תרגיל ביחסי ציבור? האם השפן החדש ששלף שר האוצר,
יאיר לפיד, לגבי ביטול המע"מ על הדירה הראשונה לזוגות צעירים, הוא עוד תרגיל ביחסי ציבור? על-פי דעת מומחים שונים ההצעה הפופוליסטית, שנועדה למשוך אליו את הצעירים, לא תעמוד במבחן המציאות.
אז מה היה לנו? אם חשבתם שרק החרדים זועמים על חוק הגיוס, אשר הוא כידוע חוק הדגל של לפיד, שעבר לאחרונה, הרי מתברר שארגוני השוויון בנטל, שעתרו לבג"ץ, אף הם אינם מרוצים מהחוק. נכון שלפיד קיווה להציל בחוק הזה את כבודו האבוד, ולשפר סוף סוף את תדמיתו המרוסקת, אחרי שרוב העם אינו מרוצה מתיפקודו בתחום יוקר המחיה והדיור. אך נראה שהציבור לא קנה זאת.
סקר שנערך לאחרונה, בעקבות חוק הגיוס, מצביע על כך שמצבו של השר לא השתפר בדעת הקהל. יתרה מכך, השר וחבריו לסיעה מדשדשים אי-שם במקום ה-14(!) בסולם שביעות הרצון של הציבור. אחרי שנתַנו לסטטיסטיקה לדבר, מה הפלא שלפיד שלף את המהלך הפוליטי החדש בתחום הדיור? אז מה אם כל מומחי הכלכלה מתנגדים לכך? יחי הפופוליזם!
פרס משולש
ראוי לברך את עדינה בר שלום על קבלת פרס ישראל על מפעל חיים.
דומני שלראשונה בתולדות המדינה הזוכה היא גם אישה, גם חרדית וגם ממוצא מזרחי. אין ספק שבר שלום היא לא רק בתו של הרב
עובדיה יוסף, ולא רק אשתו של דיין, אלא אישיות בזכות עצמה.
היא מהחלוצות בהקמת המכללות החרדיות, בברכת אביה המרן, שזכתה להצלחה רבה. מדובר באישה דעתנית ומשכילה, בעלת אופקים רחבים, ומנהיגה מהזן החדש. אביה עודד את בנותיו ללמוד ולהתפתח, ונמנה עם החרדים הציונים התומכים במדינה. ואכן, בבתי הכנסת של ש"ס אומרים תפילה לשלום חיילי צה"ל. מורשת זו הנחיל הרב גם לבתו. מה הפלא שהיא גם תדליק משואה בליל יום העצמאות, לתפארת המדינה, ואף, איך לא, מועמדת ראוייה לנשיאות.
יש לקוות שהיא תסלול את הדרך הציבורית לנשים חרדיות נוספות, שיזכו גם הן בפרס הלאומי היוקרתי. כל הכבוד!
הלפיד הדועך
מה לומדים ממהפכת הדיור של שר האוצר יאיר לפיד? שהוא לא כלכלן, ולא מבין בכלכלה. תשאלו את המומחים. שהוא מחפש פתרונות אינסטנט, גם אם הם פוגעים בכלכלת ישראל. שהוא לא דמוקרט, במובן של שוויון זכויות לכל האזרחים, כי הוא מפלה ביניהם.
שסיעת 'יש עתיד' היא סיעה של איש אחד, הבוס, וכל השאר הם 'יֶסמֶנִים' שלו. ואחרון אחרון, שלפיד הוא פופוליסט, היוזם מהלכים פופוליסטיים, שיחזירו אליו את אהדת הקהל כמו לפני הבחירות.
אז מה אם הסקרים מצביעים על מגמה הפוכה מזו למרות מהלכים אלה?
על הספה הטיפולית
אין ספק כי נכון עשתה דלית רייך שפירסמה ספר, בשם "לנפש אין טיוטה", שבו חשפה סודות מחדר הטיפולים ואת יחסה האמביוולנטי לפסיכולוגית שלה. הספר חשוב לא רק לביטוי רגשותיה, במיוחד לאחר אובדן בתה, אלא לא פחות מבחינה מקצועית, כדי לעורר את רגישות המטפל ומודעותו לרגשות המטופל.
כפי שעולה מראיון עם המחברת, יש להניח שלפסיכולוגית שלה יש יכולת הקשבה, וגם יכולת הכלה רגשית. אחרת היא לא הייתה פותחת בפניה את ליבה ונקשרת אליה. עם זאת, אם להיכנס לנעלי המטפלת, נראה לי (בעיניים בלתי מקצועיות) שהיא זיהתה בעיה פסיכולוגית כלשהי בצורך האולטימטיבי והבלתי נשלט של דלית למגע, שאולי נובע מחסך רגשי מסוים, ועל כן מבחינה מקצועית נמנעה מכך.
יתכן שזו הייתה הזדמנות פז למטפלת לפתוח את הנושא הספציפי הזה, שהוא כל כך דומיננטי בעולמה של דלית, ולהניחו על השולחן ולדבר עליו. הרושם הוא שהיא לא עשתה זאת, או בוודאי לא במידה מספקת. במקום זאת היא הסתפקה באמירה לדלית "בעוד עשר שנים תביני". למוֹתר לציין שתפקיד הפסיכולוג הוא לפתוח את כל הקלפים על טיב הקשר בינו למטופל ולנתח אותו, ולא להתעלם ממנו.
הליצן העצוב
לקראת פורים התהדר כמעט כל מוסף של עיתון המכבד את עצמו בשלל בדיחות ובמדורים סאטיריים מפי מיטב הסטנדאפיסטים. אך דומה שפאזל הבדיחות חסר בלי הבדיחה הקלאסית הידועה הבאה:
איש אחד פונה לפסיכיאטר שלו ומתלונן על דיכאון חמור שהוא שרוי בו במשך תקופה ארוכה.
- אתה יודע מה? - מציע הפסיכיאטר - שם, בפינת הרחוב, ישנו ליצן, שאיש לא נשאר אדיש אליו, והוא מצליח להצחיק את כולם ולהעלות חיוך רחב על פניהם. לֵך אליו ותשכח מהדיכאון.
דוקטור, משיב המדוכא, להפתעת הרופא המשתומם, הליצן ההוא הוא אני!
אז כדאי תמיד לזכור (לא רק בפורים), שהליצן הוא לא פעם איש עצוב.
ט.ל.ח -תגובה לתגובה
נראה, כי כמיטב מסורת הטוקבקיסים, המטרה להכפיש לפעמים מקדשת כל סגנון וביטויי התלהמות. ובכל זאת לטובת הקוראים אגיב:
הרשימה 'בשולי הכותרות' היא אוסף של תגובות ספונטניות לידיעות המתפרסמות בעיתונות הכתובה או המשודרת. כן, ספונטניוּת היא שם המשחק, והיא כלי העבודה העיקרי שלי, ומכאן שעלולות ליפול טעויות פה ושם, על חשבון אימוּת הנתונים והסבת תשומת הלב אליהם.
את הנתון המדאיג, לכאורה, על 7 פטירות למאה לידות (במקום 100 אלף) שאבתי מעיתון יומי נפוץ, וככל הנראה שם נפלה הטעות.
אני שמחה שבתוך מצב הרוח המתלהם, ניתן היה גם למצוא תגובה עניינית של הכותב.
תַּקנו אותי אם אני טועה.
רק, לכאורה, לפי שעה
