אלי חזן, זה בשבילך

בשלהי העשור השמיני לחיי אני יכול להכתיר עצמי, כמי שראה כמעט כל הצגה, שהעלה התיאטרון מימי "על עכברים ואנשים" ו"הוא הלך בשדות" באולם "מוגרבי" ז"ל בפינת אלנבי- בן יהודה, דרך האולם בנחמני והאולם בפרישמן ועד יום ששי האחרון בצהרים באולם מס' 4 במשכן החדש.

מומחה המתמנה מטעם בית המשפט, צריך לנקוב בשכר טירחתו. יש באפשרותו לסמוך על החלטת בית המשפט בעניין זה, ויש באפשרותו להתנות תנאים כאוות נפשו.א כן, ישנם מצבים בהם היקף עבודתו המקצועית של המומחה משתנה במהלך הדיון, ואז בית המשפט מחליט כיצד הדבר יבוא לביטוי בשכרו של המומחה, כדי שלא יעבוד ללא תמורה מצד אחד וכדי שהצדדים לדיון לא יצאו מקופחים בתשלומי שכר גבוהים מדי מצד שני. האיזון צריך להתקיים בפיקוח בית המשפט. במסגרת זו איננו דנים בשינויים מפתיעים, אלא במקרים רגילים.

אני לא יודע אם שמתם לב אבל רוחות חדשות מנשבות בצמרת האוצר, רוחות שהבחינו שמרוב שר, אין בכלל שר, כלומר יש שר אבל הוא לא בארץ, רק חזר מקוריאה, וכבר עף להונגריה, חזר מהונגריה עף לארה"ב, ומי יודע איזה תוכניות תיור נוספות יש לכבוד השר.

אני מניח שחלק מן הקוראים עודם זוכרים את הפרשה שהתרחשה בסמוך לאחר קום המדינה אשר נודעה בשם "עסק הביש". סביב אותה פרשה ריחפה לאורך זמן השאלה שבכותרת. ההקדמה נועדה להסיר ספק מלבותיכם, אין בכוונתי לנבור בפרשה ההיא מרתקת ומעניינית ככל שהייתה.

נו, אז ה"ניו-יורק טיימס" כתב שנתניהו מבודד בעמדותיו כלפי אירן. סיבה למסיבה אצל כתבינו החרוצים, שנחרדים כל אימת ש"העיתון החשוב בעולם" מגהק משהו ביחס נתניהו. מה חדש? אולי פרטי הרכילות שהכתבת ג'ודי רודורן אספה בשקידה - האישה, הביקורת, הסיגרים, המיטה המעופפת. הכתבת דיווחה ששרה נתניהו ספגה ביקורת על גידול ילדיה(!) מישהו זוכר דבר כזה? ידיעות אחרונות קפצו על המציאה והדביקו לציטוטים העוינים של ה"ניו-יורק טיימס" תמונת סיגר עם פירוט המחיר (עבודה עיתונאית מצוינת: באתר "בוטיק הסיגר").