כבר שעתיים אני בוהה במסך ותוהה מה לכתוב; כרגיל, קראתי את מאמרי השנים הקודמות ונראה כאילו אין מה לחדש; הכל נשאר אקטואלי בדיוק כמו שהיה לפני שנה ושנתיים.
נו טוב, אז ננסה להעמיק קצת יותר בהבנת המציאות המטורפת של חיינו, בתוך מסגרת החופש-לכאורה שמציעה לנו הדמוקרטיה הישראלית.
עמדנו על כך שפרשתנו הנה הפרשה ה-ח"י בתורה; פרשה המציעה חוקים המאפשרים ואף מעודדים חיים. הפרשה כוללת דינים בשלוש רמות: 'משפטים' שהפרשה נקראת על שמם, 'חוקים' ו'עדוֹת'.
משפטים אלה חוקים שהשכל האנושי מסכים להם, ואפילו היה ממציא אותם מעצמו, כי הוא מבין שתקנת החברה מחייבת אותם; כגון 'לא תרצח' 'לא תגנוב'.
עדות זה כל מה ששייך למועדים; מצוות שתכליתן היא שימור הזכרון ההיסטורי והחיאתו. את זה השכל האנושי, אולי לא היה ממציא, אבל בהחלט יכול להבין ואף לקבל.
חוקים - אלה מצוות שהשכל האנושי מתקשה להבין, ולכן גם לקבל. בפרשה שלנו זה למשל איסור בשר בחלב: לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
המצב אצלנו ביחס למצוות התורה ברור, לא? חוקים - מי שרוצה שיקיים; אף אחד לא יפריע לו (לכאורה).
עדות - זה יפה כסמל להיותנו מדינה יהודית(?); שומרים שבת באופן סמלי, וגם פסח וכל היתר; שנזכור שאנחנו יהודים.
משפטים - את אלה המדינה ניכסה לעצמה; היא מחוקקת חוקים, שופטת וגם מענישה על פי אותם חוקים. משפטי התורה - טוענים החכמים בעיני עצמם - אינם מתאימים לעולם המודרני.
הבענו את דעתנו לא אחת על הקשר בין עובדה זו האחרונה, לבין תהליכי החורבן המואצים המכים בנו. כעת ננסה לראות איך הכל רמוז בפסוק הראשון של פרשת השבוע, שאותו שמנו ככותרת.
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם
הפסוק כולל חמש מלים בלבד ולכולן מתייחס רש"י:
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים; מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.
כלומר, זהו המשך ישיר למעמד הר סיני. באמת מוזר שבמעמד הכל כך נשגב קיבלנו גם מצוות בסיסיות כמו 'לא תרצח' ו'לא תגנוב'.
אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו; לכך נאמר אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:
לא מספיק לדעת שכך היא ההלכה ולנהוג בהתאם; צריכים גם להבין את טעמה של ההלכה, ומשימה זו מוטלת על משה רבנו - להסביר לנו היטב, עד שנבין מדוע כך היא ההלכה. נזכיר שוב: מדובר במצוות המתייחסות לעניינים בסיסיים ביותר, שכל אחד מבין את חשיבותן.
אבל מדוע בוחר רש"י בדימוי זה של כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם? ובכן, בכך רומז לנו רש"י כי התועלת שמביא לימוד התורה לנשמתנו, מקבילה לתועלת שמביא המזון הגשמי לגופני.
כשם שהגוף זקוק למזון גשמי לצורך קיומו וחיותו, כך הנשמה זקוקה למזון רוחני - לימוד התורה, כדי להישאר מחוברת למקור חיותה, הבורא יתברך. כלומר, אין אלה עניינים טכניים גרידא; מדובר בהמשך ישיר למעמד הר סיני, ובקשר הנצחי והחי שלנו, עם נותן התורה.
אבל בכך עדיין לא מיצה רש"י את פירושו לפסוק:
לִפְנֵיהֶם. ולא לפני עובדי אלילים; ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל - אל תביאהו בערכאות שלהם; שהמביא דיני ישראל לפני ארמים מחלל את השם, וּמְיַקֵּר את שם העובד אלילים להשביחם (או להחשיבם), שנאמר (דברים לב, לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאיְבֵינוּ פְּלִילִים. כשאויבינו פלילים, זהו עדות לעלוי יראתם:
מעניין; על 'עדות' ו'חוקים' התורה לא מצווה להימנע מדיון בפני גויים, כי לא יעלה על דעתו של יהודי ללכת לדין אצל גויים בעניינים אלה. זה יכול לקרות רק ב'משפטים' ואסור שזה יקרה.
לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי- רַבִּים לְרָעֹת
אצלנו, אומרים, לא מדובר בערכאות של גויים; הרי השופטים, רובם לפחות, הם יהודים; אז כל העניין מופרך מעיקרו.
כך אומרים אלה שחשוב להם מה שכתוב בפרשת השבוע ובתורה בכלל; נקרא להם קבוצה א'. האחרים, קבוצה ב', צועקים עליך (עלי): תפסיק להיות גזעני.
אולי כדאי פעם לברר באופן יסודי את עניין הגזענות, אבל בינתיים נסתפק בתהיה אודות יחסם של אנשים "נאורים" למה שמכונה 'ערכי תרבות' היסטוריים של עמם. בעצם, התהיה היא אודות יחסם לעצם המושג 'עם' כאשר מדובר בשייכותם הם למסגרת מופשטת זו.
ביחס לאלה, לא נרחיב את הדיבור הפעם; אבל מה עם הסניגוריה שמלמדת קבוצה א' על מערכת המשפט של מדינת היהודים?
בתורת החסידות מתפרשת המלה לִפְנֵיהֶם, לפנימיותם; לא מספיק שמבינים את התורה ואף מקיימים את המצוות. צריך שחכמת ה' תחדור לפנימיות נשמתו של היהודי, עד שתהא זהות מוחלטת בינו לבין התורה שלומד, כולל כמובן, חוקיה ומשפטיה.
כאשר יהודי חותר לכך, גם אם לא לגמרי במודע, ומתבונן מעט במערכת המשפט של מדינת היהודים, הוא מתחיל לחוש אי נוחות ההולכת וגוברת בו עד למסקנה הבלתי נמנעת שמדובר בניתוק מכוון מן היהדות; לאט לאט הוא מבין כי ניתוק זה מונח בבסיסם של כל תהליכי החורבן שאודותם הוא זועק ומתריע.
כי אין כמו מערכת המשפט לשקף את מצבו האמיתי של קיבוץ אנושי כלשהו. וגם אם בחזית עומדים חלקים אחרים של המערכת השלטונית - מערכת המשפט המצויה בצל יחסי, היא המשקפת את פנימיותו של אותו קיבוץ אנושי.
אז נכון שעדיין רבים הם המתייחסים אל מערכת המשפט כאל פרה קדושה, אבל הם מתפכחים והולכים, אף שאולי אינם יודעים עדיין מהו הפתרון הנכון.
והבעיה אינה בשופטים, כך שאין שום תועלת בהכפשת אדם זה או אחר; הבעיה היא בחוקים שנותקו מ- וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.
וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטת אַחֲרֵי רַבִּים, לְהַטֹּת.
נו, כל זה טוב ויפה (או להיפך) אבל הרוב כאן לא דתיים והם לא רוצים את משפטי התורה, מתפרצים חסידי הקונספציה; אז אל תבלבל לנו את המוח עם הרעיונות שלך על מדינת הלכה.
ובכן, נושא זה מעולם לא נבדק באמת; לענ"ד, הרוב אינו מתעב את משפטי התורה, אלא מיעוט קטן, צעקני ושליט המדבר בשמו.
והסיבה ברורה: אל מול חוקים שהמציאו אנשים, הממציאים יודעים לדאוג לעצמם כך שהחוק ישרת אותם. אל מול משפטי התורה - כולם שווים. אז למה להם צרות? להסכים למציאות של שוויון אמיתי בינם לבין פשוטי העם?! מה הם, פראיירים?!
לא לחינם קבעו לנו חכמינו את הפטרת השבוע מפרק ל"ד בירמיהו; שם, על סף חורבן ירושלים בידי נבוכדנצר מלך בבל, באה לידי ביטוי ברור השרירותיות של השכבה השלטת ביחס להמון העם.
לא נוכל כאן להביא את הסיפור כולו, אבל משהו על קצה המזלג:
הדין הראשון בפרשת השבוע, מתייחס לעבד עברי. שואלים המפרשים, מדוע בחרה התורה להתחיל דוקא בדין זה? אחת התשובות היא, שהכי גרוע לאדם זה להיות כפוף לאדם כמוהו. הוא אמור להיות עבד ה' ולא עבד לאדם.
בהפטרת השבוע, אנו קוראים על שיעבוד פיזי של פשוטי העם בידי השכבה השלטת והמבוססת מבחינה כלכלית.
כאמור, המצור של נבוכדנצר על ירושלים היה בעיצומו; המלך צדקיהו כורת ברית עם העם על שיחרור העבדים, ככתוב בפרשתנו; הם משחררים אותם, אבל מתחרטים כעבור זמן קצר ושבים ומשעבדים אותם.
מכיוון שלא הניחו לעבדים, בהתאם לכתוב בתורה - אומר ה' לירמיהו, ירושלים תיכבש ע"י מלך בבל, והם כולם - אנשי השכבה השלטת ייהרגו, ואף לא יובאו לקבורה.
היו עוד כמה אירועים היסטוריים שמהם ניתן להשליך על מצבנו כיום, אבל נסתפק באחד ונתפלל שבורא העולם ומנהיגו יציל אותנו מעצמנו, כלומר ממנהיגינו.
