. א. מונדיאל בכל פעם שאיזו שדרית פותה מתפעלת כשמרואיין (גבר) אינו מתעניין בכדורגל, היא פולטת את דבר השטות האינפנטילי הקלאסי, "אבל אתה בן...".
כמתעב בכיר בקהילת נמנעי הכדורגל, אני מעיד, שלמרות שגרתי בנעוריי ליד מגרש הכדורגל של מכבי נתניה (עוד לפני שכונה, "הקופסה"), ולמרות שכמה מקרוביי שיחקו כדורגל בליגה הלאומית - טרם ראיתי משחק כדורגל בימיי, ואני כבן שבעים שנה, ואיני מתכוון לשבור את המסורת.
ואני חובב ספורט ידוע, ואפילו עסקתי בעצמי בספורט תחרותי. בעיניי, כדורגל אינו ספורט, אלא מופע אימים. אוהב להקשיב לטירוף של "שירים ושערים", כדי להבין בקרב מי אני חי.
ובכל זאת, אני בעד הארכת המונדיאל לחודשיים-שלושה. בזכותו אין פקקים בדרכים, שאני חוזר בהן מביקור אצל נכדיי.
ב. סיפורי "צוק איתן" סיפרה ידידה: בתה בת החמש התעוררה באזעקה, קמה, ועמדה דום ליד מיטתה.
ממקלדתו של בני הקט: "עיריית תל אביב פתחה את המקלטים הציבוריים לרווחת הציבור. שעה ראשונה - 20 ש"ח. כל רבע שעה נוספת - 7 ש"ח".
וממקלדתה של בתי: "פיקוד העורף הודיע - תושבי אשדוד הישארו בבתיכם. זו שעת חרום; תושבי באר-שבע - הישארו בבתיכם. זו שעת חרום; תושבי פתח-תקווה - הישארו בבתיכם. גם ככה אין לכם מה לעשות מחוץ לבתיכם".
ג. משמעות חבורה של מבינים בלא-כלום - חלקם גנרלים - מדברת כבר עשרות שנים על כך, שאין חשיבות לשטח. הם מתעלמים, כמובן, מההיסטוריה והמציאות, ונתלים במגדלים באוויר, אך חושפים תוך-כך את בורותם בענייני צבא; ואין בזה כל פלא.
איני מדבר על ההזוי, שמתחפר בינתיים במשכן הנשיא, וממשיך לחלוב את עטיני השלטון, כיוון שלא עבד לפרנסתו אפילו יום אחד. לבוּר הזה, שקרא כל ימי חייו רק עטיפות ספרים ותקצירים, אין כבר הרבה שנים כל חיבור למציאות, והוא בורא מציאות מדומה, שלתוכה הוא מנסה לדחוף אותנו, כדי שנתאבד.
פתאום מתברר, שלטווחים יש משמעות - גם בעידן הרקטות.
ד. ראוי לבדיקה
אם תהיה ועדת חקירה אחרי "צוק איתן" - אני מציע לה נושא לדיון: מי, למה ואיך אישר את פיתוח "כיפת ברזל", שלידה נראה טירוף גשר הגלילים כמשהו נורמלי לחלוטין.
בינתיים עוסקת מערכת הביטחון ביחסי ציבור נמרצים למערכת, מאדירה את הישגיה, ומסתירה את כישלונותיה, תוך שהיא מדגישה כבר עכשיו, כאליבי, ש"כיפת ברזל" אינה אטומה לחלוטין.
זה אינו מייתר חקירה עצמאית של קבלת ההחלטות בפרויקט, שכביכול מימנו האמריקנים.
ה. מתווכת הוגנת טורקיה ביקשה לתווך בינינו לבין חמאס - הצעה הוגנת אחרי שממשלתנו הסכימה בסכלותה, שאובאמבה ותלייניו,
ג'ון קרי ומרטין אינדיק, יתווכו.
ו. מסית כשלעמוס שוקן, המו"ל הכושל של 'הארץ', הסתיימו המלים בדיון עם ח"כ איילת שלו באחד הערבים ב"
קול ישראל" על ההתקפה על השר
נפתלי בנט בוועידת השלום ההזויה, שארגן עיתונו - הוא שלף שוב, כמו דמגוג מתחיל ובור, את סיפורי השמאל על רצח רבין ועל רצח אמיל גרינצווייג. כלומר, רק הימין רוצח את יריביו.
זה, כמובן, שקר מתועב, שאופייני לאיש הנורא הזה, שמוציא
עיתון אנטי-יהודי, שעשרות שנים תומך במרץ בכל עמדות האויב נגדנו.
כדי שהבוּר - חומץ בן יין אמיתי בכל דבר ועניין - יוכל לדעת (למרות שאיני מאמין, שהוא מעוניין לדעת את האמת המרה לטעמו) - אזכיר לו, שידיו של קין מגואלות בהרבה דם יהודים. השמאל יזם את ה"סיזון", שהיו מסעות מאורגנים של הלשנות ושל הסגרות לכובש הטורקי/בריטי, והסתיימו לפעמים ברצח - "עונת ציד" אמיתית, מגואלת בדם ומגעילה.
ליד מפל "התנור" במטולה, באוקטובר 1917, ירו אנשי "השומר" מטווח קרוב בגבו של יוסף לישנסקי, איש ניל"י, אחרי שהבטיחו לו מקלט, והחטיאוהו. זה לא מנע מהם להסגיר אחר כך את לישנסקי לטורקים, שתלוהו בדמשק. ביוני 1924 חיסלה ה"הגנה" בירושלים את יעקב ישראל דה-האן, מנהיג "אגודת ישראל". וכמובן - שיא-השיאים, שהמנוולים גאים בו עד עצם היום הזה - רצח הניצולים מאניית-הנשק "אלטלנה" בחוף תל אביב ביוני 1948.
ואזכיר בהזדמנות זו גם את רצח מאיר טוביאנסקי ביוני 1948 בבית ג'יז ואת רצח ד"ר ישראל קסטנר במארס 1957 בתל אביב ... כמובן, לא נכנסתי לכל סיפור בודד - והיו רבים כאלה - למשל, לינץ' באליהו שלומי, איש בית"ר, בהרצליה באוגוסט 1940.
ואזכיר גם ש'הארץ' תמך בסגירת ארץ-ישראל לעלייה בשנות השלושים - כמובן, רק אחרי שהייקים עלו ארצה - ובשנות החמישים; והתנגד להגנה, להתיישבות ולהקמת המדינה.
אדון שוקן, השיטה של אלימות פוליטית ורצח ידועה לכל - חוץ ממך - והובנתה היטב לתרבות הפוליטית, שהנחיל השמאל למדינה אומללה זו. את שקריך אנא שמור לתעמולה האנטישמית של עיתונך פושט הרגל לאנשים חושבניים.
