חובה לנהל דיון ציבורי למניעת המלחמה

הרב עובדיה יוסף ז"ל העיד על עצמו, שהחוויות הקשות שעבר במלחמת יום הכיפורים, שלאחריה התיר מעל 900 עגונות שבעליהן נהרגו במלחמה, הן שהניעו אותו לפסוק פסק הלכה חדשני בניגוד לעמדת הממסד הדתי.

"ראיתי, הכרתי אישית כמה מן הבחורים שנהרגו ולמדתי באילו נסיבות נהרגו. נורא ואיום! אז אני אפקיר נפשות? אני מרגיש שמילאתי חובה גדולה" - דברים אלו נאמרו על-ידי הרב עובדיה יוסף ז"ל, שביקש להגן על עצמו מפני התקפות משתלחות של אנשי ימין קיצוני לנוכח דבריו, שנאמרו בכינוס השנתי לתורה שבע"פ של מוסד הרב קוק בשנת 1977.

באותו כינוס הוא נשא הרצאה בנושא "כלכלה ושלום" ובהסתמך על ספרי שו"ת ופוסקים קבע בנחרצות את הפסק, כי על-מנת למנוע מלחמה ושפיכות דמים, מותר ואף מצווה, להחזיר שטחים מסיני, אף במחיר של פינוי ישובים וזאת אם ראשי הצבא יחד עם חברי הממשלה יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר...אם יש סיכויים לשלום בר קיימא מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש".

פסק ההלכה "פיקוח נפש דוחה שטחים" כפסק של מורה הלכה עבר שינויים וגלגולים רבים לפי תמונת המצב הפוליטית של מדינת ישראל, וכשאריאל שרון ביצע את ההינתקות מחבל עזה החליט, לצערי, הרב עובדיה לצאת נגד ההחלטה של אריאל שרון.

לא ניתן לקחת מהרב עובדיה יוסף, שהוא היה הרב היחידי מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, אשר קבע בפסק הלכה, שפיקוח נפש דוחה שטחים. בחיבורו ההלכתי "יביע אומר", שזיכה אותו בפרס ישראל לספרות תורנית, חקוק הפסק ש"אם ראשי הצבא, יחד עם חברי הממשלה, יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר....נראה שמותר להחזיר שטחים מארץ ישראל".

כדי למנוע החלטות שעלולות להביא לפיקוח נפש יש לעורר דיון ציבורי. ישראל שילמה לפני ארבעים שנה מחיר יקר עקב העדר דיון ציבורי והיגררותה של עיתונות חופשית אחרי אופוריה של ביטחון מרקיע שחקים שלעולם חוסן, היגררות אחרי גילויי אדנות וכוחנות צבאית.

בהעדר דיון ציבורי היינו עדים לכך, שעשרה ימים לפני מלחמת יום כיפור שלטה בכיפה האמירה החד כיוונית - "עדיף ישראל עם שארם-א- שיך ובלי שלום, מאשר שלום בלי שארם-א-שיך".

ישראל הדמוקרטית לא העזה להתמודד עם אותה יהירות. לא היה מרחב מחיה לדיון ציבורי כן, לא ערערו על מוצא פיה של האופוריה וגם לא הרהרו אחר נחרצות גנראלית, שיודעת כל מה שאנחנו איננו יודעים. נחרצות שקבעה מעל כל במה ותחת כל מיקרופון מזדמן, כי לא נשקפת סכנת מלחמה בעשר השנים הבאות.

ישראל מצאה עצמה מעלה על מזבח קרבות מלחמת יום הכיפורים נעורים נקיים. 2.650 חיילי צבא הגנה לישראל ויותר מ-7000 פצועים שעד היום רבים מהם נושאים פצעי מלחמה שלא הגלידו.
ניתן היה למנוע את מזבחות העולה של קורבנות נעורים נקיים, יפים וחיים. ניתן היה למנוע את המוות המיותר של אלפי אזרחים ישראלים באותו יום הכיפורים בשנת 1973, אם על סדר היום היה דיון ביקורתי חופשי, ולא רק מקהלת דיון של אומרי הן כנועים.

ניתן היה למנוע את הנזק, שנגרם למדינת ישראל בשנת העשרים וחמש לקיומה, אם סדר היום שלנו לא היה נכנע לתכתיבי אלוהות ביטחונית, לפיו אסור לבקר בפומבי החלטות מדיניות או הערכות מדיניות של הממשל בשם החוסן הלאומי והביטחוני.

מאמר המערכת של עיתון "דבר" ערב אותו ראש השנה, עשרה ימים לפני מלחמת יום הכיפורים, הסביר לנו מה שמסביר לנו היום החינמון הפועל בשירותו של ביבי - התפקיד שלנו הוא בהכרעה בקלפי. בין בחירות לבחירות מוסרים את כל המפתחות בידי המנהיגים ועלינו לקבל את הכרעתם. דיון ציבורי ומחאות ציבוריות הן שירות לאויב. ואני מבקש דיון ציבורי כדי למנוע מלחמה למען החיים.