שמש חורכת (ח')

שנים לא מעטות השתייכתי לאחת מזרועות הביטחון המוכרת כמשטרת ישראל. אך כבר זמן רב לפני לבישת מדי המשטרה הייתי מקורב לידידים וחברים שעיסוקם היה בשב"כ ובמוסד מתחילתם. אני חייב לציין כי בפרשיות הקשורות בנושאי בטחון המדינה הייתה קיימת תמימות דעים בין כל הגורמים כי סכנות ממשיות כרוכות לעתים בפליטת מילה מיותרת, עד כדי סיכון חקירה מורכבת וחיי מבצעים, ולפיכך סייג מתחייב הוא שתיקה, כמאמר קדמונים: "החיים והמוות ביד הלשון" [משלי י"ח, כ"א].

מכאן נוספו תובנות-יסוד שאסור לעבור עליהן כגון זו שאין להרחיב לוע כל עוד מתקיימת חקירה ומבצע כלשהו נמצא בעיצומו. תובנה זו שמחייבת אפילו את הבכירים ביותר בממשל, הינה בעלת ערך הקשור לעתים בחיי אדם. חשיפה מוקדמת בלי סיבה ממשית עלולה לסכן השגת מידע רב-ערך שלעתים הוא בעל משמעויות חשובות מבחינה לאומית. כלומר, השתיקה היא כוח ושריר בעבודה הסיזיפית של זרועות הביטחון. משום כך נדרש לעתים בלם לגבור על חולשת-אדם להתהדר בהישג שטרם הושלם מהלכו, יהיה מעמדו נכבד כשיהיה.

לא-כך אירע בפרשת "המרגל האירני/בלגי". מאן-דהו במרומי המדינה שוב הוכיח כי לפיו אין סכר וסכנתו כפטפטן מרובה. מאן-דהו זה, שזהותו כמובן עלומה, מלווה אותנו כבר שנים לא מעטות וכבר הוכיח פעם ועוד שבלמיו שחוקים וסכלותו מדהימה במרחביה. במדינה "נורמטיבית" כשלנו רק אדם אחד מסוגל ורשאי להנחית הוראה בשלב כה-מוקדם של חקירה לחשוף אותה קבל-עולם מתוך נימוקים שאינם מחזיקים תבונה. אותו פטפטן צריך להיות מאן-דהו בעל עוצמה, ומוטל על ראש הממשלה לאתר אותו ולשים בלשונו אזיק לתמיד ולסלקו מדרך הרבים. פיגועיו של מאן-דהו זה בבטחון המדינה אינם נחשפים במקריות. מחלת הפטפטת שלו היא מחלה מסוכנת שלעתים קשה לתאר את עוצמת הסיכונים הכרוכים בה.

אפילו מסנגריו של אותו מאן-דהו יתקשו להתמודד עם מידת הטיפשות שהופגנה הפעם באמצעות לשונו המפזזת. הנימוק החוזר לשימוש מייגע בידי כתבי-חצר היה שמאן-דהו התכוון להוכיח לבית הלבן מי הם האירנים בעלי הלשון הכפולה. זהו כמובן נימוק מגוחך ומעיד על חוסר שיקול דעת מסוכן של אותו מאן-דהו החוזר ומכשיל שוב ושוב את ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו.

חשיפתו של אותו מאן-דהו וסירוסו הם אתגר שמחכה לראש הממשלה בשובו לארץ.

ידיעה קטנה באחד האתרים צדה בתחילת השבוע את עיני והעבירה בי תחושת קבס עמוקה; הידיעה עסקה בחבורת נבלים צעירים המורכבת מתלמידי ישיבה ירושלמית ובני נוער הגבעות, שאין להתפאר לא בהם ולא במעשיהם המתקבצים מתחת לכותרת הרעה "תג מחיר". חבורות אלו מתערובת של "עולם התורה" ו"חבלי משיחיות" מהגבעות, פוצעים את מוסרנו הלאומי בדיוק באותם אמצעים נוראים בהם השתמשו בריוני הגויים כנגד יהודים במשך דורות רבים.

דפי ההיסטוריה גדושים לעייפה בהתנכלויות של פורעים ורוצחים לבתי כנסת שלנו, לשריפתם לעתים על בני קהילות שלמות, פגיעה חוזרת ונשנית ברכוש של יהודים, מבתיהם ועד עסקיהם, וכלה במעשים שהדעת קצה בהם, כמו ניתוץ מצבות בבתי עלמין יהודים ברחבי עולם. והרשימה הקודרת הזאת מתארכת יותר ויותר.

צאו והחליפו רק שמות מקומות ותעתיקו את מעשי החרפה והזוועה האלה המבוצעים כיום בידי צעירים יהודים בתחום המדינה הקטנה שלנו - ותזדעזעו; הידיעה האחרונה מספרת על ניתוצן של חמש-עשרה מצבות בבית העלמין הנוצרי-יווני שנמצא במתחם קבר דוד בירושלים בירת ישראל! המשטרה עצרה כבר ארבעה מבין הבריונים הארורים האלה, ביניהם שניים שהורחקו בצו ממאחזם בגבעות והפכו את ירושלים בסיס לפעולות תג מחיר מטורפות שלהם, מעשים שאין להם כפרה.

גם הטיפול בבעיה מסרטנת זו שייך במישרין לראש ממשלת ישראל. אלא שהוא מרחיק ראשו וישבנו מקרבה כלשהי למצות דין עם הפורעים האלה המוציאים שמנו לדיראון. בין הפחדה להפחדה שראש הממשלה מומחה בהן, עליו מוטלת חובה מתוקף תפקידו וסמכויותיו למצוא זמן לעסוק בתחלואי מאה השבטים היהודיים שהתקבצו כאן, וממשיכים להתפצל עוד יותר מיום ליום עד שאנחנו מתחילים להידמות למאורת נחשים ארסיים מתפתלים זה בזה כפקעות משלחות רעל סביבתן.

את בריוני "תג מחיר" צריך לעקור משורש כפי שהם עקרו ושרפו אלפי עצי זיתים. מי שעוקר ושורף עץ זית בארץ-ישראל אין בו ניצוץ של בן-אדם.

בשלהי שנות החמישים קם תא של צעירים יהודים מאנשי המפלגה הקומוניסטית מק"י, שהעבירו תחת סורקי ביקורתם את מדינת ישראל עד שהיו אפילו לזרא לחבריהם במפלגה והוקאו מקרבה בתחילת שנות השישים. צעירים בודדים אלה נודעו מאז בשם "מצפן" ומטרתם המרכזית הייתה בעצם לבטל קיומה של מדינה עברית-ציונית ולהקים במקומה מדינה דו-לאומית. יעד זה כמובן הוצנע בהררי שפע של רעיונות חברתיים מתקדמים, לעתים עד תחושת אובדן אחריות מוחלטת.

כוחם של צעירים אלה נבע מהיותם ראש וראשונה אנשים בעלי כושר-חשיבה מבריק, לעתים מקורי, אך שבוי בסיסמאות של "אנושות חדשה" ושוויון ערכים אוניברסלי, שמכבר הוכח כאוטופיה טראגית, שהתאפיינה בהתעלמות מטיבו וטבעו של האדם. בין אלה נמצא אחד מחבריי, עקיבא אור, שנפטר לפני כשנה. ניהלתי אתו שיחות רבות בעשרים השנים שקדמו לפטירתו, ועלי להודות כי בצד חילוקי-דעות עמוקים, למדתי ממנו התייחסויות מרתקות שכוחן באילוץ לחשוב אחרת משהורגלתי. אך המתרס בינינו נשאר כשהיה.

קבוצת מצפן למעשה חוסלה בדרך הטבע כשאחדים מחבריה המייסדים הלכו לעולמם ואלה שנותרו התייששו. אבל הנה קמה לה לפני כעשור קבוצה חדשה, דור יורשים המצייץ מעת לעת ומוכר בשם "זוכרות". כמצפן, גם קבוצה זו שמה לעצמה יעד לבטל קיומה של מדינת ישראל הן כמדינה יהודית והן כמדינה עברית. ללא שמץ של היסוס הם מצהירים על כוונותיהם אלה השכם והערב, מנסים לנגוס במדינה מכל כיוון, באדרת חדשה של מדינה שנולדה לתפישתם המעוותת בחטא ואין לקיימה עוד.

אין ספק כי בחלק מפעולותיהם המרכזיות ניתן לראות תחום אפור של המרדה, ובהקצנה מסוימת אף התחככות מכוונת בקבוצות רדיקליות ואקדמאיות ברחבי-עולם שעצם רעיון של מדינה יהודית/עברית לצנינים בעיניהן. עזותם של הזוכרים האלה אינה יודעת גבול והם מעמיקים את פעילותם לחדד ולהתסיס יחסים בין יהודים לערבים בארץ-ישראל. אכן, עולמנו כיום שינה מושגים רבים ומה שנחשב בגלוי לבגידה שאין להשלים עימה זוכה כיום במשיכת-כתף שהיא מטבעו המשתנה של העולם.

ספינת הדגל של חבוטי-נפש אלה היא "הנכבה" השקרית שכל כולה עלילת-דם; על-פי רוחה אנחנו, בני העם העברי, אשמים בנכבה. כך על-פי עשרת הדיברות של חבורת "זוכרות" - המורכבת מגברים ומנשים יהודים וערבים - ורק בדרך אחת אפשר יהיה לתקן לדבריהם את השבר שאנחנו גרמנו לו, בהחזרת העם הפלשתיני למולדתו, קרי - מדינת ישראל וביטולה. מוזר רק כיצד תמהונים אלה התחילו למנות את ההיסטוריה של הארץ הזאת רק לפני מאה שנים, ובהבל בורותם וברוח שנאתם מחקו היסטוריה בת אלפי שנים - שלנו.

נקודת השקה המעצימה את קולם מצאו אנשי חבורה זאת בעיתון העברי-ציוני לשעבר, עיתון הארץ, שגם הוא המיר כיוון ועור באחרים עד שהוא נדמה לעתים קרובות כשופר שתרועתו כתרועת "זוכרות". הדור הזה של הבעלים ממשפחת שוקן זר לרוח קודמיו עד להימאס. כתם של ממש. אפילו תרומתו של המשורר י.ש. לא תסייע.

לא הייתי מעלה שורות אלה אלמלא ציוציהם הנשכנים והרעילים של בני חבורה קטנה זאת עליה ניתן לומר כי היא נמנית עם משנאינו בכל לבם ונפשם; אלה חרתו בכובד ראש על דגלם, מתוך תחושת שליחות עליונה, את הסיסמה כי כל צרות-עולם - מאתנו יצאו ובאו.

שערו בנפשכם שאני מתכנן לכתוב עוד מותחן שיצטרף למותחני בעבר, אבל הפעם שואב עלילתו מתוך המציאות הנרקמת לעינינו ממש כאן. הכוונה לרעידת אדמה העלולה לטלטל את מפלגת המשילות, הליכוד, נוכח המציאות המתזזת, ממש אידילית לעלילה מותחת.

פה ושם כבר העין נתקלת בכותרות של עיתונאים פרשני עתיד מובהקים, המבשרים כי אם נתניהו יטה פניו לקראת הכרה במדינה פלשתינית בבחינת חתימת הסכם, כי אז ייחרץ דינו בנידוי מהליכוד וכל מטופחיו יקומו עליו.

אזהרה מפורשת לנתניהו נחלצה כשאגה מלועו של שר החוץ בהקפאה - זה שאוחז את המדינה במבושיה ולוחץ - שבשלב מסוים הוא ישמש "הסמן הימני" של הליכוד. פירושו של זה ברור: ליברמן לא יהסס להשתמש בהזדמנות הראשונה להשתלט על הליכוד שהדור הבא שלו יקבל אותו בזרועות פתוחות כמנהיג "פוטיני" חזק ואמין. אכן, התרחשות כזאת תחליק לבין זרועותיו רק אם נתניהו יוותר ויתורים שאינם תואמים את השקפותיהם של אנשי הימין כי על מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית אחת מהירדן ועד לים. לכשעצמי לא אתפלא אם ליברמן יבעט בנתניהו בהזדמנות ראשונה, מאחר שהוא כבר חזר להיות בשר מבשרה של התנועה המתנוונת ושקד היטב לטפח קשריו עם המורדים בעתיד. אלה זקוקים למנהיג וליברמן מאמין שהוא האיש הנכון במקום הנכון. הוא לא יחמיץ את הרגע שהוא אורב לו. תגובותיו מכבר מעידות כי איננו נמנה יותר עם מוקיריו של נתניהו. הוא נעשה לאויבו המובהק.

המצפון של ליברמן הוא המצפן שלו לימין הקיצוני. תחושתי היא שמותחן שכותרתו "שם הקוד: תיק ליברמן", עוד יתגלה ביום מן הימים כמציאות.

נדמה לי כי רק מנהיגים בודדים, אם בכלל, הגיעו למושב האומות המאוחדות בניו-יורק בלווית נשותיהם. מבחינה זו אפשר להתגאות בראש ממשלתנו נתניהו שהוכיח גם הפעם כי הוא מתנגד בנחרצות לכל אותם הנסחפים להדרת נשים במדינה המתקדמת שלנו. אני רוצה להשתמש בהזדמנות זאת להודות לשרה נתניהו שהבינה את גודל המעמד ולא סירבה לבקשת רעה, ראש הממשלה.

הרי ממילא הוא טס בתנאים אידיאליים, אז למה לפספס? בעיקר שהיא משמשת לו מקור כוחו, ממש כמו בחברת המכוניות הנודעת שירדה מנכסיה, "בטר-פלייס". אם חלילה הוא מתייגע, כי אז עליו רק להתחבר אליה ולהתרענן, ממש כמו ברשת המצברים של המכוניות. מסיכומי הפגישה הראשונה בין הנשיא האמריקני לנתניהו, מתעורר רושם כי התווספותה של הגברת נתניהו למסע הזה - הצליחה. הרושם המרגש הזה התחיל בהדרת הירידה המלכותית של שרה בגרם המדרגות מפתח המטוס; תמיכתו של ראש הממשלה בצעדי רעייתו היא סמל למסירות ונאמנות. הדרך בה סקר בהערצה את רעייתו מעידה על עוצמת הקשר ביניהם, עניין להתברך בו. בעיקר מול שפע המחמאות שהממשל האמריקני הערים עליהם ולאור פגישת ראשי המדינות שהצליחה הודות לעובדה שמר נתניהו הגיע רענן לבית הלבן.

בכל מקרה, גם דברי אובמה הנחרצים שנאמרו באותה פגישה, יצטרכו לעמוד במבחן התוצאה. מי ייתן. אך עד אז כבר ראויה שרה להערכה על תרומתה הנדיבה למסע הדרמטי שנועד להבטיח את עתידנו. חלקה החשוב בעיצוב ההיסטוריה של הימים האלה לא יקופח כפי שלא יגרע דבר מתאבונה המופלג לנגוס עוד ועוד מהעוגה הממלכתית. הן אסור בתכלית האיסור שתחמיץ אפילו ביס אחד כשהיא לא נאלצת לשלם עבורו מכיסה אפילו אגורה שחוקה.