עושים או לא עוסי"ם

מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל הפך להיות שק החבטות שלנו, אנו כנראה חייבים להתעלל במישהו, והעובדים הסוציאליים או בעיקר העובדות הסוציאליות הן קורבן נוח ליצרי הסאדיזם שלנו.

"מסחר בילדים" - הסמכות להמליץ הוצאת ילדים מביתם, או הרחקת הורים מילדיהם נתונה לפקידות הסעד המשמשות בפועל יד ארוכה ל בית המשפט בהחלטות על הימצאות ילדים במצבי סיכון. בכל הוצאה של ילד מסביבתו או לפחות ברובם המכריע של המקרים האלה, יש הנפגעים קשה מההחלטה, והנפגעים, ככל שקולם רם יותר יוצאים בהאשמות חסרות כל שחר על כוונות רעות של המערכת הסוציאלית, על כך שהיא זו המזיקה לילדים - היא זו הסוחרת בהם, במקום לטפל בהם.

התראות שווא ואי גילוי - כמו כל מערכת אחרת הנסמכת על קטעי מידע, הנאספים ממקורות ישירים ועקיפים, המוזנת באינפורמציה ובדיסאינפורמציה, יש טעויות בקבלת החלטות, והטעויות הן משני סוגים קיצוניים, קיימת הסתברות להתראת שוא, כלומר החלטה על מסוכנות הורית על כל משמעויותיה, כאשר היא בפועל איננה קיימת, וקיים גם הסיכון ההופך, של אי גילוי של מסוכנות הורית היכן שהיא קיימת, בכל מקרה הטעויות האלה הן הרות גורל, ובכל טעות כזו, מוקע המקצוע הזה בראש חוצות ומואשם בהזנחה, ולעיתים אף בחבלה במזיד.

השיגעון איננו כואב - אחד מהקשיים המרכזיים של המקצוע, בהיבטים של המקרים הקשים האחרונים הוא שאדם הנמצא על סף כל כך קריטי של עשיית מעשה כל כך חריג, לא נראה ככזה, זה לא כתוב לו על המצח. לא כל אחד שמרים קולו על שכנים עקב חניה שנויה במחלוקת, מסוכן לילדים שלו, הפער בין מה שקורה לאדם כזה מבפנים, לבין מה שקורה בחוץ הוא כל כך גדול - עד כי אפילו המומחים הרפואיים לא מבחינים במסוכנות.

חיים של עו"ס? מתחת לקו העוני - שכר העוסי"ם הצעירים הוא שכר רעב, גם הבוגרים שבהם לא מגיעים לרמות שכר סבירות אלא מיעוטם, רוב התעסוקה במקצוע הזה הוא במשרות חלקיות, כך שעל-מנת להרוויח שכר מינימום או קצת יותר חייבים לעבוד לפחות בשני מקומות עבודה, תוך התניידות ממקום עבודה אחד למשנהו, השכר על הכשרה מקצועית הוא לפעמים שלילי, יש מקרים בהם על העובד לשלם למקום העבודה על-מנת שיאפשר לו לעבוד אצלו, העו"סים הם בפועל העבדים המודרניים של החברה שלנו.

כמות מטופל לעו"ס - מדינת ישראל המתקדמת בטיליה ובטנקיה, לא למדה להתנהג באופן ראוי והוגן לתושביה. כמות המטופלים לעו"ס בישראל (ברשויות המקומיות) הוא כמה מאות למטפל, ותאמרו לי אתם מה יכול לעשות עו"ס כאשר עליו לדאוג למאות מטופלים, כמה ביקורי בית יכול הוא לעשות?, כמה מעקבים הוא יכול לבצע?, בכמה משפחות הוא יכול לטפל באופן אינטגרטיבי המשלב את המערכות השונות, ההורים, המשפחה מורחבת, בתי הספר, מערכות הרפואה והתמיכה, בתי המשפט וכיו"ב?

ועכשיו הם גם אחראים על "תחליף" קצבת הילדים - ואם לא לנו בכל אלה, קמה בוקר אחד ממשלת ישראל על צד שמאל, קיצצה בקצבאות הילדים, תוך שהיא מעלה את תקציב משרד הרווחה על-מנת שהוא זה שיממן את העניים הוא זה שיספק להם את פת הלחם, אכן רעיון יפה, אבל מי יבצע? העובדות הסוציאליות בעיריות? אותן אלה שמואשמות בסחר ילדים? אותן אלה שעל כל אסון הן אלה שחוטפות על הראש, בן אם זה קשור לתפקודן ובין אם לאו? אותן אלה שבקושי מצליחות בעצמן לממן את קיומן? אותן אלה עם מאות תיקים על הראש, אשר ממילא כבר מתוסכלות עקב חוסר יכולתן לבצע את תפקידן?

כאמור, יש בישראל ציבור גדול ומאד יקר שפנה למקצוע העבודה הסוציאלית. מזה שנים רבות הממשל וחלקים מהציבור מפנים אל הציבור היקר הזה את גבם, והגיע הזמן שממשלת ישראל תהפוך את גישתה ותפנה הזרקור למקצוע הזה, תושיט לו יד ותחבק את עובדיו, הן בהיבט הערכי והן בהיבט הכספי.

גילוי נאות: יש במשפחתי רבים (בעיקר רבות) העוסקות בתחום הסוציאלי, כך שייתכן שדעתי מושפעת גם מהקרבה האישית לנושא.