מספרים על רבה אחד של חסידים בפולין שלפני תקופת מלחמת העולם השנייה, שהיה נוהג לשבות, שבת אחר שבת, במחיצת חסידיו הרבים, שהיו פזורים ברחבי פולין, רוסיה ושאר ארצות שבהם פשטה ונהגה החסידות, אותם ימים. באחת מן השבתות עשה הרבה שבת ביישוב יהודי נידח, שבקושי רב קיבץ עשרה יהודים למניין וגם זה, רק בערבי שבתות ובשבתות עצמן. כשטיבל שימשה יהודי המקום חנות המכולת ששינתה פניה לכבוד ערב שבת ושבת המלכה. לקראת מוצאי-שבת, לאחר שהיטיב הרבה גופו במאכלות ומשקאות משובחים שקיבצו וקימצו מפיהם יהודי המקום, שחיו בדלות רבה, לבש הרבה מעיל הפרווה שלו, הרכב אסר הסוסים למרכבה והוא החל במלות פרידה נרגשות מחסידיו, עד לביקורו הבא שעתיד היה לערוך אותו בשנה הבאה.