מאז מונה ח"כ
שי פירון לתפקיד שר החינוך, הוא בחר לבצע שינויים מרחיקי לכת כדי להשביח את המערכת ובעיקר עם הצרכנים העיקריים שלה, למעלה משני מיליון ילדים ובני נוער שנמצאים בגנים ובבתי-הספר. אם זה היה נמדד במושגים של כוח צרכני, הרי שיש בידיהם היכולת לחוות דעתם ואף למחות כשיש מה שבעיניהם צריך לעבור שינוי.
ביום חמישי האחרון דווח באתר החדשות של ערוץ 7 המסקר את החברה הדתית-חרדית, על כוונתו של שר החינוך לאחד את הבגרויות בהיסטוריה ואזרחות, כחלק מתוכניתו לצמצם את מספר בחינות הבגרות. יעד שאף פורסם במצע של מפלגת יש עתיד, במסגרתה התמודד לכנסת, כך שעל פניו הצעד היה ידוע מראש ככלל, אך לא התלווה לכך הסבר שמתוכו יובהר אלו מבין הבחינות תסיים את דרכה במתכונת הנוכחית.
דוגמה אחת שמדגישה את הצורך לשמור על ההפרדה בין שני התחומים כדי לא לאבד מהחשיבות שלהם בחברה הישראלית, הוא יגאל ידין, שבטרם נקראו על שמו רחובות ברחבי הארץ. הוא היה ארכיאולוג, הרמטכ"ל השני של צה"ל ושר בממשלות ישראל. שזור בהיסטוריה של מדינת ישראל וגם באזרחות ניתן לעסוק בו על רצונו שלא לקפוא על שמריו אחרי שכבש את הפסגה של המערכת הצבאית ומצא את דרכו לתרום למדינה, בחירה שאיננה טריוויאלית, אך כמותו יש עוד רבים וטובים שתרמו מעצמם במישור ההיסטורי ובחיי האזרחות בישראל.
האופן בו מועברת בחינת הבגרות שמונהגת במקצוע האזרחות כבר מספר שנים, מאפשרת לתלמידים לחשוב, ללמוד, אך למעשה גם הבחינה הזו נותרה בבסיסה בתוך תבנית, משנה סדורה. וזה למרות שעליה לשמש אתגר למחשבה, לפתח רעיונות, להתלבט ובעיקר להעז לומר את מחשבותייך כי אין כאן תשובות שגויות, כל טיעון מנומק ומבוסס יכול להתקבל כתשובה.
לגבי תחום ההיסטוריה זה מעט בעייתי יותר לפתח דיון על בסיס דעות, מפני שהתחום מבוסס על עובדות, אך אפשרי לפתח את ארגז הכלים בהם משתמשים בכיתה בכדי ללמד את החומר ולהעביר דרכו מסרים, על התמודדות, יצירת דילמות וקיום דיון עליהן תוך מטרה לאפשר לתלמידים לעשות את מה שמערכת החינוך נועדה לו, והיא היכולת לחשוב מיומנות שחבויה בכל אחד ואחד מהתלמידים והם כמהים לאתגרים שהחומר לא יונח להם על מגש של כסף כדי שיוחלו לממש את יכולתם.
אם אכן שר החינוך יממש את תוכניתו לשלב בין מקצועות האזרחות וההיסטוריה, יש בה כדי לקבע את התלמידים למקום צר שאין בו מקום לנווט ולהגיע למקומות אחרים, לשאול שאלות, להטיל ספק ולהוסיף סימני שאלה שיתנו לתלמידים להתחיל בתהליך למידה שיוצר מציאות ולא רק משננת אותה כדי לעבור בהצלחה את בחינות הבגרות בסוף השנה.
לסיום, אזכיר את הנאום של ח"כ
אחמד טיבי אותו נשא מעל בימת הכנסת ביום השואה הבינלאומי בשנת 2010. רופא במקצועו, ערבי מוסלמי, כזה שמעניק רוח גבית לפעולות נגד הכיבוש בישראלי לדבריו, אך במהלך נאומו יוצא הדופן, ציטט את הסופר הבריטי אלדוס האקסלי: העובדה שאנשים לא לומדים את מה שההיסטוריה מנסה ללמד אותם, היא למעשה השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד מההיסטוריה.
