איך מצליחים לא לנצח מלחמה כשאתה הצד החזק?
אז ככה, שבשביל לא לנצח מלחמה, ובמיוחד כשאתה הצד החזק, צריך להשקיע הרבה מחשבה, מאמץ וכשרון. זה אולי נשמע אבסורד, אבל כשאתה הצד החזק הרבה יותר קל לך לנצח את המלחמה מאשר לא לנצח אותה. כי ניצחון הוא ברירת המחדל, אבל אי-ניצחון זה לפעול בניגוד למהותך, וזה כבר הרבה יותר מסובך.
במקרה שלנו, הצד החזק לא רוצה לנצח אבל גם לא רוצה ממש להפסיד. כי עמוק בפנים, חברי הממשלה ואפילו השמאלניים ביותר מביניהם, יודעים שלהפסיד לפלשתינים פירושו להיכחד וזה כבר לא נעים. אז איך פותרים קונפליקט כזה?
השמאל הישראלי הוא שרשם את הפטנט היחודי בעולם על השיטה של אי-ניצחון במלחמה. אבל מי ששיכלל את השיטה והביא אותה לכדי דרגת אמנות הוא מר אריאל שרון. ואין כאן מקריות, כי מי שמוכשר בלנצח מלחמות, יודע גם מה צריך לעשות בכדי לא לנצח אותן. בדיוק כמו מדען שיודע איך מייצרים רעל מסוכן, אבל מצד שני מכיר גם את הנוסחה לנסיוב של הרעל.
מדינה שהחליטה לא לנצח, צריכה קודם כל להכחיש שהמלחמה בכלל מתקיימת. אפשר למשל, להימנע מלבטא את השם המפורש "מלחמה", ולהשתמש בביטויים כמו "אינתיפאדה", "התקוממות", "עימות מזויין" ועוד ביטויים כיד הדמיון הטובה. מסתבר שבליווי תקשורת אוהדת, אפשר למכור לחלקים גדולים מהציבור שמדינת ישראל כלל אינה נמצאת במצב מלחמה.
אם האויב בכל זאת תוקף ללא הרף מדינה שאינה רוצה לנצח, אזי צריך להילחם לפחות למראית עין. כי חברי הממשלה מבינים שהלחץ הציבורי עליהם יהיה בלתי נסבל אם הם לא יגיבו בצורה כלשהי למתקפות האויב. לכן, כשכבר ממש אין ברירה, נותנים לצבא לפעול מספר ימים כנגד האויב, ואז ממהרים לסגת, בכדי שחלילה לא ננצח. הרוטינה הזו כבר הגיעה לכדי אבסורד. למעשה, החלק היצירתי ביותר של צה"ל בשנה האחרונה הוא המחשב הצה"לי, שמנפיק שמות למבצעים הללו בקצב ששום קופירייטר לא היה מתבייש בו.
מדינה שאינה רוצה לנצח, צריכה גם לדאוג שלא יחסר דבר לאויב. היא תמשיך לספק לו מים, חשמל, דלק, מזון, ואפילו כוח אדם למשימותיו. כלומר, בכל פעם שמצבת כוח האדם של האויב מדלדלת או מותשת, תספק מדינת ישראל לאויב מאות מחבלים מנוסים שעברו תקופת נופש והתרעננות בכלא הישראלי. כזכור, מר נתניהו כראש ממשלה, העביר בזמנו ביקורת על ההצגה שעושה הרשות הפלשתינית כשהיא כולאת ומיד משחררת רוצחים פלשתינים, וכינה את השיטה בשם "דלת מסתובבת". אותו נתניהו, כשר בממשלה, לוקח כיום חלק פעיל ואחריות ישירה לשיטה זו, הפעם בצד הישראלי.
אבל הטכניקה היעילה ביותר שיכולה לנקוט מדינה בכדי לא לנצח במלחמה, היא לשבש את תודעתם של חייליה. כאשר החייל אינו מבין יותר את מהות תפקידו או אינו יכול להגדיר בצורה ברורה מיהו האויב, הרי שאי-הניצחון כמעט מובטח. חייל שמאלצים אותו להתאמן על דגם של התנחלות לקראת פינוי אלים של יהודים, כבר לא מבין יותר מיהו האויב האמיתי במלחמה הזו. חייל שרואה כיצד המדינה גוררת את האלוף דן חלוץ לבג"ץ ומכריחה אותו להתנצל ולגמגם על שהרג רב מרצחים פלשתיני - חייל כזה כבר לא יוכל להבין בצורה ברורה את מהות תפקידו.
למעשה, נוצר פה מצב של תרמית בקנה מידה שעוד לא היכרנו. רמטכ"ל או מפקד בכיר שמספר לציבור ש"אין פתרון צבאי" למלחמה, משול למנכ"ל המדווח לבעלי המניות שאין פתרון ניהולי להפסדי החברה. בשני המקרים מדובר בנוכלים או באנשים שנשכרו לבצע תפקיד שגדול מכפי מידתם. במדינה מתוקנת אנשים כאלו יהיו מחוייבים להגיש מכתב התפטרות.
מדינה שהחליטה באופן מודע שלא לנצח במלחמה שנכפתה עליה, היא מדינה שראשיה לוקים במחלה חמורה. עוד לא ברור אם מקור המחלה הוא בתחום הנפש או בתחום המוסר. מה שברור הוא, שהציבור חייב לבצע שינוי מהותי בהנהגת המדינה, והרבה זמן כבר לא נותר.
