מדוע ישראל לא יכולה לנצח במלחמה

לאחר 24 ימי מלחמה בין ישראל לחמאס חוזרת על עצמה הצביעות של שביתת הנשק הההומניטרית. ריטואל של יפי נפש שהוצע על-ידי הקהילה הבין לאומית ושחקן ראשי בכל המלחמות בין ישראל חמאס וחיזבאללה בשנים האחרונות.

היריבים החליטו אתמול להפסיק את הירי (או כמעט להפסיק, כי לירי מרגמה של החמאס ירו בתגובה תותחי צהל) לפחות ל-72 שעות. ההודעה על הפסקת האש הגיעה במנשר משותף של ארה"ב והאו"ם, שבו הוסבר שהתקבלו הבטחות מכל הצדדים להפסקת אש בלי תנאים, שבמהלכה יהיו דיונים להפסקת אש ארוכה.

שר החוץ האמריקני קארי הסביר שהפסקת האש תיכנס לתוקפה בשעה 08:00 ויתחילו דיונים בין ישראלים לפלשתינם בקהיר. הפסקת האש הזו "הכרחית כדי לתת לאזרחים חפים מפשע מרווח זמן חופשי מאלימות", אמר דובר האו"ם. בהסבירו שבמהלך ההפסקה "האזרחים ברצועה יקבלו עזרה הומניטרית דחופה כמו... לקבור מתים, לרפא חולים ולהצטיד במים ומזון".

אל מעל 60 הנופלים של צהל, המספר הגבוה ביותר של קורבנות מאז הנסיגה מלבנון בשנת 2000, מתווספים, על-פי טענת החמאס, מעל 1,500 הרוגים פלשתינים שביניהם 75% אזרחים, בעוד שעל-פי ירושלים היחס הוא הפוך - 3 טרוריסטים על כל אזרח הרוג, למרות שברור לכל מי שרוצה לראות שהאזרחים בעזה הם קורבנות של הטרוריסטים האיסלאמים שמשתמשים בהם כמגינים ומשתמשים בבתי ספר מסגדים ובתי אזרחים כבסיס לפעולות צבאיות.

מרחב נשימה

הפסקת האש ארכה מעט מאוד זמן אבל הבהירה שני אספקטים: 1 -הפסקת האש משרתת רק את החמאס, ו-2 - הלחץ של ארה"ב על ישראל לעצור את המלחמה פוגע במאמצי המלחמה של צה"ל והופך את קורבנות המלחמה למיותרים לחלוטין. מיותרים כמו שאר הקורבנות המיותרים של המלחמות בין ישראל לחמאס לאחר הנסיגה מרצועת עזה ב-2005.
על בטוח, תוכנית השלום של קארי הורגת מצחוק: ישראל צריכה להפסיק את התקפתה ובתמורה החמאס צריך להתפרק מנשקו.

בדיחה כמו זו שסופרה לעולם כולו לאחר המלחמה ב-2007 על ההחלטה לפרוק את הנשק מחיזבאללה וההחלטה לחדש את משלוח חיל האו"ם, דבר שאף אחד לא ניסה למממש.

ומי ילך לעזה לפרק את החמאס מנשקו?

המרינס של אובמה שנסוגו מעירק, שנסוגים מאפגניסטן ושבורחים מבנגזי בימים אלה???

הפסקות האש ההומניטריות שהבית הלבן, בן בריתם של האיסלאמים הג'יהדיסטים, כופה שוב ושוב על ישראל, הן אותן הפסקות אש שוושינגטון דחתה תמיד כשכוחותיה היו בהתקפה בסרביה, באפגניסטן ובעירק מתוך טענה שאין צורך לתת מרחב נשימה לאויב. הפרדוקס של המלחמה שחוסכת בחיי האויב במקום לחסל אותו היא מזמן הסיבה להתמוטטות האמון הצבאי וההרתעה של המערב בכלל ושל ישראל בפרט ושל תחושת החולשה שאנו משדרים לאויבינו, שהם הרבה פחות טכנולוגיים מאיתנו אך חסרי עקבות ומוכנים הרבה יותר למלחמה אמיתית שמטרתה לנצח ולהשמיד (ולהקרבה) מאיתנו.

מלחמה כירורגית

כדי להוריד את הלחץ הבין לאומי, ישראל מבצעת אפילו הפצצות הומניטריות, כשהיא מזהירה מראש במינשרים, סמס ורמקולים את הפלשתינים היכן היא תתקוף. בזה שהם מגלים היכן יתקפו, ישראל מוותרת על ההפתעה ולפלשתינים יש את הזמן לסגת ולהתארגן, כשהם מתערבבים בין האזרחים בהם הם משתמשים כמגן אנושי, כשהם משאירים אחריהם מלכודות נפץ שהם הסיבה העיקרית לאבדות של הישראלים.

הגישה של מלחמה בפינצטה, מלחמה כירורגית מדויקת, כדי לחסוך בקורבנות האויב פוגעת ביעילות הצבאית של המבצע ולא נותנת שום תוצאה מבחינה פוליטית ואסטרטגית כיוון שבכל מקרה הקהילה הבין לאומית אינה חוסכת את שבט הביקורת מישראל. בעוד כלי התיקשורת שותים ומגלגלים שוב ושוב את סירטוני הפרופגנדה של חמאס בדבר מספר הניפגעים האזרחים ללא שום ביקורת או חוש קריטי.

כשמלחמות היו אמיתיות, להכות את אזרחי האויב שימש להרס המורל של האויב ולהרס האמון והתמיכה במשטרו. זו הייתה המטרה של ההפצצות על לונדון וקובנטרי, על המבורג, דרזדן וטוקיו. לפני שהביאו להם שוקולד, דמוקרטיה וגרבי נשים... האנגלים והאמריקנים הפציצו ערים באיטליה כשהם גורמים אלפי קורבנות ולמרות זאת התקבלו כמשחררים על-ידי העם האיטלקי.

היום, כשבאפגניסטן אנו נילחמים בכפפות משי אנו מתקבלים כפולשים ובעיקר כפולשים בלתי יעילים. בגלל מספר הניפגעים הנמוך שגרמנו לא הצלחנו להביס את הטאליבן ואנו נסוגים עם הזנב מקופל בין הרגליים.

שפיכות דמים

המלחמות בעבר היו רויות דם אך ההבחנה מי ניצח ומי הפסיד הייתה ברורה. צדק אדאורד לוטוואק בספרו תנו צ'אנס למלחמה כשהאשים את המשימות לשמירת השלום שהן מונעות את סיום המלחמה ומאריכות את הסכסוכים וחוסר היציבות.

התרבות ה"מילחמתית" של יפי הנפש גרמה המון נזקים. פעם על התקפה של אויב היית מגיב בכל בכוח, היום אנו מגיבים בתגובה "פרופורציונאלית". אם ישראל לא תלך עד הסוף ותכבוש את כל רצועת עזה ותשמיד את הטרוריסטים בעזה, הקורבנות שהוקרבו עד עתה יהיו חסרי תועלת וחמאס יוכל לבנות מחדש בתקופה קצרה את מנהרות הטרור ואת מחסני הטילים שלו ולהאריך לאין סוף מלחמה שהייתה יכולה להיפתר תוך שבוע בשימוש החלטי בכוח, יותר שפיכות דמים אך פותרת בעיה.

מלחמה בכפפות של משי כמו שישראל נלחמת בשנים האחרונות אינה מביאה ניצחון ושקט לתקופה סבירה.

המרד נגד האמריקנים בעירק לא היה אפשרי בגרמניה בשנת 1945 מהסיבה הפשוטה שרוב הגרמנים שיכלו להתמרד היו מתים, פצועים, שבויים או נכים. לעומת זאת בעירק, האוהדים הרבים של הראיס שחיהם נחסכו על-ידי המלחמה הקלה של תקינות פוליטית של 2003 הצטרפו לאל-קאעידה ולג'יהדיסטים כדי להפוך את עירק לחליפות איסלאמית.

המלחמה היא עסק מכוער אבל הפשע האמיתי הוא להפוך אותה לבלתי יעילה ולמנוע ממנה סיום ברור של מנצחים ומנוצחים שמאפשר שקט ויציבות לתקופה ארוכה!

ציניות? לא ולא! רק ריאליזם והבנת המציאות. את זה הבין המלך חוסיו כשהיה צריך להביס את הטרור הפלשתיני ולא היסס לבצע טבח של אלפי קורבנות ב-10 ימים ולגרש את שאירי הפליטה. מאז בעיות עם הטרוריזם הפלשתיני לא היו לו יותר.

אז מה אנו מציעים? לעשות טבח? לא! אבל אנחנו מוכרחים להבין שככל שנילחם במנטליות של יפי נפש ונחסוך בחיי האויב, לא נגיע לסוף ומספר הקורבנות לאורך זמן של מלחמה בלתי מסתימת שכזו יהיה הרבה יותר גבוה. עלינו להחדיר לראשנו שכך גם לא ננצח וגם נזכה ליחס של זלזול ותעוב אין סופי מצד האויב.