באחד מפרקיה של סדרת המופת "הבית הלבן" מתעלם הנשיא ג'ד ברטלט מרצח עם המתבצע באפריקה. כותב נאומים צעיר וחוצפן-משהו אומר לו: "אם זה היה באירופה, אדוני הנשיא, כבר מזמן היית מפציץ אותם". ברטלט - ליברל והומניסט עד עמקי נשמתו - נפגע מאוד מהרמיזה הברורה, אבל אחרי יום-יומיים מכריז בנאום ההשבעה שלו על דוקטרינה חדשה: ארה"ב תגן על חיי אדם בכל מקום שהוא.
התגובות בעולם להירצחו של העיתונאי האמריקני סטיבן סטולוף שייכות לחלק הראשון של אותה סצינה. הרי דאעש רוצח מאות ואלפים מזה חודשים, ואף מתגאה בכך. הרי מעשי רצח ואכזריות הם כרטיס הביקור של הארגון הזה ואחד מאמצעי הלוחמה העיקריים שלו. אז מה השתנה? - הפעם הם רצחו אמריקני, אחרי שכבר רצחו אחד.
יתרה מזו: הרי האיסלאם הקיצוני רוצח מאות אלפים ואף מיליונים מזה שנים. זה קרה בסודן, זה קרה בסומליה, זה קרה בבוסניה, זה קורה בסוריה, זה קורה באירן. כן, וזה קרה וקורה אצלנו: החמאס, חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי - כל אלו ארגונים המנהלים מלחמת דת נגד היהדות והיהודים, שבשמה הם מפוצצים אוטובוסים ויורים רקטות ושולחים מתאבדים.
העולם הזדעזע באמת רק כאשר הטירור הגיע לביתו: לניו-יורק, ללונדון, לוושינגטון. אבל זה עבר לו די מהר. השיא כמובן שייך ל
ברק אובמה, שמפגין שילוב חסר תקדים של אוזלת יד, פציפיזם, התעלמות מהמציאות וטמטום. את התוצאה כולנו רואים, ועכשיו גם ארה"ב מתחילה להרגיש אותה.
באירופה מדברים על החשש מפני אנשי דאעש שיחזרו לארצות מולדתם. אז מדברים. ומה עושים? כלום. חוץ מזה, יש לי חדשות בשבילם: הטירור המוסלמי הקיצוני כבר מזמן אצלכם. נא חזרו לפיגועי 9/11, נא חזרו לפיגועים בתחתית בלונדון, נא חזרו להתקפות האנטישמיות. אבל האירופים ממשיכים לעצום עיניים ולאטום אוזניים - קצת מתוך הרגל, קצת מתוך בטלנות, קצת מתוך שיקולים פוליטיים, קצת מתוך חשש להיראות חלילה כמי שרודפים מוסלמים.
חברי קונגרס דורשים מאובמה לגבש אסטרטגיה נגד דאעש, ונציגים של ממשלו יוצאים למזרח התיכון כדי ליצור קואליציה נגד הארגון. זה חסר משמעות. כפי שנכתב כאן בתחילת השבוע, הדרך היחידה להילחם בדאעש היא פעילות קרקעית ממושכת - ואובמה הוא האחרון שיעשה זאת. ומה שעוד יותר חשוב: אפילו אם העולם ינצח את דאעש, ייוותרו אל-קאעידה וג'הבת א-נוסרה והג'יהאד וכל יתר זרועותיו של הטירור המוסלמי. במובן אבסורדי מאין כמותו, לחימה רק בדאעש תיצור סוג של לגיטימציה ליתר הארגונים, ש"רק" רוצחים אבל לא עורפים ראשים מול המצלמה.
הדרך היחידה להילחם בטרור המוסלמי היא מאבק כלל-עולמי - וזה אומר: כל המדינות נגד כל הטרוריסטים. זה כמובן לא יקרה לעולם, וגם משהו שמתחיל להיות קרוב למשהו דומה לזה לא יקרה. כי יש ממשלים אימפוטנטיים (ארה"ב), ויש ממשלים מושחתים (רוסיה), ויש ממשלים תומכי טרור (קטר, טורקיה), ויש ממשלים רומסי זכויות אדם (סין). בקיצור: יש הרבה יותר מדי מנהיגים שלא רוצים או לא יכולים להילחם בטרור - אם בשל חולשתם ואם משום שהטרור מסייע להם.
המסקנה המעשית לגבינו: לעולם לא הזיז, לא מזיז ולא יזיז כאשר רוצחים ישראלים. העולם אולי - רק אולי - יתעורר כאשר הטירור יגיע במלוא העוצמה לביתו, ואז כמובן עלול להיות מאוחר מדי. לכן, אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו.
