דורון ברזילי, יו"ר לשכת עורכי הדין, החליט לחדש את המשוב על השופטים. המשוב הוא סקר בו עורכי הדין ממלאים חוות דעת על השופטים ונותנים להם ניקוד וציונים לפי כמה מדדים מקצועיים. העוקץ טמון בזה שתוצאות המשוב מתפרסמות. וזה בהחלט עוקץ.
השופטים הזועמים פתחו נגדו במאבק אדיר. כזה שמגיע עד ניסיון התערבות והשפעה על מערכת הבחירות הפנימית בלשכת עורכי הדין, וזה אמור להדליק לנו אורות אדומים.
המשוב בזמנו חשף בפומבי את מה שהיה ידוע לרבים, מי הם השופטים הגרועים בישראל. אותם שופטים עצבנים, שופטים לא חכמים, שופטים לקויי קשב ועוד, בהשוואה לחבריהם הממלאים בכבוד ובמקצוענות את תפקידם. המשוב עשה בישראל את מה שהוועדה למינוי שופטים מעולם לא עשתה: לבחון את השירות שהם מספקים לנו.
שופטים הם בני אדם שקיבלו משרה ציבורית טובה. השכר לא רע, המעמד מכובד ביותר, אך הם אמורים בתמורה לשרת ולמלא תפקידם בחברה. כמו רופא בבית חולים, כמו קצין בצבא, כמו מורה בבית הספר. הם אמורים לתפקד. אנו לא מצפים מהם לניסים ונפלאות, אבל לפחות לסטנדרט סביר. וזה לא תמיד קיים.
במערכת החינוך מעל לכל מורה יש מנהל בית ספר ומפקחים. מעל כל קצין בצבא ישנם בכירים והוא נבחן על ידם שנה אחר שנה בתפקודו, כשהוא חשוף להדחה או שחרור מתפקידן בכל שלב בקריירה שלו (מה שבסה"כ יוצר סלקציה לא רעה). רק השופט הוא דג משומר בפורמלין. רק בשופט אי-אפשר לגעת. אותו אי-אפשר לשחרר מתפקיד ואין בעולם מי שמוסמך או רשאי בכלל לבדוק את תפקודו.
וזו בעיה. זה שריד אחרון לימי המלוכה. משרה שנושאה לא עומד לביקורת וגם לא ניתן להדיחו ממנה היא נדירה בימינו ובעייתית. היא גם מביאה להסתאבות היחיד והמערכת, או עלולה להביא לכך.
ולכן המשוב בזמנו יצר הלם במערכת המשפט. לא שזה הדיח שופטים, אבל זה חשף אותם. הפרסום הפומבי על מה חושבים עורכי הדין על השופטים שבפניהם הם מופיעים (והשופט הוא בעצם עו"ד שמישהו דאג להסדיר לו את המשרה, ומאז הוא "כבודו"), יצר לחץ פסיכולוגי אדיר על המערכת, עד שלראשונה בתולדותיהם (מאז ימי המקרא) הסכימו השופטים שתקום נציבות לבדיקת תלונות הציבור על השופטים. אומנם נציבות מסורסת, אומנם כזו שבראשה מועמדים שופטים מנומנמים ורכים ושסמכויותיה מוגבלות בעצם רק למקרים ברורים ששופט יוצא מדעתו לחלוטין, אבל בכל זאת.
רק שזה לא מספיק. הקמת הנציגות הייתה עצם שזרקו השופטים ללשכת עורכי הדין ולציבור בתקווה שאלה ירפו מהם עם המשוב. לקח זמן ועורכי הדין הבינו שזרקו להם עצם חלולה. די היה לראות את
אליעזר גולדברג הקשיש, שופט בגמלאות ולשעבר
מבקר המדינה הכי אימפוטנט בתולדות המדינה, מנמנם ונרדם על כיסא נציב קבילות הציבור על שופטים כדי להבין שמהכיסא המרופד הזה לא תשמעו אפילו לא חריקה. שום תזוזה ושום מעשה.
עד כדי כך שכאשר שופטת שלום כמו
הילה כהן נתפסה בזיוף שיטתי של פרוטוקולים שכתבה על דיוני בית משפט שלא היו ולא נבראו, היא לא הודחה ולא אירע לה דבר (אלא רק לאחר התערבות אישית וזועמת של שרת המשפטים
ציפי לבני), ובסופו של דבר היא הוצאה מהמערכת עם פנסיה ממלכתית (על חשבונכם), שעה שכל שופט הגון וישר שלא סרח ולא רימה וסתם מגיע לגמלאות כבר לא מקבל פנסיה ממלכתית. ולא נדבר על שופטת המחוזי בת"א,
ורדה אלשיך, ש"ליטשה" פרוטוקול ושתלה בו מילים וביטויים שנועדו להפליל ולחסל איזה עו"ד שנגדו התלוננה. מעניין מה היא עצמה הייתה כותבת בפסק דין על אזרח שהיה מזייף מסמך כדי להעליל על חברו ולאיזו תקופת מאסר היא הייתה דנה אותו על מעזה שכזה. גם לה כמובן לא קרה כלום. מי בישראל יגע בשופטת?
אסור לחיות באשליות. הוועדה למינוי שופטים לא בוחנת כלל את איכות המועמדים שהיא ממנה והיא בטח לא מעוניינת להדיח אח"כ שופטים שהיא עצמה בחרה ומינתה. זה מעגל שוטה. באשר לאיכות מינוייה ייאמר, שאם באקדמיה היו נותנים מינויים לפרופסורה כמו שממנים שופטים בוועדה הזו, הרשל'ה מאוסטרופולי היה כבר דיקן הפקולטה למדעים, ובראש הטכניון היה עומד אלון חסן מנמל אשדוד. וכמו שהוועדה הזו עובדת ולנוכח מה שמשפיע בה, לא יפלא אם יום אחד יתגלה שאלון חסן כבר מינה גם שופט.
המשוב הוא לא כלי מדויק. רחוק מזה. הוא אפילו פופוליסטי במידה רבה. יש בו פגמים. רק שהם לא קשים יותר מהפגמים שנופלים יום יום בשיפוט. בהחלט ייתכן שחוות דעת של עורכי דין על השופטים אינן חזות הכל. אבל הן משהו, וראוי שתינתנה ותתפרסמנה, כל עוד אין דרך אחרת.
גרוניס, נשיא העליון, יוצא נגד הפופוליזם של המשוב. נגד שיטת הריאליטי הזו. יש צדק בביקורתו, אלא שעד כה לא ראינו אותו יוזם פתרון אחר לבעיה. משהו כמו ועדה משותפת לנציגי מערכת המשפט ונציגות עוה"ד שתוכל לדון במקצועיות (ודיסקרטיות) בתפקוד שופטים בעייתיים ותוסמך להוציא מייד מהמערכת את הגרועים שבהם. מי שהתנגד ומתנגד כל השנים למהלך כזה הם השופטים, שיש להם משום מה גם איגוד מקצועי ("נציגות השופטים" - גוף שכלל לא מוכר בחוק). אז מה הפלא שלעוה"ד נמאס והם חוזרים למשוב?
כרגע השופטים משחקים מצוין. הם מחרימים את ראש לשכת עוה"ד, דורון ברזילי, ומתחילים לשתף פעולה עם ראשי המחוזות של הלשכה, יריביו הפנימיים של ראש הלשכה. השופטים משחקים כאן במגרש הפוליטי של הלשכה, בידיעה שבעוד שנה יש בחירות בלשכה ושלפעולותיהם יש משקל והשפעה. בדיוק כמו לפעולות ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים שמתפקדים למרכזי הליכוד והעבודה ומהווים שם גורמי לחץ ואיום. בדיוק כמו כל הפעולות של עובדי חברת חשמל וועד מנופאי נמל אשדוד.
משפטנים יטענו שזה לא חוקי. יסבירו שאסור לשופטים להתאגד כקבוצת לחץ ולפעול פוליטית. כנראה שזה נכון. זה אסור עליהם. אבל הבה נהיה דמוקרטים. נסכים לזכותם להתאגד, לזכותם להתארגן, לזכותם לפעול כמו כל קבוצת לחץ פוליטית בישראל. כי ממילא זה מה שהם עושים.
ולכן המשוב חיוני. כי מי שפועלים כמו אלון חסן וחבורתו, שלא יבקשו במקביל שנקרא להם כבודו.
