דמוקרטיות מטבען סולדות ממוסדות בלתי שקופים, בתנאי כמובן שהם אינם חיוניים לבטחון המדינה. אלא שביהודה ושומרון פועלת מערכת משפט בלתי שקופה - נפרדת - המתנהלת על-פי כללים משלה ומסכנת בכך את מערכת המשפט הישראלית כולה.
איך אם כן עובדת המערכת הזו?
שורש המצב נובע מכך שמדינת ישראל לא החילה את החוק הישראלי על יהודה ושומרון. כתוצאה מזה, מנוהל האזור כשטח כבוש, שבאופן מובנה מנוהל כאוטונומיה נפרדת ממערכת החוק והמשפט הישראלית. כך, רשת של יועצים משפטיים צבאיים יצרו מערכת מעין-שיפוטית עצמאית למעשה, וזו קובעת מדיניות ושולטת על שטחי C ביהודה ושומרון. המערכת מנוהלת על-ידי משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) - יחידה במשרד הביטחון העוסקת בתיאום נושאים אזרחיים ביו"ש - כיום בראשותו של אלוף
יואב מרדכי. במסגרת המתפ"ש פועל המנהל האזרחי ביו"ש תחת פיקודו של אלוף
ניצן אלון מפקד פיקוד מרכז, המוציא לפועל הריסת בתים ורכוש על-פי החלטותיה של יחידה מיוחדת של המנהל האזרחי בראשותם של מנהל יחידת הפיקוח במנהל מרקו בן שבת וסגנו רמי זיו.
כשיחידת הפיקוח של בן שבת מחליטה להרוס רכוש, לבעליו יש 60 יום לערער...ליחידתו של בן שבת. פרט לבג"ץ, אין יכולת ערעור לבית משפט אזרחי כלשהו. אך הבג"ץ,כמעט תמיד סומך על הגופים המשפטיים של המדינה ועל כן מאשר, כמעט ללא יוצא מן הכלל, את החלטותיהם של מתפ"ש ושל המנהל האזרחי. החלטת בג"ץ אינה ניתנת לערעור כמובן.
כשנמסר לבג"ץ כי מדובר ב"אדמה פלשתינית פרטית", לא נאמר לבית המשפט למי היא שייכת ועל סמך מה. קביעת הבעלות נעשית על-ידי מישהו במנהל האזרחי, מאושרת על-ידי המדינה, ללא ראיות או נסח רישום מקרקעין ומקבלת גושפנקא של בג"ץ.
כמו-כן נראה כי יועצים משפטיים כמו עו"ד רונית לוין יכולים לקבוע למעשה מדיניות. כך לדוגמה סולקו חקלאים יהודיים מקרקע שעיבדו במשך שנים ללא תלונה מצד גורם שלישי, וכל זאת באמצעות צו אלוף בעניין "שימוש מפריע".
אל"ם דורון בן-ברק, היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון, כפוף ליועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין ולפרקליט המדינה
שי ניצן ולמשנה ליועמ"ש
דינה זילבר. אנשים אלה שולטים למעשה על המערכת החוקית והמשפטית של שטחי C ביו"ש. הללו אינם חייבים דין וחשבון לאיש מחוץ למערכת, החלטותיהם ופעולותיהם, שאינן משוללות אג'נדה פוליטית, מוסתרות באופן מעשי מאחורי מסכי הביורוקרטיה. כך הם מנהלים רשות נפרדת, עצמאית ובלתי מפוקחת, המאיימת על הדמוקרטיה במדינת ישראל.
מטה רישום מקרקעין התנגד לזכותם של יהודים לקבל חזקה על "בית השלום" שבין קריית ארבע וחברון ונכסים אחרים כמו "בית עזרא" שברובע היהודי בחברון, למרות קיומן של ראיות לרכישתם. החלטותיו הובילו לגירוש אלים של יהודים מבתיהם. רק אחרי שנים של דיונים, הפכו הערכאות השיפוטיות את החלטות המטה וניתנה ליהודים חזקה על נכסיהם.
ב-2006 נעצרו ארבעה תושבים של חוות מעון בדרום הר חברון כי מנעו מערבי לחרוש באדמה שהייתה בבעלות יהודית. המעצר בוצע בהסתמך על עדותם של עובד המנהל האזרחי משה מאירי ושל עו"ד סיוון ביבר, שהאדמה שייכת לאותו ערבי. שלוש שנים אחר כך, לאחר שהוגשו לבית המשפט מסמכים המראים כי הערבי אינו הבעלים של הקרקע - בוטלו ההאשמות.
לדברי דובר מתפ"ש, רשמית יש בשטח C כ-35 אלף בתים ערביים בלתי חוקיים, אך רק שליש מהם מפוקח והוצאו נגדם צווי הריסה.
השפעתם של קצינים גבוהים בצה"ל ושל יועצים משפטיים בעלי אג'נדה פוליטית על המדיניות הננקטת כלפי מתיישבים וערבים, שבמרבית המקרים אין עליה ערעור, היא מכרעת, וחורגת הרבה מעבר לתפקידם הרשמי. קיומם של מוסדות משפטיים אוטונומיים, שאינם נדרשים לתת דין וחשבון ושאינם נמצאים בפיקוח של הכנסת, מכתימים את היושרה של המדינה ואת טענתה שהיא דמוקרטיה.
משוא פנים ועדויות שקר של פקידי המתפ"ש והמנהל האזרחי, המקבלים תמיכה מממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה וכן מבג"ץ, לא רק מערערים את מעמדה של השיטה המשפטית, אלא נוגדים את ייעודו של צה"ל - להגן על אזרחי מדינת ישראל ולא לקיים פקודות בלתי מוסריות ואנטי-ציוניות המפרות זכויות אזרחיות של יהודים החיים ביהודה ושומרון.
הפתרון היחיד הסביר למצב בלתי סביר זה הוא אימוץ דוח לוי.
