ממשלת ישראל משחקת באש. זחיחותו של ראש הממשלה לאחר הביקור בארה"ב והנאום באו"ם, ואלה המלווים אותו בתרועות על עמידתו האיתנה, כביכול, בפני נשיא ארה"ב והעולם, כל אלה מהווים סיכון משמעותי עבור ישראל. קריאות ראש הממשלה לעולם המערבי והערבי לשתף פעולה עם ישראל במאבקה נגד הטרור התפוגגו בחלל האוויר.
התעקשותו של ראש הממשלה ושל שריו הסהרורים ההולכים על הקצה ממש, עלולה להמיט אסון על ישראל. זו לא העת לשחק גבר-גבר, להתעמת עם ארה"ב ואירופה. רק לפני כשבוע הודיעה שוודיה על כוונתה להכיר במדינה הפלשתינית במתכונת שאבו מאזן מציע. גם רוסיה הצטרפה למהלך ואין להקל ראש בכך. הפרלמנט הבריטי אמור לתמוך במהלך של אבו מאזן אם כי ראש הממשלה, קמרון, הודיע שאין זו החלטה המחייבת אותו. גם אם נכונה קביעתו של קמרון, עצם ההחלטה של הפרלמנט הבריטי עלולה להוביל להצטרפותן של עוד ועוד מדינות. זה מסכן את ישראל, זה מבודד אותה, זו פגיעה בביטחון ישראל שראש הממשלה כה מתפאר בעשייתו בתחום זה.
הזירה הערבית
גם בזירה הערבית יש התעלמות מישראל. ועידת המדינות התורמות לשיקומה של עזה וגיוס 5 מיליארד דולר, הגם שיתכן שהמספר מופרז, זו הצלחה מדינית מאוד משמעותית עבור אבו מאזן, ולא פחות מכך עבור חמאס. ישראל הדירה את רגליה מן הוועידה על-אף העובדה שלפי הדיווחים, שר החוץ, ליברמן, רצה כן להשתתף.
נתניהו החליט אחרת. ימים יגידו אם זו החלטה נבונה או לא. מה שבטוח שמעל ראשה של ישראל, מדינות העולם מחליטות לנהל, דה-פקטו, מו"מ עקיף עם חמאס באמצעות אבו מאזן, ומבחינתה של ישראל אין שום בעיה בכך. ראש הממשלה הסכים שפירוז הרצועה לא יעלה לדיון כלל בוועידה בקהיר ובכך הפר את הבטחותיו. אליבא דנתניהו, הרי פירוז עזה היה אמור לבוא לפני כל דיון בשיקומה של הרצועה, אלא שנתניהו כמו נתניהו, שינה את עמדתו. האם זו הוכחה ניצחת לעמידתו האיתנה של ראש הממשלה על משמר הביטחון הלאומי? זו שאלה רטורית ואין צורך שמגיבים מטעם או סתם אנשים שטופי מוח יגיבו כאן.
נתניהו מתעלם, או שמא זו מדיניותו, ממה שחבריו השרים והח"כים מן הימין מבצעים. הטלת האשם ב
שלום עכשיו על גילוי התוכנית לבנות בירושלים והסקנדל שפרץ לאחר שעות ספורות של פגישת אובמה-נתניהו, זו גוזמה, לכל היותר. אינני אוהב כלל את פעילות שלום עכשיו לא רק בעניין גילוי התוכניות לבנות בירושלים המזרחית וגם לא בעניינים אחרים. הם מסמלים, לדידי, הקצנה והליכה עם ראש בקיר בדומה לארגונים הימניים הקיצוניים.
נתניהו, במו-פיו, הצליח להרים את מצב רוחו של הארגון. נניח ששלום עכשיו לא היו מגלים את הסודות של ממשלת ישראל לגבי הבנייה במזרח ירושלים, כי אז ניתן היה לבנות אלפי יחידות דיור מבלי שהאמריקנים ידעו על כך? באמת. יכול נתניהו לזעוק על השמיים שמא אובמה וממשלו, שלום עכשיו וכל ארגוני השמאל הם אנטי הבנייה בירושלים המזרחית או בהתנחלויות.
האמת היא אחת ויחידה: לא היה נשיא אמריקני אחד, ממש כך, שהכיר בירושלים המזרחים כחלק בלתי נפרד מירושלים רבתי ומאוחדת בריבונות ישראל. לא היה וגם לא יהיה מנהיג אירופאי שיהיה מוכן להכיר בירושלים המזרחית כשייכת לישראל. אז על מה המהומה וההתרעמות של נתניהו?
אורי אריאל, ובנט ואנשי גוש אמונים וכד' הם אלה המושכים את נתניהו אל הכיוון שהוא מאמין בו.
אז אם מהומות ואווירה דיפלומטית בלתי אוהדת לישראל, ראוי שנתניהו יבוא בטענות, בראש ובראשונה, לעצמו ולחבריו. הוא אינו עושה זאת משום שזו מדיניותו. ארה"ב וכל העולם המערבי והערבי יודע זאת, לכן נתניהו מוצא את עצמו במאבק דיפלומטי מתמיד. רבים יהיה אלה אשר יטענו שכך צריך לנהוג. מצוין. נתניהו נבחר, ככל הנראה גם ייבחר שוב, אז הכל בסדר. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. השאלה היא, מה תהיה התוצאה אם, חלילה, יתברר שנתניהו וממשלתו הימרו לא נכון? הסימנים לכך נראים לעין. כל התזוזה הזו לקראת הכרה בזכות הפלשתינים למדינה מעל ראשה של ישראל, מדאיגה למדי. זהו משחק ברולטה רוסית.
הרשו כמה מילים לגבי התבטאותה החוזרת ונשנית של יו"ר ועדת הפנים של הכנסת,
מירי רגב, נגד המשטרה שלדעתה אינה פועלת כדי לאפשר ליהודים לעלות להר-הבית או למנוע מהומות ערבים באזור.
אין זו הפעם הראשונה שהח"כית עושה זאת. זכורה ההתעמתות עם השר לביטחון פנים מלפני כמה שבועות בעת שזה היה נוכח בוועדת הפנים. רגב גם תוקפת את המשטרה על אוזלת ידה בטיפול במסתננים בדרום תל אביב. לא כאן המקום להביע דעה לגבי הח"כית ופעילותה. נשאיר זאת לפעם אחר. נשאל רק זאת: אם רגב כה תוקפת את המשטרה, מלינה על חידלון פעולותיה, מה המסר הנקלט על-ידי האזרח, ועד כמה המסר מזיק? האמת היא שזה בכלל לא מעניין אותה. עוד כתבה עליה, עוד ראיון ועוד התלהמות יהפכו אותה לשרה, וזה העיקר.
