לא שוחחתי על המשבר הקשה במקום עבודתם עם הפרופסורים איל יצחיאק ו
חוסה כהן, מנתחים בכירים במחלקה הנוירוכירוגית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.
אני כן יודע בוודאות, שרבים חבים להם את חייהם. לפנינו צירוף של מסירות אין קץ למטופל, רפואה מקצועית מעולה, סביבת עבודה בבית חולים מצויד במכשור מהטובים בעולם ובמתן אפשרויות לעבודות מחקר מדעיות, שמניבות בצידן גם תוצאות רפואיות ראויות להערכה.
לא החלפתי מלים בנושאים אישיים עם משוררת מעולה וגם אנקולוגית בעלת שם עולמי, הפרופסורית חגית ארבל אלון, העובדת במסירות רבה עם מטופליה בבית החולים הדסה. רק אני יודע שבארץ הזו מהלכים רבים, רבים מאוד, החבים לה את חייהם. אחת כזו פגשתי לפני כחודש במדרשת שדה בוקר, בימי שירה במדבר, כשהיא ובעלה הפתיעו את המשוררת הרופאה, פרופ' חגית ארבל אלון, ואת הקהל הרב שנכח באולם, בשיר הוקרה ודברי תודה לרופאה, שהעניקה לה את חייה מחדש במתנה.
זו דוגמית זעירה של ההון האנושי היקר והנדיר העובד ויוצר בהדסה, המקדיש את חייו למשימה אחת - הצלת חיי אדם, וכיום הוא מותקף ומוכפש. ועליו מטילים את אות הקלון והאחריות של קריסת בית החולים. חלק הארי של ציבור הרופאים והעובדים אין לו יד ביצירת הכאוס בהדסה, שהגיע לגירעון של למעלה ממיליארד ושלוש מאות מיליון שקל.
ציבור הרופאים אינו אשם במצב אליו התדרדר בית החולים, אותו היטיב לתאר פרופ' איל יצחיאק בהארץ מ-14.2
"שאם לביבי יהיה אירוע מוחי, אין לנו קתטר בשבילו. משגע אותנו שמגיעים לכאן חולים ושולחים אותם לבתי חולים אחרים." שלושת הרופאים האלו זו דוגמית זעירה של הון אנושי יקר במיטבו הפועל ונושם בהדסה. זו דוגמית מציבור של אלפי רופאים ורופאות ואיתם צוותי אחים ואחיות הרואים בהדסה בית. כל עולמם הוא נתינה למי שזקוק לסעד מהם. אך כיום הם חבוטים ומואשמים כמי שגרמו למשבר, למרות שהתמסרו לרפואה הציבורית, והעניקו לה את המיטב.
קשה להישאר אדיש לדבריו של הרופא איל יצחיאק "לראות ככה את בית החולים ריק - זה מוציא מהדעת, אני כל כך חרד למוסד המפואר הזה, שאני לא ישן בלילה. זה שידינו כבולות ככה מוציא אותנו מדעתנו. אנחנו על סף טיפול מדיכאון."
מהנדס בעל ותק, שצבר ניסיון מקצועי עשיר, עובד כאיש תחזוקה של מכשור רפואי יקר הנאמד בעשרות מיליוני שקלים, חייב לתרום ממשכורתו החודשית 1600 שקל לבית החולים. הפעלת המכשור היקר היא פועל יוצא של עבודת הון אנושי, שהשקיע שנות לימוד ומטפל במסירות אין קץ במכשירים היקרים והמורכבים. אם משכורתו של אותו מהנדס היא 16,000 שקל ברוטו, הוא נדרש לתרום 1,600 שקל לחודש להצלת בית החולים. כי חד-צדדית נקבע שהחודש מנכים לו 10% משכרו. וזאת לאחר שבשנים 2010-11 הוא הסכים בהסכמי סחר להפחתה ממשכורתו, כי הובהר לו שהמוסד נתון במשבר.
אין הצדקה שהנהלת בית החולים וממשלת ישראל יפנו אצבע מאשימה רק לכתובת אחת - כתובתם של ציבור העובדים המסורים.
בלעדי העובדים "הדסה" זה רק בניין בלעדי העובדים "הדסה" זה גוף ללא נשמה. אין הצדקה, שיטילו על אותו הון אנושי יקר מפז את מלוא האחריות למשבר. שני בתי חולים כבר אבדו לעיר ירושלים במשברי הרפואה במהלך השנים האחרונות, כולנו מחויבים למנוע סגירת מוסד רפואי שלישי, "הדסה", הנותן מענה לא רק לתושבי ירושלים, אלא מעניק מענה חרום לרבים מאזרחי ישראל.
