הנורמות הקבועות לענישת עדי מדינה

בית המשפט העליון הביע, לא אחת, את אי-שביעות רצונו מקיומו של מוסד "עד המדינה", אולם עם זאת קבע הוא, כי לא ניתן להתנהל לצורך שמירת החוק, ללא עזרתם של עדי מדינה.

פרקליטויות המדינה השונות, בתחום המשפט הפלילי - לרבות פרקליטות המדינה - כמו-גם בתי-המשפט, מכירים בצורך "לתגמל" את עדי המדינה, שאם לא כן, לא ימסרו הם מידע מפליל לרשויות האכיפה והחוק. עם זאת, עד עצם היום הזה, לא נקבעו בידי גורמי החוק והאכיפה כללים ברורים וחד-משמעיים, בדבר העונש הראוי שיוטל על עד מדינה, שלמעשה עבר על החוק והינו עבריין לכל דבר ועניין שהוא, אולם בשל מידע שמסר הוא נגד עבריין אחר, מקלים עמו - ובדרך כלל, אין הוא מועמד לדין.

הכלל הבסיסי המנחה את הפרקליטויות השונות בתחום הפלילי ואת המשטרה הוא, כי מעשיו הפליליים של עד המדינה חייבים להיות בדרגה חמורה פחותה ממעשיו של מי שנגדו מוסר הוא מידע מפליל. אולם אין זה כלל בל יעבור בהתאם להנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, בדבר חתימת הסכמי עד מדינה.

גורמי אכיפת החוק - משטרה ופרקליטות כאחת - אינם חותמים, כעיקרון, הסכם עד מדינה עם מי שלדעתם ביצע עבירות פליליות חמורות יותר ממי שהוא מבקש להפלילו, כעד מדינה. כלל זה אינו כלל חד-משמעי, הדוק ובלתי ניתן לחריגה, שכן שעה שמדובר באישיות מוכרת, נחתמים הסכמי עד מדינה, גם עם עדי מדינה שביצעו, לעתים, עבירות העולות בחומרתן על העבירות הפליליות שביצע מי שמתעתדים הם להעיד נגדו או שדרגת חומרתם שווה לעבירות הפליליות שביצעו הם עצמם. לעתים שיקולים אחרים מביאים לחתימת עד מדינה גם עם עבריין, המוגדר כ"עבריין ראשי", מבחינת מינוחיה הפנימיים של הפרקליטות הפלילית המטפלת באותה פרשה פלילית.

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א-1971, מגדיר עד מדינה, בסעיף 54 לפקודה זו, בזו הלשון: "שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה".

לפי הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה, הרי ככלל עבריין צריך לבוא על עונשו, ועל כן, הפיכתו של עבריין לעד מדינה תהיה רק במקרים בהם יש להעדיף למען טובת הציבור הבאתו לדין של עבריין אחר - פעולה שהתביעה תתקשה לעשותה בלא שימוש בעד מדינה.

הנחיה מספר 4.2201 של היועץ המשפטי לממשלה בדבר עדי מדינה שהתפרסמה בתאריך 30.8.2005 קובעת כדלהלן:

• 
  "בבוא רשויות אכיפת החוק לשקול, בנסיבות כל מקרה ומקרה, אם יש מקום להעניק לחשוד מעמד של עד מדינה, עליהן לשקול ולאזן, בין השאר, את הנתונים והשיקולים הבאים:
  
  א. מיצוי אפיקי חקירה אלטרנטיביים טרם חתימת ההסכם - ככלל, יש לשאוף לכך שהסכם עד מדינה ייחתם אך ורק לאחר שרשויות אכיפת החוק מיצו את כל אפיקי החקירה האחרים. אין בהנחייה זו כדי לשלול חתימה על הסכם עד מדינה עם חשוד בשלבים מוקדמים של החקירה, אם לגופו של עניין חתימה כזו מוצדקת בהתחשב במכלול נסיבות העניין, הסכם חיוני, שסביר כי לא ניתן יהיה להגיע אליו בהמשך החקירה, הגנה על חיי אדם ומניעת עבריינות עתידית ושאר שיקולים הנגזרים מטובת החקירה.
  
  ב. הראיות הקיימות - עם זאת, במקרים מתאימים ניתן לחתום על הסכם כאמור אף במידה וקיימות ראיות נוספות שיש בהן משום סיכוי סביר להרשעת החשודים או הנאשמים, כאשר יש עניין להגיש לבית המשפט חומר ראיות מוצק וכאשר יש באותן ראיות נוספות כדי להצביע על מהימנות דבריו של עד המדינה ולסייע להם.
  
  ג. פוטנציאל הראיות שבידי העד לספק - יש מקום לשקול בחיוב הסכם כאמור ככל שאיכות וכמות המידע והראיות שיש בידי העד לספק - טובות יותר.
  
  ד. מעמד העד ומרכזיותו - שיקול נוסף נוגע למעמדו של העד - אם בעבירה עצמה ואם בחבורה העבריינית אליה הוא משתייך. ככלל, לא ייחתם הסכם עד מדינה עם העבריין העיקרי בפרשה, או עם ראש הכנופיה העבריינית, מי שהוא בגדר "מנהיג מובהק". עם זאת, אין לשלול חתימת הסכם כאמור עם עבריין מרכזי שאיננו העבריין העיקרי (כך למשל, כאשר מדובר בפיצוח פעילות של ארגון פשיעה). כמו-כן ניתן להעניק מעמד של עד מדינה לשותף אשר חלק ואינו נופל מזה של שותפיו כאשר האינטרס הציבורי מצדיק זאת.
  
  הטעם לכך הוא שלעיתים, רק עבריין אשר מעמדו בפרשה או בחבורה העבריינית איננו שולי, יוכל לספק ראיות קבילות ומספיקות למעורבות כל מבצעי העבירה בעבירות המיוחסות להם, או בעבירות הנחקרות. במקרים חריגים ניתן לשקול הסכם גם עם מבצע עיקרי, ככל שישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים זאת, ולהעמיד לדין שורה של עבריינים שהם מבצעים עיקריים, או בהעדר אפשרות להעמיד חשודים בעבירות חמורות לדין ללא חתימת ההסכם. (חריגה מעין זו מחייבת אישור פרקליט המדינה או מי מטעמו (בהתאם להוראת סעיף 5) להלן:
  
  ה. אישיותו של עד המדינה ובחינת אמינותו - עד מדינה על-פי הגדרה הינו עבריין וממילא אינו "טלית שכולה תכלת". עם זאת, ככלל, יש להימנע מעריכת הסכמי עד מדינה עם דמויות מושחתות בעלי אישיות מפוקפקת ביותר, מחשש שלאור טיבם, בית המשפט לא ייתן בהם אמון גם נוכח קיומן של ראיות מסייעות. על המשטרה והתביעה לבדוק, ככל הניתן, את אמינות העד ודבריו עובר לחתימת ההסכם, ולשאוף לכך שהסכם עד מדינה ייחתם עם אדם שניתן להסתמך על אמינותו. ככלל, ולמעט חריגים מוצדקים, לא ייחתם הסכם כאמור עם אדם שהורשע בעבר בעבירה שיש בה יסוד של אי-אמירת אמת או הטיית משפט כגון עדות שקר או שיבוש הליכי משפט.
  
  ו. סיוע לעדות עד המדינה - סעיף54 (א)ב לפקודה קובע, כי עדותו של עד מדינה טעונה סיוע, ועל כן לא ייחתם הסכם עם עד מדינה אם לא ניתן להעריך מראש כי ניתן יהיה להעמיד בצד עדותו ראיה שיהיה בה כדי לשמש סיוע.
  
  ז. חומרת העבירה והאינטרס הציבורי בהוכחתה ובחתימת ההסכם - ככל שהעבירה הנחקרת חמורה יותר וככל שפגיעתה קשה יותר בפרט ובציבור, כן יהא מקום לשקול בחיוב שימוש בעד מדינה להוכחת העבירה וביצועה על-ידי שותפיו. ככלל, ולמעט חריגים, לא ייכרת הסכם עד מדינה בעבירות שאינן מסוג פשע (חריג מעין זה ייתכן מקום בו ישנו אינטרס ציבורי מובהק לאכוף את הדין ומתעורר צורך בשימוש בעד מדינה, למשל, במקרים של שחיתות ציבורית הכרוכה בעבירות של מרמה והפרת אמונים).
  
  ח. ריבוי עדי מדינה בפרשה אחת - ככלל, יש להימנע ככל הניתן מהפיכת יותר מעבריין אחד לעד מדינה באותה פרשה. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם שיקולים ראייתיים ואחרים יצדיקו חתימת הסכמים כאמור עם שני עבריינים או יותר באותה פרשייה. בין אותם שיקולים יובאו בחשבון היכולת להוכיח את כל העבירות בעדותו של עד אחד בלבד לעומת הצורך בעדות שני עדים כאמור להשגת אותה מטרה, מורכבות העבירות הנחקרות וחומרתן, מהות הראיות המסייעות הקיימות וריבוי החשודים או הנאשמים בעניינם יכולים עדי המדינה להעיד.
  
  ט. אבטחת עד המדינה - יש לתת את הדעת לכך שהתקשרותו של העד עם המשטרה מעמידה אותו בסיכון בעולם העברייני וקיימת אפשרות שיהיה מי שיבקש לפגוע בו. אשר על כן, יש לתת את הדעת כבר במהלך המו"מ, לצורך, ליכולת ולמחויבות רשויות אכיפת החוק לאבטח את העד או מי מבני משפחתו".
  

הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, בהתייחס לעדי מדינה קובעת, כי במסגרת המשא-ומתן יש לשקול באופן מידתי על-פי צרכי המשא-ומתן, טיב טובת ההנאה. היועץ המשפטי לממשלה מנחה את פרקליטיו כי ראוי לחתור להתניית הסכם עד מדינה בענישה - ולו גם מינימלית - על מעשיו של עד מדינה. כך מנחה היועץ המשפטי לממשלה את הפרקליטים והפרקליטות הפליליים, כי יש להביא בחשבון את הסיכונים הצפויים לעד בבית הסוהר ואת העובדה שתנאי מאסרו של עד המדינה, צפויים להיות קשים, כפועל יוצא מהגדרתו, כעד טעון הגנה.

בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, בעניין עדי מדינה, טורח הוא להגדיר, מה היא טובת הנאה וקובע, כי כטובת הנאה, תיחשבנה, בין השאר, ההבטחות ההתחייבויות והתמורות המפורטות להלן:

• 
  א. הבטחה שלא להעמיד לדין בגין העבירות נשוא הפרשה;
  ב. הבטחה להמיר סעיפי אישום חמורים לחמורים פחות;
  ג. הבטחה לדרישה מתונה בעונש בתיק נשוא האישום;
  ד. הבטחה לדרישה מתונה בעונש בתיקים אחרים או לסגירת תיקים אחרים (מן הראוי לערוך בירור מקיף לגבי מצב התיקים האחרים התלויים ועומדים לגבי העד, לרבות קיומם של עונשי מאסר על תנאי, לפרטם בהסכם ולציין לאיזה מהם ההסכם מתייחס);
  ה. הבטחה להמלצה לחנינה או ניכוי שליש מעונש המאסר, בצד הבטחה כאמור, יובהר מפורשת, כי הכוח בידי רשויות החקירה והתביעה מוגבל להמלצה בלבד וכי הסמכות הסופית בעניינים אלה נתונה לגורמים המוסמכים - שר המשפטים ו/או נשיא המדינה ו/או רשויות שב"ס ו/או ועדת השחרורים - אשר ההמלצה אינה מחייבת אותם. כמו-כן יש להבהיר כי המלצה לגבי אסיר מותנית בהתנהגות טובה ובהערכת מסוכנותו במועד הרלוונטי וכי העמדה מתגבשת על-פי המלצת הגורמים המקצועיים בשב"ס;
  ו. הבטחה לסיוע ביציאה מן הארץ או תוכנית אחרת להגנה על עדים;
  ז. תמורה כספית כזו או אחרת וכיוצ"ב;
  

בהנחיות אלה נקבע, כי פרקליט המחוז יאשר מתן טובות הנאה בתיאום עם הגורמים המוסמכים לאשר את מתן טובות ההנאה הקונקרטיות הלכה למעשה. שקילת מתן טובת הנאה בלתי מקובלת/חריגה, תובא לאישור מוקדם של פרקליט המדינה.

היועץ המשפטי לממשלה קובע, בהנחיותיו, כי טובות ההנאה שיינתנו לעד הן פועל יוצא של נסיבות כל מקרה ומקרה, עם זאת, יש ליצור דפוס מקובל על-מנת להבטיח התנהלות שוויונית של הרשות ושמירה על סטנדרטיזציה בהסכמים עם עדי מדינה, ככל הניתן. (לצורך כך ייערך דיווח תקופתי על הסכמי עד מדינה שיימסר לפרקליט בכיר בפרקליטות המדינה אשר ירכז את הנתונים ויפיק מהם דין וחשבון לעיונם של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה.)

בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מקדיש הוא גם פרק לנוסח ההסכם ולפרטים שיש לכלול בו; הסמכות לחתום על הסכם עד מדינה ולאשרו, המסורות - בדרך כלל - לפרקליט מחוז; ייצוג המועמד להיות עד מדינה על-ידי עורך-דין במעמד חתימת ההסכם; הדרך להשתחרר מהסכם עד מדינה; חתימת הסכם עד מדינה כתחבולה בחקירה; השלכת מידת העונש שהושת על עד המדינה לגבי ענישת הנאשמים האחרים בפרשה; שימוש בהמרות עד המדינה לאחר ביטול ההסכם עקב הפרה; העמדת עד המדינה לדין, בעקבות הפרת ההסכם; ממצאי משא-ומתן לקראת חתימה על הסכם עד מדינה המחייבים תיעוד משא-ומתן זה, המהווה חומר חקירה, לכל דבר ועניין והחשת ההליכים המשפטיים לצורך שמיעת עדותו של עד המדינה, מוקדם ככל האפשר, כדי למנוע הפעלת לחצים עליו.