צריך להודות: אם לדרבי חוקים משלו, הרי שלפסטיבל שארם יש את השארם שלו. אי אפשר להשאר אדיש, האווירה הנפלאה פשוט מחממת את הלב. הצהלה גדולה, השמחה אדירה, הלב ממריא למוקטעה, גם גברים מחוספסים וקשוחים התקשו לעמוד בפרצי האושר האדירים והצטרפו אף הם למעגלי המפזזים. מי שלא ראה את חגיגות השלום פשוט לא ראה שמחה מימיו.
הכל באמת יכול היה להיות כה מושלם אלמלא קיומו של פרט שולי ופעוט המעיב קלות על האופוריה הגדולה: הרי בסרט הזה (לרבות סרטי ההמשך) כבר היינו. זקני צפת אפילו זוכרים את הילולות אוסלו ב', ג', ד', ה', אפילו ו', אבל כמובן שלא אנחנו ניתן לפרט כה שולי וזניח לקלקל לנו את השימחה, בוודאי לא היום עם פרוץ חגיגות אוסלו ז'.
מישהו צריך אולי להזכיר לחוגגים הנלהבים שחגיגות נהוג לערוך בד"כ אחרי שהאירוע המשמח כבר התרחש, ולא כאשר אולי (אם ירצה אבו מאזן) יקרה. למרבה המבוכה נוצרה הקבלה קלה בין חסידי המשיח ובין חסידי השלום: אלו גם אלו בטוחים שאו-טו-טו הנה הוא בא, ואת שימחתם הם נוהגים לבטא בחגיגות ומצהלות. למען הגילוי הנאות צריך כמובן להודות בקיומו של הבדל משמעותי בין חסידי הרבי לחסידי השלום: במקרה השני הוא דווקא כן מטלפן (בין פיגוע לפיגוע)...
מהם הנימוקים לזחיחות הרבה הנושבת במסדרונות התקשורת והשלטון? אבו מאזן אופטימי, שרון אופימי, מובארק אופטימי, אפילו חאלד משעל אופטימי, כולם אופטימים. כנראה שהיום אופטימיות היא כבר סיבה מספיק טובה לאופטימיות...
לפתע מכל כלי תקשורת אפשרי צצים כל מיני פלסטינים אנונימיים, כולם שבעי קרבות, כולם משתוקקים לעשות סוף לסכסוך, כולם רוצים רק דבר אחד: שלום. תחילתה של אידיליה מופלאה. האם באמת פסו הפלשתינים תאבי הנקם מן העולם? האם פלשתינים חובבי שלווה לא היו בעבר? האמת היא שהכל בדיוק אותו הדבר, אלא שהתקשורת בוחרת מתוך כלל הקולות רק את הקולות המתאימים לקונספציה שלה, ואותם היא "מפמפמת" לציבור.
מאחר שיש לנו את העונג לחוות בשידור חי בדיוק את אותו שידור חוזר ששודר באוסלו, הרי שנפלה בידינו הזדמנות פז להתבונן על עצמנו מהצד. למודי ניסיון קל מאוד להבחין בכך, זה כבר ממש שקוף: התקשורת והשלטון כאיש אחד כולם חוגגים וצוהלים מתוך אמונה שיציליחו להדביק גם אותנו בהתלהבותם. התקשורת כמובן איננה אשמה, אבל את הכח לקבוע את הקונספציות בציבור - יש לה.
שוב מנופפים לנו בתקוות חמות ומצפים שנרוץ נאוץ בהתלהבות לקראתן ושוב ההגיון הקר נאלץ לפנות את מקומו לטובת האמונות הלוהטות. שוב אותן קונספציות שלום, ושוב אותו פטנט משומש של נבואות האמורות להגשים את עצמן. למרבה הצער, כנראה מרוב התלהבות לרוץ לספר לכולם, תמיד שוכחים לעדכן גם את הנבואות עצמן שעליהן להתגשם...
מילים נפלאות כמו "קץ הסכסוך" עפות מכל עבר, כמו טילי קסאם שיצאו מכלל שליטה. מעניין רק האם המידע על התקופה המרגשת העומדת בפנינו הגיע גם אל מתאבדי החמאס ושולחיהם. אם "הודנה" בערבית פירושה "הפסקת אש מדומה", הרי ש"קץ הסכסוך" פירושו כנראה "הפסקה מתודית לצורך חימוש, אימונים והתארגנות מחדש ללא הפרעה".
מיד נצטרף כמובן גם אנו לחבורת העליזים הצוהלים אשר השתכרו מריחם של "ניחוחות השלום", ואולם קודם לכן אולי כדאי שנמתין לתוצאת בדיקות המעבדה. רק הם יקבעו האם הריחות המוכרים הללו המופיעים שוב בחלל האוויר הינם באמת ניחוחות מופלאים של יונים יפהיפיות וצחורות, או שמא בסה"כ כהרגלנו בקודש שוב התבלבלנו בזיהוי ריחה של נפיחה פלשתינית טריה ומפתה...
