הנצחה עצמית באמצעות כסף

כל מי הנכנס לקניון עזריאלי אינו יכול להתעלם משורה של פסלים חדשים שהוצבו בכניסה לקניון עמוס מבקרים זה. למי שאינו יודע וגם/או אינו זוכר, קניון עזריאלי הינו קניון מסחרי שבו נוהגים הפוקדים אותו, לבצע רכישות מוצרים שונים, לאכול ולהעביר הזמן בכיף. בואו ונזכור, כי קניון עזריאלי אינו - בשום פנים ואופן - מוזאון או מוסד הנצחה דוגמת מוסד "יד ושם" או "מוזאון ההגנה", להבדיל.

כותב אני דברים אלה, בשל העובדה כי ביוזמתו של היזם, דוד יהושע עזריאלי, הוצבו - לאחרונה - בכניסת הולכי הרגל לקניון עזריאלי שבעה פסלים - בסגנון הפיסול הריאליסטי שאפיין את המשטר הסובייטי, משטרים פשיסטיים וגם את המשטר הנאצי. שישה מבין הפסלים אמורים לייצג דמויות של חלוץ, פלמח"ניק, אחות רחמנייה, אדריכל, אשת עסקים, מדען ואיש הייטק. בקרבת פסלים אלה מופיע הכיתוב: "המסע הציוני: מתכנן והוגה הרעיון - דוד עזריאלי". אם היו למישהו מהמתבוננים בפסלים ריאליסטיים אלה ספק, מי הוא האדריכל העומד במרכז קבוצת פסלים אלה, הרי מבט מקורב בפני פסל זה, יגלה לנו כי מדובר בלא אחר מאשר היזם. דוד יהושע עזריאלי.

מי שעדיין ספקות נותרו לו בליבו והוא לא קישר בין המילים "מתכנן", "הוגה הרעיון" ו"אדריכל", הרי נגלה אוזנו, כי דוד יהושע עזריאלי הוא בוגר לימודי אדריכלות בטכניון, בעל תואר שני בלימודי אדריכלות מאוניברסיטת קרלטון שבקנדה ומי שהמחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב קרויה על שמו. עזריאלי תרם למחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2008 עמד במרכזה של סערה שהתעוררה, לאחר שבעקבות תרומה של 5.5 מיליון דולר, שהעניקה לאוניברסיטת קרלטון, החליטה אוניברסיטה זו לשנות שמו של בית הספר לארכיטקטורה ל"בית הספר עזריאלי לארכיטקטורה ואורבניזם".

יכול להקים גם מוזאון חשיבות עצמית

איש אינו יכול למנוע מדוד יהושע עזריאלי להנציח עצמו, גם בגיל 92 שנה אותו אמור הוא לחגוג בחודש מאי הקרוב. בעזרת הונו האישי הרב, יכול דוד יהושע עזריאלי להקים לו גם את "מוזאון דוד יהושע עזריאלי להאדרה וחשיבות עצמית יתרה" ולמלא אותם בפסלים מפסלים שונים שלו, מקיר לקיר ומקומה לקומה. נרקיסיזם והאדרה עצמית, אינם מוגדרים כעבירה פלילית, בחוק העונשין, תשל"ז-1977. עם זאת נשאלת השאלה, אם בקניון פרטי - המשמש מעשה של שגרה, יום-יום ושעה-שעה - קהל רחב הפוקד אותו לצרכים, שדבר וחצי דבר אין להם - בכל הכבוד הראוי - למה שקרוי "המסע הציוני" - אלא אם כן נראה בבולמוס קניות ותאוות זלילה, אגב שיטוט בקניון עזריאלי, על כלל קומותיו, מסע ציוני, רב-ערך, לכשעצמו לשמו, מרחב וכר פורה להאדרה ולהנצחה עצמית, שעה שהחברה הישראלית, על מוסדותיה הרשמיים, לא ראתה כל מקום וכל סיבה לעשות כן ולהכיר בדוד יהושע עזריאלי כאחד מנציגי האתוס הישראלי המובהקים.

מי שמעיין ב"ויקיפדיה" ותוהה לפשר המונח "אתוס", נמצא למד דעת, כי מדובר במונח המשמש לתיאור מכלול האמונות והרעיונות המנחים ומשקפים את התנהלותה של חברה מסוימת, אומה, אידיאולוגיה או תרבות, וכן את התנהלות הפרטים המרכיבים את אותה קבוצה. אתוס משותף של קבוצה מסוימת יכול להתפתח כתוצאה מאירוע היסטורי, שהתרחש במציאות או כפיתוח של עלילה דמיונית. המכנה המשותף לשני מקורות האתוס הללו, הוא האמונה המשותפת לחברי הקבוצה - החולקים אותו בהווה - כי הם עצמם מהווים את ממשיכי דרכם של אבותיהם, גיבורי האירוע ההיסטורי, ונוטלים על עצמם מחויבות להמשיך ולפעול בעתיד על-פי הדרך שהתוו משתתפי האירוע המקורי.

בכל הכבוד הראוי ליכולתו המופלאה של דוד יהושע עזריאלי "לעשות כסף", ואפילו "הרבה כסף", ממתי הנציחה ההיסטוריה אילי הון, שכל יכולתם הצטמצמה לתחום הייזום, הפילנתרופיה, עשיית עסקים ואפילו היה להם תואר אחד או שניים מאוניברסיטה או ממוסד אקדמי זה או אחר. מה לדוד יהושע עזריאלי - בכל הכבוד הראוי - ולאתוס הציוני, עד כי הוא ראה לנכון להציב פסלו, במרכזם של שישה פסלים אחרים, המייצגים - לדעתו שלו וככל הנראה לדעתו שלו בלבד - מסע ציוני. ממתי מתבטא מסע ציוני, בדמותם של יזם, שהינו אדריכל, איש עסקים ופילנטרופ, חלוץ, פלמ"חניק, אחות רחמנייה, אשת עסקים, מדען ואיש הייטק.

דומה עלי, כי יהודה לייב פינסקר, משה לייב לילנבלום, יהודה אלקלעי, יצחק יעקב ריינס, אשר גינצברג, אליעזר בן יהודה, שמעון דובנוב, בנימין זאב הרצל, משה הס, הרב ד"ר יהודה ביבאס, הרב שלמה חי אלקלעי, אליהו גוטמכר, צבי הירש קלישר, הרב שמואל מוהליבר ועוד רבים וטובים אחרים, מהוגי הציונות הנמנים על הגרעין הקרוי "אבות הציונות", חשובים לא פחות ואולי הרבה - הרבה יותר - בתולדות הזיכרון הקיבוצי ההיסטורי של תולדות הציונות וה"מסע ההיסטורי", מאשר היזם דוד יהושע עזריאלי, ששם עצמו במרכזו של מה שהוא מכנה בשם הנפוח, לטעמי שלי, קרי: "המסע הציוני".

יש מעמדות שלא ניתן לקנות בכסף

התנהלותו זו של דוד יהושע עזריאלי, מזכירה לי את הבדיחה שפשטה ברחבי העיר תל אביב-יפו, באשר לזהותו של פדריק ה' מאן שעל שמו היה קרוי, עד לאחרונה, "היכל התרבות". "מה כתב תומס מאן?", שאל השואל. "את הספר מוות בוונציה", השיב הנשאל. "ומה כתב פרדיק ה. מאן שעל שמו קרוי היכל התרבות?", המשיך ושאל השואל. "צ'ק שמן לטובת הפילהרמונית", השיב הנשאל. מתברר שצ'רלס ברונפמן כתב צ'ק שמן יותר לטובת הפילהרמונית מפרדריק ה. מאן, כך שעם קבלת הצ'ק השמן יותר בידי הפילהרמונית מצ'רלס ברונפמן, קרוי היכל התרבות על שמו של צ'רלס ברונפמן ושמו של פרדריק ה. מאן נמחק ואינו מופיע עוד בכניסה להיכל התרבות.

דוד יהושע עזריאלי, לא המציא שום המצאה שתרמה לאנושות, דוגמת לואי פסטר, והוא לא זכה אפילו בפרס ישראל. עם זאת, קנה לו היזם דוד יהושע עזריאלי כבוד בדמות הנצחת שמו - באמצעות תרומות כבדות שתרם הוא למוסדות שונים, דוגמת: אוניברסיטת קרלטון, אוניברסיטת תל אביב, כמו גם לשורה של פרויקטים בתחום החינוך בקנדה, בישראל ובארצות הברית, ביניהם הענקת מלגות לסטודנטים, תמיכה במחקר מדעי, העצמת תלמידי בתי ספר תיכוניים וקידום פעולות למניעת נשירה בקרבם, קידום מצוינות במחקר והוראת השואה במטרה להרחיב את הנצחתה, קידום איכות חייהם של מבוגרים הסובלים מעיכוב התפתחותי ותמיכה במצוינות בהוראת מוזיקה ואמנות. בנוסף, ייסד דוד יהושע עזריאלי בית ספר לתארים מתקדמים במִנהל וחינוך יהודי בישיבה יוניברסיטי, הקרוי על שמו וכן יזם הקמת מכון עזריאלי להעצמה חינוכית.

בכל הכבוד הראוי, יניח דוד יהושע עזריאלי הציונות לנפשה ויסתפק בשורת תארי הכבוד שרכש הוא בכסף מלא, כמו גם בעובדה שמגדל שלם, שראשו בשמיים, קרוי על שמו. האם לא די לו בכך? למה דוחק עצמו דוד יהושע עזריאלי גם אל תחום האתוס והמיתוס הציוני שזכות הבכורה בהם שמורה לאחרים, שפעלו ראשם ורובם בתחום העשייה הציונית, בלב ובנפש - אך ורק ואולי אף - בעיקר - בתחום זה - כאשר לא הייתה פנויה שעתם ליזום "לעשות כסף", כפי שעשה - הרבה ובכישרון רב - היזם דוד יהושע עזריאלי.

מוטב יפנים היזם ואיש העסקים המוכשר, דוד יהושע עזריאלי, שעם כל הונו הרב והעצום ועם כל מידת הנתינה שנחון הוא בה, לא ניתן לקנות מעמד ציבורי של אתוס ומיתוס ציוני בכסף. בכל הכבוד הראוי, היזם, דוד יהושע עזריאלי, אינו בנימין זאב הרצל, משה הס, יהודה לייב פינסקר, משה לייב לילנבלום או כל דמות ציונית מוכרת, מהשורה הראשונה של המנהיגות הציונית ושל מה שקרוי בפינו "אבות הציונית". מוטב יבין - דוד יהושע עזריאלי - כי הוא אינו אידיאולוג, אין הוא מנהיג ציוני ועל ספרה של בתו, דנה, שכתבה סיפור חייו ושמו: "צעד אחד לפנים", שיצא לאור בשנת 1999, בהוצאת "יד ושם", לא יוענק לה פרס נובל לספרות - ואפילו לא פרס ישראל לספרות - למרות, למרות שהוא מתאר תולדות חייו המופלאים וסיפור הישרדותו.