אין כמו לדבר עם בדואי כדי להבין את לוז הסכסוך המוסלמי-יהודי. נשאול נשאל הדוקטור אבו-רביע, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון, מרצה במכללת אחווה, לשעבר מרצה במכללת ספיר, האם יש לבדואים, אלה שלדבריו יושבים באדמת הנגב מקדמת דנא, קושאן על האדמה שהם תובעים. לא, חס וחלילה רישום בטאבו היהודי, או במרשם הקרקעות האנגלי. קושאן מן השלטון המוסלמי ששלט בארץ בכוח החרב 500 שנה? לא, אמר הבדואי בנחת. לערבים אין צורך להביא מסמכים שיאששו את טענותיהם בבית משפט. לבדואי יש חרב וכוחה עולה בחשיבותו על כוח הנייר. עובדה, כשמכרו הבדואים את אדמות דורות ורוחמה ל
מתנחלים היהודים, שילמו הללו טבין ותקילין גם ללא קושאן - הוכחה ברורה לעמידות ולנחרצות של הבעלות הערבית על האדמה.
בשבת נעצרה התנועה מערד לבאר-שבע על אם הדרך, כביש 31 הידוע לשמצה, כשאלפי ערבים המתגוררים לצידה ירדו אל צומת חורה להפגנה אלימה שהתמקדה בניסיון לרצוח שוטרים. כידוע, סקילה היא אחת מצורות ההמתה המוכרות במשנה, וכשמאות אנשים סוקלים כמה עשרות, מדובר בניסיון לרצח. צומת חורה וצומת שוקת מצויים במרחק של מספר מאות מ' מתחנת משטרה גדולה, היא משטרת העיירות, ולכן ניסיון לרצח שוטרים במרחק כה קצר מבסיסם מוכיח עד כמה מזלזלים הערבים בכוחה של המשטרה. לא פלא. משטרת העיירות מצוייה בעיבורה של הפרת החוק הממושכת והאלימה ביותר בתולדות המדינה, עשרות אלפי בתים הנבנים מחוץ לכל חוק, תוך השחתה אלימה של כל ערכי הטבע, שימור הסביבה, זכויות בעלי חיים וחוקי התעבורה. כבר יותר מ-40 שנה שהפרת חוק אדירה זו נמשכת, ומשטרת העיירות אינה עושה דבר. לכן אין פלא אפוא שביום פקודה יוצאים הערבים להפגין את עוצמתם בלי לחשוש כלל ועיקר, תוך צפצוף ארוך ושורקני על המשטרה ועל המדינה שכבלה את ידיהם ורגליהם של השוטרים ועשתה את החוק לבדיחה עצובה.
כוח החרב
האלוף (מיל.)
דורון אלמוג - שהופקד על ביצוע רפורמת-הקרקעות - משלה את עצמו, לפחות בפומבי. כך גם כל העוסקים בדבר. ראש השב"כ לשעבר,
יובל דיסקין, משלה את עצמו, לפחות בפומבי. אין הבדל בין המשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית לבין המשא-ומתן עם הבדואים. ראשית, כל דבר שנסגר עם שייח', או צ'יף, או נכבד אחד, אינו מחייב שייח או צ'יף או נכבד אחר. כך, כל הסכם עם אש"ף אינו מחייב את חמאס או הג'יהאד או ג'בהת אל נוסרא, שלא לדבר על חיזבאללה. שנית, הסמכות של מדינת ישראל פסולה מעיקרה, מעצם היותה ישות בלתי חוקית בעליל על-פי חוקי האיסלאם, האומה הערבית וכוח החרב. עצם הדיון על העברת הערבים ממקום למקום, או אבטחת בטחונו של היהודי על-פי גחמותיו של היהודי - פסול מעיקרו, ולכן הוא מתנהל בשיטות של סחיטה באיומים (לא תתנו - אינתיפאדה!). שלישית, כל הסכם או סיכום מהווה בסיס לתביעות הבאות. הבדואים קיבלו שבע עיירות ופיצויים אין-ספור ליישוב תביעות בעבר, ומקרש קפיצה זה הם מתחילים את הסבב הנוכחי של הסחיטה באיומים. באופן זהה גם אש"ף בלבושו האזרחי הרשות הפלשתינית משתמש בקרש הקפיצה של הסכמי אוסלו לסבב הבא של סחיטה באיומים.
לכן, כל דיון שאינו מגובה באכיפת החוק באופן אלימה והחלטית, לדוגמה, הריסתו המוחלטת של גוש קטיף, הריסתה המוחלטת של העיירה ימית, ביצוע עד התג האחרון של כל פסקי הדין שכבר קיימים כנגד מבנים בלתי חוקיים, החרמה של כל כלי הרכב החורגים מן הדרכים והשבילים המאושרים לתנועה, החרמת כל בעלי החיים שאינם מטופלים ומחוסנים כיאות, הגלייה של כל הנשים הבלתי חוקיות על-פי חוק הביגמיה, וילדיהן, הוא דיון עקר שכל תפקידו העברת העושר היהודי לכיסו של הערבי, וביצור הבסיס לגירוש היהודי מאדמת הווקף.
ידוע לי שדברי הכיבושין דלעיל ידועים ומוכרים לדורון אלמוג, ליובל דיסקין, ולכל מי שעסק ביישום של חוק פראוור והסכמי אוסלו. איש אינו מאמין כי יישום החוק שאינו אלא כניעה כמעט ללא תנאי לסחיטה באיומים של הבדואים, ולחלופין משא-ומתן על גודל דמי החסות - הג'יזיה, מפסוק 9:29 בקוראן - אכן יביא שקט, שלווה, קבלת סמכות-המדינה ושמירת החוק במרחבי הנגב. כמו שאיש אינו מאמין שהמו"מ עם אש"ף אכן יביא שלום וביטחון. הכל חרטא. הכל מס-שפתיים. הכל דחייה של ההתמודדות האמיתית על השאלה האמיתית: האם עם ישראל ריבון בארצו. את הריבונות הזו אין ברירה אלא להחיל בכוח החרב, ומי שדוחה התמודדות זו לדורות הבאים, רק מגדיל את שפיכות הדמים הבלתי נמנעת על-פי הדגם של סוריה, לבנון ועירק.
לפני כמה לילות היו ארבע התפרצויות לבתים בישוב להבים שבנגב. חוץ משיקולי ביטוח, איש לא מתקשר למשטרה, שאינה אלא דחליל חסר תועלת. הכל ממתינים ליום שבו יקרה משהו אמיתי, כמו באיתמר, ואז אולי יזכרו שגם להבים, דורות, מפלסים ובאר-שבע הם התנחלויות בלתי מוצדקות על אדמות הבדואים.
