ראיון הוא גילה ש"יצחק לבני שקרא את הספר אמר לי, כך בדיוק חינכו אותנו הורינו". בדיוק כמו מה שאמר דנקנר ל
ארי שביט.
אני בטוח שהזמן יעלים את הפערים, כמו שאני בטוח שאם רוצים, ניתן לקצר את הזמן...
נמתין בסקרנות לפרק השני...
