"גלה כבוד מישראל" - זו הייתה הרגשתי ביום ביקורו של האפיפיור. בגלל האורח הפוגע ובגלל המארח שאינו משיב לחורפו דבר, משל אנחנו עדיין בימי הביניים וגורלנו נתון בידי "הוד קדושתו".
האפיפיור יודע, שישראל רואה בהכרזה החד-צדדית של שלטונות רמאללה את עצמם כמדינה, הפרת ההסכמים שנחתמו איתה עד כדי שבירת הכלים, ובכל זאת יצא מגדרו כדי לתת ביטוי להכרת הוותיקן את שלטונות רמאללה במדינה. הוא גם ידע לשבץ בכל נאומיו את הביטוי האש"פי "פתרון צודק", מילות קוד לדרישה לנסיגת ישראל לקו הירוק ולהחזרת הפליטים.
במחנה דהיישה התייחד עם משפחות "פליטים". מה זה, אם לא תמיכה ב"זכות השיבה"? מדוע לא ביקר אצל משפחות פליטים גרמנים שגורשו גם הם בין השנים 1945-1948 מפרוסיה המזרחית, משלזיה, מפומרניה, ועוד ועוד - בין 12 ל-15 מיליון במספרם? וקרוב יותר לזמננו - אצל מאות אלפי סרבים שהקרואטים גרשו מחבל קראינה במלחמה היוגוסלבית, וכנ"ל אצל המוסלמים שהקרואטים גרשו והסרבים שמוסלמים סילקו ממולדתם בקוסובו? אל תנסו להעמיד לאפיפיור את השאלות האלה, פן תבוא משטרת הדמוקרטיה הישראלית ותוציא נגדכם צווי הרחקה מנהליים או תשים אתכם במעצר.
אם לא די בכך, העניק פרנציסקוס הלא-קדוש למכחיש השואה מחמוד עבאס כרזת פרסומת ששווה מיליונים - בהצטלמו כשהוא נוגע בחומת ההפרדה בבית לחם ואף נושא תפילה, ועל פניו הבעה של חרדת קודש, וזאת ליד כתובת המשווה קיר מגן נגד טרור - לחומת גטו וורשה!
ואחרי שגמר לשרת את הערבים עד הסוף, למרות שהללו דאגו שהמואזין של המסגד הסמוך לכנסיית המולד יחריש בקולו את צלילי המיסה החגיגית שערך - לא היו חסרים לפרנציסקוס אלא כמה מאות מטרים, וכבר הוא בירושלים, בירת ישראל. אלא, כדי לסמל את אי-הכרתו בריבונות ישראל על ירושלים, המריא במסוק ירדני מירדן ישר לבית לחם ומשם טס במסוק הזר לנת'ל בן-גוריון, כדי לשוב משם במסוק אחר לירושלים. הכל, כדי ליצור את הדימוי שרק בבן-גוריון - לא בירושלים! - נכנס לשטח הריבוני הישראלי.
ומכאן לגרוע מכל: האפיפיור הזמין אליו לוותיקן את "שני הנשיאים", פרס ואבו-מאזן - "לתפילה משותפת". פרס הסכים כמובן מיד, ומי יודע אם לא הוא זה שבכלל עומד מאחורי ההצעה הזו. הודיעו בתקשורת, שגם אבו-מאזן מסכים. ואכן, בשבילו זו מתנה משמיים: הנה, גם נשיא המדינה בעצמו, ולא רק שרה סוררת כמו
ציפי לבני - שם לצחוק את החלטת ממשלת ישראל לשלול כל מגע עם ראש הרשות הפלשתינית, לאחר שהפך לשותף של החמאס.
"תפילה משותפת"? ובאיזו שפה יתפללו - בלטינית? מיסה קתולית ברוח הנרי הרביעי הפרוטסטנטי, שבעבור המלוכה המיר את דתו לקתולית תחת הסיסמה "פריז שווה מיסה"? האם ירושלים ערבית שווה מיסה לנשיא ישראלי? ואם בעברית יתפללו, מה יבקש: "ותחזינה עינינו בשובך לאל-קודס בירת פלשתין ברחמים"? ובכלל, אם השלושה הללו כל כך משתוקקים להתפלל בצוותא - למה להרחיק עד רומא? למה לא יעשו זאת כאן, כמאמר הפתגם היווני: "פה רודוס, פה קפוץ!"?
לפי פרשן ה-CNN מנסים לבשל לנו בחסות התפילה - "תהליך שלום" חדש. אם כן, האם יקפיא נתניהו הפעם את הבנייה, כדי שלא להפריע להוד קדושתם פרנציסקוס, מחמוד ושמעון להתפלל?
כך או כך, כל הביקור הקדוש הזה מנסה להציג סימטריה לא-קדושה בעליל: פגישה עם ילדי פליטים ערבים בדהיישה וכנגדה פגישה ב'יד ושם' עם ניצולי שואה; נגיעה והתייחדות ליד קיר ההפרדה בבית לחם וכנגדה נגיעה והתייחדות בכותל המערבי; ביקור במחנה פליטים ערבים מול ביקור ב'יד ושם': אימוץ מלא של כל הנאראטיב הפלשתיני.
ואיך מגיב על כל אלה הצד הישראלי? לא על פרס אנו שואלים, שכידוע מתייצב תמיד בצד הפלשתיני, ושם מצא באופן טבעי את האפיפיור. השאלה מכוונת אל ראש ה
ממשלה. אבו מאזן הרשה לעצמו - והאפיפיור הרשה לו, הרי התסריטים מוכנים מראש! - להשמיע בפני פרנציסקוס את כל הטיעון שלהם לבעלות על הארץ, ועוד הוסיף קיטון של עלילות שפלות נגד ישראל. מה היה לנתניהו להשיב על כך מול אלף עיתונאים ומיליארדי צופים ומאזינים בכל העולם? לא כלום!
כדרכו, הוא נמנע במתכוון מלהעלות - בארץ ובעולם - את ה-קייס, את תביעת הזכות, של העם היהודי לארץ ישראל. מול טענתם השקרית של הערבים לזכויות היסטוריות על הארץ הוא משתיק בשיטתיות את קולה של האמת היהודית והציונית. מה הפלא, שהעולם מקבל שתיקה כהודאה, וגם מי שאינו אנטישמי משתכנע שהערבים צודקים ואנחנו גוזלי וחומסי ארץ לא לנו?
אימוץ 'מדינת פלשתין' ע"י האפיפיור הוא הישג פלשתיני בדרך להכרה בינלאומית, מחייבת, של ריבונותם. התובע לשעבר מטעם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג התבטא, שבעקבות ההכרה שהפלשתינים זכו לה באו"ם, הם בהחלט יתקבלו ע"י בית המשפט כצדדים לכל דבר. והנה, בידי נתניהו נתונה תשובה מוחצת - דוח וועדת השופט
אדמונד לוי אשר הוא, נתניהו, בעצמו הזמין, ובכל זאת הוא מסרב לאפשר לממשלה לאמץ אותו, ולהפך דוחה אותו מכל וכל. מדוע? מפני שהוא אינו מקבל את מסקנת הדוח, לפיה ישראל אינה בחזקת "כובש" ביהודה ושומרון, ולהפך - לה תביעת הזכות הטובה ביותר על-פי המשפט הבינלאומי.
מכאן - שתיקת הכבשים של ישראל, מכאן הקיפאון, מכאן ההקפאה, מכאן ההבלגה על מכה אחר מכה ששלטונות רמאללה מנחיתים עלינו. מכאן הביזיון של ביקור האפיפיור. ומכאן המסקנה, שאין סיכוי שנתניהו יעצור את המכבש הפלשתיני, והליכוד חייב - כדי להציל את הארץ וגם את עצמו - להחליפו במנהיג שלפחות מאמין במצע מפלגתו ומתכוון
בתום לב להיות נאמן לו.
