שגריר הרשות הפלשתינית בפראג נהרג (יום ד', 1.1.14) לאחר פיצוץ מטען נפץ בביתו. נאמר, כי הפיצוץ אירע עקב "שימוש לא אחראי בחומר נפץ מסוכן". ישנם דיווחים שונים על הדרך שבה הפיצוץ אירע, בפתיחת כספת ישנה או פתיחת תיק ישן, אבל למעשה זה לא חשוב. מה שחשוב היא השאלה, מה דיפלומט פלשתיני עשה עם חומר נפץ. איזו סיבה יש לו להחזיק דבר כזה? ואם יאמרו שמדובר בחומר נפץ ישן, אז איך הוא הגיע מלכתחילה לידי הדיפלומט?

גם השאלה כיצד חומר הנפץ הגיע לצ'כיה יכולה להיות מעניינת. למרות שישנה אפשרות להכין חומר כזה בשיטות שונות באמצעים שניתן להשיג בקלות, ישנה גם האפשרות שחומר פשוט הוכנס למדינה באמצעות הדואר הדיפלומטי, שהרי דואר כזה אסור לבדוק. לפחות במה שנראה לעין עכשיו נראה, כי גם בעבודה הדיפלומטית הפלשתינית ישנה נגיעה של פעולות טרור, ולמרות ההצגה לפיה פניהם לשלום, הם גם מכינים עצמם לחזרה לדרכיהם המוכרות אם יחליטו שהן העדיפות.

השבוע נעצר האמיר מאג'ד בן מוחמד אל-מג'יד בזמן שעבר טיפול רפואי בבית-חולים בביירות. אותו אמיר מבוקש מאוד בסעודיה ומקושר לאל-קאעידה דרך קבוצה בשם "גדודי עבדאללה עזאם". מדובר בארגון טרור שפועל בסוריה, מצרים ולבנון. הארגון אחראי למספר פיגועים, כאשר אחד מהם הוא ירי רקטי לעבר יישובי הצפון באוגוסט האחרון.

ככל הנראה המעצר של האמיר מג'יד יהווה פגיעה בארגון, אבל צריך להסתכל על דבר אחר וחשוב יותר: אל-קאעידה על הגדרות. אל-קאעידה פועל בכל העולם – מאינדונזיה, עד סומליה וגם באירופה. כעת הארגון מגביר את נוכחותו בלבנון, לאחר זליגה של לוחמיו מסוריה. כחלק מפעילותו, הארגון מנסה לפגוע בישראל, במטרה שישראל תאשים את חיזבאללה ותפתח עוד מערכה מול הארגון וכך תשחק לידי אל-קאעידה ביריבות בתוך לבנון.

אל-קאעידה מנסה לא רק לפגוע בישראל, אלא גם לערער את שליטת חיזבאללה בדרום לבנון. זהו מצב מוזר שבו האינטרסים של ישראל וחיזבאללה חופפים. ואם מבחינת "האויב של אויבי הוא ידידי", השאלה היא מה אמור להיות השיתוף פעולה בהתאם לכך. האם על ישראל לשתף פעולה עם גדודי עבדאללה עזאם שבלבנון כדי לפעול מול חיזבאללה? האם חיזבאללה הוא שאמור לשתף פעולה עם הגדודים כדי לפגוע יותר חזק בישראל? או שבכלל ישראל וחיזבאללה צריכים לשתף פעולה כדי למגר את הסכנה מהגדודים?

מה שכנראה צריכה להיות התשובה היא שיתוף פעולה של ישראל מול ממשלת לבנון. ישראל צריכה להיות בקשר רציף עם ממשלת לבנון כדי למנוע פעולות נוספות של הארגון נגד ישראל, שהרי מיגור הטרור במדינה צריך להיות אינטרס עליון של כל מדינה, ובמיוחד לבנון כאשר היא צריכה להתמודד כעת לא רק עם חיזבאללה, אלא גם עם זליגה של טרוריסטים מסוריה.

השבוע דיווח הצבא הלבנוני, כי התגלה אתר השיגור של הרקטות שנורו לעבר ישראל לאחרונה. כוחות יוניפיל אמרו, כי התקיפה מפרה את החלטת מועצת הביטחון 1701 (שסיימה את מלחמת לבנון השנייה) וכי הצדדים הבטיחו שיתוף פעולה מלא כדי לשמור על הפסקת האש ולעצור את האיבה.

דבר ראשון, כנראה שאכן קיים שיתוף פעולה חשאי בין לבנון לישראל שנועד למנוע המשך פעולות איבה משטח לבנון לעבר ישראל. דבר שני, הצדדים שיוניפיל מדברים עליהם הם לבנון וישראל, אבל צדדים אלו כן שומרים על הפסקת האש. מה יוניפיל יעשה כאשר יימשך הירי הרקטי מצד ארגוני הטרור בלבנון? האו"ם לא רוצה למצוא את עצמו בלחימה, אז הוא הוא כנראה יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לגנות את האירועים ולקרוא לצדדים לשמור על איפוק. אבל לטרוריסטים, לא ממש אכפת להם שמגנים אותם. אם היה אכפת להם, הם לא היו הופכים לטרוריסטים. וזה עוד במקרה הטוב.

במקרה הגרוע, האו"ם פשוט יברח מלבנון וישאיר את הבלגן לישראל וללבנון. כאשר ישראל לא תוכל לסבול את זה יותר ותגיב בצורה צבאית, לבנון תגנה את הפרת הריבונות שלה והעולם יגנה את ישראל על כך שהיא העזה להגן על עצמה. גם כאן, הפתרון אמור להיות שיתוף פעולה של תגובה צבאית משותפת מצד לבנון ויוניפיל כדי למנוע את התדרדרות המצב.

ראש צוות המו"מ הפלשתיני, סאיב עריקאת, אמר השבוע, כי שיחות השלום נכשלו ואין טעם להמשיך את המו"מ מול ישראל. יש לציין, כי הדברים נאמרו ימים ספורים לפני שחרור המחבלים בפעימה השלישית, אבל לאחר שהוחלט על שחרורם.

עריקאת העלה שורה של טענות למה ישראל הכשילה את המו"מ, כמו בנייה בהתנחלויות והרג פלשתינים. מובן מאליו שהוא מתעלם מהפיגועים שנעשו מצד הפלשתינים וממה שישראל עשתה למען הרשות, כאשר היא שחררה עשרות מחבלים עם דם על הידיים. נראה שלא משנה מה ישראל תעשה, עדיין הפלשתינים יחפשו תירוצים למה המו"מ נכשל ולמה ישראל אשמה בכך.

צריך להציג את הנושא לג'ון קרי ולהסביר לו למה אי-אפשר להמשיך. הרי אם נקבע מראש שישראל הכשילה את המו"מ, אז אין טעם להשלים אותו בכלל. התקווה היא, כי לשם שינוי יבינו את הצד הישראלי ויראו שלא משנה מה ישראל תעשה, תמיד יאשימו אותה בחוסר שיתוף פעולה.

משהו עובר בזמן האחרון על ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. הוא מפטר שרים על ימין ועל שמאל, הוא טוען כי ישנה קנוניה בינלאומית להפלתו, ובכלל נראה שהוא מתחיל לאבד קשר עם המציאות.

העיתונאי הטורקי סמיח אידיז אומר, כי טיפולו של ארדואן במשבר ישפיע על הבחירות לראשות הממשלה שייערכו בחודשים הקרובים, וגם על הבחירות לנשיאות שיתקיימו בקיץ, בחירות שארדואן מקווה להתמודד בהן ולנצח. לפי הדיווח של אידיז, ארדואן מנסה לשנות את המערכת המשפטית ולקבוע תקנות המסדירות את נוהלי השיטור, כדי להגן על עצמו ועל ממשלתו מפני האשמות עתידיות של שחיתות. צעדים אלו, כך נאמר, רק משלימים את התדמית של ארדואן כפוליטיקאי סמכותי עם נטיות דיקטטוריות. בשורה התחתונה אומר אידיז, כי הישרדותו הפוליטית של ארדואן תהיה נזק לדמוקרטיה.

רק ימים יגידו איך יגיבו אזרחי טורקיה למהלכים אלו של ארדואן, והאם אנו עומדים לראות את חזרת ההתקוממויות במדינה.