בנימין נתניהו אשם בחטיפתם של גיל-עד שאער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. איתו נושאים באחריות כל השרים שהצביעו בעד הכניעה חסרת התקדים של ישראל לחמאס בעסקת גלעד שליט.

הכתובת הייתה על הקיר. רק עיוורים, חירשים וטיפשים לא ראו אותה. רק פופליסטים חסרי אחריות יכלו להתעלם ממנה. הרי היה ברור, שברגע בו ישראל משחררת למעלה מ-1,000 מחבלים תמורת חייל אחד - החטיפה הבאה היא רק עניין של זמן. הרי היה ברור, שאם למעלה מ-400 רוצחים כבדים יוצאים לחופשי, זו רק שאלה של עיתוי עד שישראל תידרש לשחרר עוד כמה מאות. אם חייל אחד שווה 1,000 מחבלים, כמה שווים שלושה נערים? 3,000? 5,000?

יותר מזה: כל מי שעיניו בראשו ומעט שכל בקודקדו חייב היה להבין, שכאשר ישראל מעניקה למחבל המסית ומכחיש השואה אבו-מאזן מאות מחבלים רק כדי שיואיל לדבר איתה - היא ממש מזמינה לחצים לשחרר את מי שנותרו בבתי הכלא. כאשר ממשלת ישראל דוחה במשך שנים את הדיון בהמלצות ועדת שמגר, שנועדו למנוע את הכניעה הבאה, היא ממש מזמינה את המשך הסחטנות הרצחנית.

בעסקת שליט שלחה ישראל לחופשי שורה ארוכה מאוד של רוצחים ומחבלים מהגרועים ביותר. איש מהם לא הצטרף לאחר שחרורו למסדר ע"ש האחות תרזה. רובם ככולם חזרו לפעילות חבלנית. חלקם עומדים בראש ניסיונות לבצע פיגועי חטיפה נוספים. הם יודעים הכי טוב היכן הנקודות הרגישות ביותר של הציבור בישראל, של התקשורת בישראל ובעיקר של ממשלת ישראל.

לכל אורך הקמפיין המתוקשר היטב למענו של שליט, כמעט לא קם איש שיאמר: עד כאן. בוודאי שלא קם איש בדרג מקבלי ההחלטות שיאמר בקול רם וברור: לא, בא' רבתי. איש מהם לא מצא את העוז לבוא ולומר למשפחת שליט: ליבנו יוצא אליכם, אבל יש לנו אחריות כלפי כלל תושבי ישראל.

משה יעלון אמר (מוצ"ש, 14.6.14), כי בשנה וחצי האחרונות סיכלו כוחות הביטחון עשרות ניסיונות חטיפה ביהודה ושומרון. עשרות. זה אומר, שהמוטיבציה של ארגוני הטרור קיימת ולא נשברת גם כאשר הם נכשלים פעם אחר פעם. זה אומר, שהנסיונות הללו דינם היה להימשך עד שיצליחו. וזה כנראה מה שקרה בסוף השבוע.

ציטטתי פעמים רבות, ואעשה זאת שוב, את דברי הנשיא דאז יצחק נבון בעת עסקת ג'יבריל: מדינה שיש לה החוסן לומר להורים "בנכם נפל ולא ישוב", חייבת שיהיה לה החוסן לומר להם "בנכם בשבי ובמחיר הזה הוא לא ישוב". קדושת חיי האדם, יסוד ביהדות שעליו גאוותה של מדינת ישראל, קיבלה משמעות הפוכה ומעוותת: נציל את האחד במחיר סיכונם של הרבים.

נתניהו וממשלתו בהחלט לא היו הראשונים. הייתה עסקת ג'יבריל והייתה עסקת אלחנן טננבאום (שערוריית-ענק: רוצחים תמורת סוחר סמים בוגדני) והיו עוד עסקות. אבל זה לא תירוץ. חובתו של מנהיג לבחון את הדברים בכל נקודת זמן. חובתו של מנהיג לומר: לא עוד. חובתו של מנהיג לומר: לא אחזור על טעויותיהם של קודמי.

נתניהו נכנע לחמאס בעסקת שליט משום שהוא נתניהו: מתקשה לעמוד בלחצים ומקבל החלטות לפי סקרי דעת קהל ושיקולי פופולריות. מי שמתנהג בצורה כזו, ספק רב אם הוא ראוי לעמוד בראש מדינה הנלחמת על קיומה. נכון לשעת כתיבתן של שורות אלו, השטר הוגש לפרעון - למשפחות שאער, פרנקל ויפרח.

כולנו מתפללים שהסיוט הזה יסתיים במהירות הרבה ביותר בצורה הטובה ביותר. כולנו נברך מקרב לב את נתניהו, יעלון וכוחות הביטחון אם יעמדו במשימה זו. זה לא ישנה את העובדה, שבאוקטובר 2011 הראה נתניהו למבקשי נפשה של ישראל, שבירושלים יושב-ראש ממשלה ירא ורך-לבב. במזרח התיכון, אלו הן מותרות העולים בחיי אדם.