לא רק משום שאני קורא אובססיבי קראתי את הספר העבה הזה מתחילתו ועד סופו המר - אני האמנתי שבאיזשהו שלב בקריאת ספר אני אגע סוף-סוף בחידת קסמו של ניר ברעם, שבגינה הוצאה מכובדת כמו כתר פרסמה את ספריו, ומבקרים בארץ ובעולם משבחים ומקלסים את כישרונו.
הקריאה הייתה עבורי עינוי של ממש, אבל כאמור, התמדתי בה עד העמוד האחרון. אינני זוכר שאי פעם יצאתי מקריאת ספר כל-כך מנוער מכל ערך מוסף, וכל-כך מותש מהתמודדות עם מאות (!) חידות שאינן מובילות לשום מקום.
עלילה ההזויה-אבסורדית של הספר, מתרכזת במספר דמויות מרכזיות: יואל שילדותו מובאת בפירוט רב, מגיע למסקנה, בעקבות טיפול פסיכולוגי שעבר בהיותו תלמיד פרובלמטי, שהוא מסוגל להחזיר חלומות. מכאן ואילך הוא מכונה "מחזיר החלומות". הוא נושא לאישה "חולמת", אישה שהייתה אי-פעם גאון, אבל בשל חסרון כיס לא יצא ממנה כלום, והיא מבלה את רוב היממה בשינה, כשמחזיר החלומות, שעוסק בהפקה עבור הטלוויזיה, חודר לתוך חלומותיה, מחזיר אותם, שותל בה חלומות וזיכרונות.
הגיבורים האחרים הם ליאור ואלון, שני תאומים, בניהם של שלמה ונעמה. שלמה הוא סוחר משקאות חריפים בעל עסקים אפלים עם אדם בשם ניקולאי בברית המועצות, ואחר-כך ברוסיה. הוא נעדר מהבית אבל מפרנס את משפחתו בנדיבות. נעמה נוטשת את הבית, נוסעת לברלין לסיים את הדוקטורט שלה. מסתבר שאלון אושפז בילדותו בשל הפרעות נפשיות, וב"הווה" הוא עוסק בתרגום, מבלה את כל הלילות בשיטוטים בעיר, וישן ביום. הייתה לו אהובה בשם נועה, שכמוהו אהבה לשוטט בלילות, אך היא נעלמה לו. ליאור מועסקת על-ידי מחזיר החלומות כמטפלת ב"חולמת". ליאור נקראת על שמו של סמ"ר ליאור שהיה אהובה של אמה ונהרג במלחמה.
הרקע לעלילה הוא תל אביב בסוף המאה ה-20, שבניגוד לשאר הארץ, מתרחשות בה שתי תופעות קטסטרופליות: ענן שחור מכסה את שמיה תדיר, וגשם זלעפות ניתך בה מינואר ועד יוני, קור אימים שורר ברחובות המוצפים, ועשרות חסרי בית מוצאים את מותם; בשל מזג-האוויר הנורא, מתחוללת בעיר מגיפה מוזרה שגם היא מפילה חללים. העיר בסכנת הסגר וכתר, והעניין נדון במוסדות מדי פעם מחדש. האוכלוסייה המבוססת נוטשת את העיר, וחסרי בית ופושעים פולשים אל תוך הדירות הריקות.
חבורת מסעדנים מנדבת עבור הקבצנים אוהל גדול המוקם בשדרות רוטשילד, אך אחרי 25 ימים האוהל נסחף ברוח, והקבצנים שוב זרוקים ברחובות. יואל מנסה את כוחותיו כמחזיר חלומות על נועם, אחד הקבצנים, וזה נעשה ברבות הימים ליושב-ראש איגוד הקבצנים, ואף מוזמן לטלוויזיה.
אלון, הכמה להחזיר לעצמו את נועה, פונה אל הקבצן שמסרב להגיד לו מיהו מחזיר החלומות, ומוכן לטפל בחלומות של אלון בעצמו, אלא שבמקום להחזיר לו את חלום חייו, הוא שודד את כספו ונעלם. אלון רודף אחריו ומתעלף, והקבצן מוצא אותו ומטפל בו. כשהסתבר לו מי הקבצן, אלון מכה אותו וחונק אותו. אלא שהעניין איננו ברור (כמו כל סיפור העלילה בספר) - ייתכן שזה רק חלום, וייתכן שמחזיר החלומות (אליו פונה אלון מאוחר יותר), עשה את המעשה, ושתל באלון את הזיכרון שכאילו הוא הרג את הקבצן.
ליאור, שראתה את אלון מתרועע בלילה עם הקבצן, משוכנעת שאלון הרג אותו, ומדביקה בחשד הזה גם את אביה. ליאור נדבקת במגיפה, ומידרדרת אל מותה. אביה חוזר מסנט פטרבורג ומוצא את גופת בתו.
המוני בני אדם מעוניינים בשירותיו של מחזיר החלומות, והוא שוכר אולם גדול לשינה עבור הפאציינטים שלו, שאת חלומותיהם הוא מחזיר, ולמעשה, הוא עושה בתודעתם כבתוך שלו. השאלה הגדולה שכל קורא סביר אמור לשאול את עצמו: לשם מה, לכל הרוחות, צובאים אנשים לפתחו של "מחזיר החלומות"? איזה "ביג דיל" יש בהחזרת חלומות, שלשם כך צריכים האנשים לשלם במיטב כספם? אבל התמיהה הזאת טובעת בים של תמיהות רבות אחרות, ובעמימות התמידית השוררת בכתוב (הכוללת גם ערבוב זמנים, כך שהקורא לעולם איננו יודע אם הוא מתקדם, או חוזר אל העבר).
כאשר העוזר של מחזיר החלומות, שמעון כצנלסון, מבקש בעצמו לקבל טיפול ממחזיר החלומות - הלה נתקף בטירוף, ובעקבות כך קורים בתל אביב שני אירועים: שריפות ענק פורצות בעיר, ולאחר-מכן שמש זורחת שוב, ותושבי העיר חוזרים לתל אביב מהארץ ומחו"ל.
החולמת, רחל, שנטשה את מחזיר חלומות משום השליטה שלו בה, נעשית חסרת בית, כמו הקבצנים. מוהנד, נער ערבי מוצא אותה ומציל אותה, אך אינתיצאר, אחותו, המבקשת לשחרר את אהוב ליבה מהכלא, מתכננת לחטוף אותה כדי שתהיה קלף מיקוח לשחרור אהובה. הנער הערבי, שהתאהב בחולמת, למרות שהיא בת 37, מבריח אותה, והיא חוזרת לתל אביב החרוכה מהשריפה, אך המתחדשת עם זריחת השמש עליה. יש עוד עלילות משנה, שאני משוכנע שגם המחבר איננו יודע למה הן משובצות בספר.
הדמיון ל"הדבר" של קאמי ול"על העיוורון" של סאראמגו בולט לעין, אך שם לפחות משתמע משהו, יש איזה קשר בין האבסורד ובין הריאליה, יש נמשל, וניתן להסיק מסקנות - בסיפור שלפנינו יש אנדרלמוסיה אדירה של חלומות ומציאות הזויה, ולקורא אין מושג מה הזוי ומה סופֶּר הזוי, ובוודאי שאין שום סיכוי שמכל הבלגן הזה מישהו יכול להסיק איזו מסקנה - וכל זה מתמרח על-פני 406 עמודים, שהם לרוב משמימים, ולקראת הסוף - ממש מעצבנים.
אני מבקש לדעת אם מישהו הצליח לקרוא את הספר הזה עד סופו, כמוני, ואם הגיע לתובנות כלשהן, אליהן לא הצלחתי אני להגיע מפאת קוצר המשיג.
