תוצאות ההצבעה בכנסת, לעניין חוק יסוד משאל-עם היו ברורות וחד משמעיות.
ברוב מרשים של 72 קולות לעומת 39 מספר נמנעים ומספר ח"כים שלא הגיעו להצבעה - נפלה ההצעה של משאל-עם. גם ההצבעה על התקציב ברורה וידועה - כך ששתי האופציות העיקריות המתנגדות להפלת הממשלה על-ידי התקציב או שיבוש ודחיית ההינתקות על-ידי משאל-עם - נמוגו כלא היו.
יש להעריך ולכבד את הניסיונות של תומכי המשאל על עקביותם וניסיונותיהם הנואשים להנשים את "הגופה" של משאל-עם אם על-ידי הנשמה מפה לפה או בעזרת נט"ן פרטי - אך ללא הועיל.
אנשי ש"ס ובראשם הרב עובדיה יוסף, הבינו מזמן שתמיכה "במשאל-עם" תהיה עבורם בומרנג לעתיד שיגרום להם נזק בלתי הפיך. אישור חוק יסוד משאל-עם יש בו סכנות רבות עבורם, שהרי הוא פותח פתח לדרישות של משאלים בתחומים לאומיים רגישים ונתונים באי קונצנזוס לאומי - כגון: נישואין אזרחים, גיוס בני ישיבות, הפרדת הדת מהמדינה, גבולות המדינה, ירושלים, הר הבית ואלה רק תחילת הדרך.
מאידך, לא כל אלה שהתנגדו למשאל-עם עשו זאת בלב מלא ויש רבים מהם שהם בעקרם בעד אך במצב הנוכחי - כדי לא לשבש את ההינתקות ולהסיטה מהמסלול הצביעו נגד למרות שבזמנים אחרים יתנו את קולם בעד הצעות כמו נישואין אזרחיים, או ברית הזוגיות, הפרדת הדת מהמדינה - ממדרשה של מפלגת שינוי - אם תשרוד את הבחירות הקרובות.
מה שנותר למתנגדים, למועצת יש"ע ומועצת גוש קטיף והח"כים מהליכוד ותומכיהם, הן פעולות דמוקרטיות לגיטימיות של המשך המאבק ההסברתי והתקשורתי - למרות שלהבות ההתנגדות הולכות ומאבדות גובה.
הניסיונות של קבוצות קיצוניות, לחסום צירי תנועה מרכזיים או להצטייד באמל"ח כדי לבצע מעשי פיגוע אזרחיים (להבדיל ממחבלים) יגרמו לנזק תדמיתי ומעשי נוראי להנהגת המתנחלים - ולכן הם בצדק, הן בשל נאמנותם למדינה ולמוסדותיה הדמוקרטיים והן בשל נאמנותם לדרכם האידיאולוגית מתנגדים לשימוש בכוח, בפגיעה פיזית או שימוש בנשק בכל צורת וויכוח או התנגדות.
אבל כמו בכל שדה חיטה או שדה חרוש ושתול יש שוליים של קוצים, של דרדרים ופרחי בר - כך גם בין המתנחלים - הסכנה היא בכך שהמתנחלים ומנהיגיהם לא יצליחו להשתלט עליהם והציבור יזהה את "הפורעים" האלה עם המתנחלים והמתנגדים והנזק לצדדים יהיה גבוה תדמיתית ופוליטית.
גם הניסיון של הצפת ההתנחלויות והתיישבות "פיקטיבית" או רישום פיקטיבי של מקומות מגורים בישובים והזרמת 100.000 מתנגדים או אפילו כמה עשרות אלפים - נראה לי כחסר סיכוי ויכולת שיבוש ממשי - למרות שיכולות להיות הפרעות לא קטנות ומחזות לא נעימים.
כשלב ראשון - למנוע את "התרגיל" של שינוי כתובות נקטה הממשלה בשיטה של צווים צבאיים של אלופי הפיקוד. אלוף פיקוד דרום ומרכז - השתמשו בסמכותם הנובע מהיות הישובים בגוש קטיף וביש"ע מחוץ לגבולות ישראל הקבועים ונחשבים כשטחים בהחזקה ובשליטת צה"ל. בשל כך, חלה עליהם הסמכות הצבאית, והמשפט הבינלאומי הצבאי - האומר: ששטח המוחזק ע"י צבא, אם בצורה של לאחר כיבוש ואם בצורה "לוחמתית" - האחריות לחיים במקומות אלה נתונה בידי הצבא ומכאן שיש לאלופי הפיקוד - סמכות לקבוע את ההתנהלות בשטחים אלה, לרבות תנועת האזרחים וישובם.
כמו כן - תשתמש הממשלה בסמכותה הצבאית ותוציא צווים על סגירת השטחים והפיכתם לשטח "צבאי סגור" - שהתנועה בו, הכניסה והיציאה ממנו תהיה באישורים מבוקרים של צה"ל לגבי תושבי המקום בלבד.
כמו כן - משטרת ישראל, תפעיל מחסומים במעגל הקיצוני לשטחים אלה, בגבולות ישראל כדי למנוע תנועת מתנגדים להתנחלויות.
המעבר של ח"כ (תא"ל) אפי איתם, ח"כ פרופ' אלדד, ומספר קצינים בכירים נוספים להתנחלויות - הוא אקט הצהרתי תקשורתי - שאין בו ממש ואין בו לשנות במאומה את המצב. להוסיף, כי לח"כ א. איתם וח"כ אלדד - עומדת החסינות הפרלמנטרית וזכותם להיכנס ולגור בהתנחלויות - למרות הצווים, מוגנת מהיותם חברי כנסת - אך כפי שאמרתי לעיל לגוף הנושא - יש במעשים שלהם סיפור עיתונאי וכותרת לעיתון ולא יותר.
ההנתקות נראית מגיעה לסיומה הפוליטי - ונשאר רק השלב הפיזי הכואב הרגשי של הביצוע. וכמובן - קיימת האפשרות של "המסלול השקט" - דהיינו מבצע: "ושבו בנים לגבולם" - לאמור: התפנות מאורגנת פרטנית עם פיצויים מוגדלים ובצורה שקטה ונבונה.
אסור לשכוח שברקע - ארה"ב למרות הפרסומים, צופה ומצפה להנתקות כשלב לקידום "מפת הדרכים" - והסדר עם הפלשתינאים לצורך אישור הכרה בגושי ההתיישבות הגדולים שישארו בידי ישראל. כנ"ל גם הקהילייה אירופית שיחסיה עם ישראל תלויים בהנתקות.
לכן למרות כל הדרמה והמתח - יש תקווה שהשלב הביצועי יעבור בשקט יחסי ושלטון החוק והחלטות הממשלה ישמרו ויבוצעו כמקובל במדינת חוק דמוקרטית.
- הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
