התאריך נקבע: ב-10 ביוני יערכו הבחירות לנשיאות. זו ממש בשורה משמחת כי היא שמה קץ, מהר מאוד, לביזיון הגדול המלווה את תהליך הבחירות למשרה רמה, ייצוגית אומנם, אך לא בלתי נחוצה במדינה שבה השסעים כה עמוקים.
לכאורה, אמור מוסד הנשיאות לאחד את הקרעים בתוך החברה, לשכך את המכאובים של האזרחים, ולייצג את המדינה בעולם. ישנה יותר מוודאות מוחלטת שמרבית אזרחי ישראל רואים במוסד זה כמוסד מנוון, בלתי נחוץ בעליל, בזבזני ובלתי מועיל בעליל. אני סבור שלא. כפי שיש סמלים אחרים בכל מדינה, ראוי שגם מוסד הנשיאות יהווה סמל בדומה למלוכה במדינות הדמוקרטיות.
אלא שבישראל כמו בישראל, תהליך הבחירות היה, כרגיל, מכוער, כדברי יו"ר הכנסת: "תפקיד נשיא המדינה הוא תפקיד חשוב, נשיא מדינת ישראל אמור לאחות את הקרעים ולגשר בין לבבות. לצערי, ואני בטוח שלצער כולנו, עד עתה המרוץ הנוכחי התאפיין בהכפשות ובדה-לגיטימציה, התנהלות שלטעמי ביזתה את התהליך ופגעה קשות במוסד החשוב הזה. אני רוצה לאחל לכל המתמודדים הצלחה, אך יותר מזה - אני מבקש ואף דורש, בשמי, בשם הכנסת ובשם העם בישראל: לנהוג בהדר, בכבוד, בהגינות, במוסר וביושר - זה כלפי זה וכולם כלפי המוסד". זו משאלת לב לגיטימית ומכובדת שלא תתגשם, לצערנו הרב.
אין לי ולו שמץ של העדפה מי מבין המועמדים יהיה נשיא המדינה. ברור לי, כפי שברור לכל אזרח בישראל, שהלא-פוליטיקאים שבמרוץ, השופטת
דליה דורנר וחתן פרס נובל, פרופ' דן שכטמן, לא יזכו לתמיכה גדולה, בלשון המעטה. לא חלילה משום שהם אינם ראויים, אלא ההפך. כל אחד מאוד ראוי אלא שמה שיגבר הוא יצר הנקמנות, הפוליטיקה הצרה, האינטרסים המאוד אישיים ולא האינטרס הממלכתי.
זה האחרון, מזמן אינו נר לרגלי הפוליטיקאים. ראו את התנהלות ראש הממשלה במהלך השבוע-שבועיים האחרונים ותיווכחו עד כמה הציניות גוברת על הציונות, הוד רוממותה שבגרונם של מנהיגי המדינה שנועדה כדי לטמטם את הבריות.
ניסיונו של ראש הממשלה לקדם את ביטול הבחירות ובהמשך, ביטול מוסד הנשיאות בכלל, זו ההוכחה החותכת לתרבות הפוליטית הקלוקלת, הבלתי ראויה ובמבזה את אזרחי ישראל. יש לומר ביושר שאין כל מניעה לדון בנחיצות מוסד זה או אחר, כולל מוסד הנשיאות, אם עושים זאת ממניעים טהורים, חוקתיים, מוסריים. כלום לא ברור לכולם מדוע ראש הממשלה ניסה לכפות את רצונו לביטול מוסד הנשיאות? הפיקנטריה של מעורבות אשת ראש הממשלה בלתי רלוונטית, ייתכן אפילו קנטרנית. הנקמה האישית המיוחסת לראש הממשלה כלפי אחד המועמדים, רובי ריבלין, היא העיקר.
יש לי מה לומר על המועמדים המגיעים מהמיליה הפוליטי. אין לי ולו מושג ירוק מדוע מועמד זה או אחר מבין אלה ראוי להיות נשיא המדינה? אין לי גם שום דבר ממשי עליו אני יכול להצביע שכל אחד מן המועמדים הפוליטיקאים עשה במשך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו ולמענו ראוי שיוכתר כנשיא. אחד מציג את עצמו כמלח הארץ, לוחם ומפקד, שר ביטחון.
לפי מיטב זכרוני, ישנם עוד רבים כאלה היכולים בהחלט להימנות בהגדרה של מלח הארץ, אנשי עשייה שתרמו בתחומם לקידומה של ישראל בכל התחומים. מהי מידת הסגולה שלו כדי להיות נשיא, איני יודע. מועמד אחר שהיה גם שר וגם סגן ראש ממשלה(ועדיין הינו), לא ממש הבריק בעשייתו, לפי מיטב שיפוטי. הכפשתו, הטלת אשם כבד נגדו ללא ושם אפשרות להוכיח זאת, עד עתה, לא הביאהו למסקנה שראוי לא להתגרות בגורל. אין משרה בעולם שבגללה על אדם כמוהו לשלם באופן אישי רק משום הקיבעון להיות נשיא המדינה.
לו החוכמה הייתה גוברת על היצר הפוליטי, השר נשוא הפרשה היה פורש מן המרוץ למען עצמו, משפחתו וילדיו. אם לא יעשה כן, סביר להניח שכוחות הרשע לא ינוחו ולא ישקטו עד שיהרסו לו את החיים.
שני הפוליטיקאים האחרים או שאינם מודעים לתדמיתם, או שאינם מחוברים למציאות, או ששני הדברים גם יחד. סיכוייהם להיבחר, אם לשפוט רציונאלית וגם עניינית, שואפים לאפס. אינני בטוח שהם יכולים להתגאות בעשייה יוצאת דופן, בלשלום המעטה.
לו היו מכריחים אותי להצביע עבור אחד המועמדים, הייתי מאוד מתקשה לעשות זאת. למזלי הרב, אני לא שם וטוב שכך.
