בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יוסי שריד: "מאז שמינה קליגולה את סוסו לקונסול ברומא, לא היו כמינויים התמוהים האלה". מעניין למה אף אחד לא הזכיר את המהלך שיזם ואיפשר את המינויים האלה, עם היבחרו של ברק לראש הממשלה. הזדמנות לכנסת - לשנות פעם נוספת את חוק יסוד הממשלה ולקבוע מכסת שרים של מקסימום 18 + 7-6 סגנים - נראה מי ירים את הכפפה
את המהלך של שרון, ניתן להגדיר ככשר אך מסריח, אבל "הסירחון" - התחיל הרבה לפניו, כמעט בכל הממשלות. הצעקות היו תמיד כמעט אותן צעקות ולפעמים אף מאותם אנשים עצמם. מספיק אם נזכור את הסכם "אוסלו" שהועבר בקולותיהם של שני עריקי מפלגת צומת - תמורת כסא של שר וסגנו שר בימי שלטונו של רבין ז"ל וסגנו שמעון פרס - שהשתתף גם באישור ובמינוי הממשלה של שרי שרון וסגניהם. כלומר: הסוס של קליגולה, כבר התחיל לנהום ולרקוע בפרסותיו ולהטיל את מימיו, על צורת השלטון שלנו, לרבות ההטבות והצ'ופרים לא רק בתקופת השרון. מבין המקטרגים והמבקרים היו כאלה, שהתפלאו איך פרס עם כל ניסיונו וחכמתו המדינית, לא עצר את אריק, לא בלם אותו ולא הפעיל את סמכויותיו, כ"משנה למלך" - למנוע מהלך מוטעה ומזיק. יש שיטענו, שזה סביר ומובן לאור התנהלותו בעבר ויש שיטענו - שרצוי לו שאריק יסתבך ויתבזה במעט ואז "המשנה" יצילנו מכל צרה. כשמדברים על המהלך של אריק - אסור לשכוח כי הצרות התחילו לאחר מינוי של ברק כראש ממשלה. בתוך כל האופוריה של הניצחון והאפטר שוק שבא בעקבותיו - הסכימה הכנסת, למען קואליציה, חלוקת שלל המלחמה והניצחון, לשנות את חוק יסוד הממשלה - ולבטל את קביעת מכסת השרים הקבועה ולהגדילה כדי למלא את צרכי הקואליציה במתן שרים וסגנים. מכאן נובעת "הרעה" שצמחה מאז, מבלי שכל הממורמרים המתנגדים והמבקרים יעשו מאמץ לתקן את המעוות. לפוליטיקה של דינמיקה משלה וכשפותחים פתח, מתחיל הכרסום וגם סימני הריקבון הממשלי פוליטי. אדרבא, יראה יו"ר הכנסת וחברי הכנסת שגילו חוש דמוקרטי ולוחמני מפותח - כי די להם בטריקים פוליטיים ויתקנו שוב את חוק יסוד הממשלה ויקבעו מכסה קבועה של שרים 20-18 מקסימום + 7-6 סגנים - כדי לענות גם על הסכמים קואליציוניים עכשוויים ועתידיים - תוך שריון של סעיף שינוי החוק ברוב מיוחס - של 80-75 ח"כים. על הכנסת, לנצל את המומנטום החיובי שגילו, כאשר הוכיחו שיש מהלכים כשרים פוליטית, שאינם ראויים ציבורית והכנסת לא תיתן להם יד. יפה עשו ומגיעה להם מילה טובה - אבל נראה מה יהיה בעתיד. אריק שרון צוטט כאומר: אחכה להזדמנות אחרת - חוששני, שהוא מתכוון לכך ויכול גם להצליח. מעניינת גם השאלה, מה היה קורה אילו "נאמני הליכוד" - הידועים בשם הקוד המורדים לא היו מרוגזים על שרון ומחפשים כל הזדמנות להתנקם בו. מה היה קורה אילו אריק שרון היה - א. נכנע למורדים; ב. מלכתחילה מתנגד להינתקות ובשל כך מבקש לצ'פר את נאמניו במשרות שר וסגן - האם היה מצליח? סביר מאד שכן, נקודה למחשבה לעתיד. הביטויים שנלוו למהלך מפי המתנגדים, כמו מאפיה, משפחת פשע, בית זונות ופנינים נוספות - היו מרנינות ומצחיקות, אבל כשבאו מפי חלק מהם שעשו בפוליטיקה גם מעשים מסוג זה או דומיהם בתקופת הזוהר שלהם או תקופת שלטונם במפלגה ובממשלות השונות, זה קצת צורם את האוזן. גם דברי הביקורת מכמה סגני שרים, שהודחו על מינוים של הסגנים החדשים, היתה מצחיקה ומגוחכת כאחת. ובאשר לסוס האהוב של קליגולה - יש להניח כי הקיסר קליגולה חשב שבנסיבות של הזמן ההוא והמקום המינוי היה סביר ובמקום. כך יש להניח חשב היום גם שרון לאור המצאי שעומד לרשותו - לנסות להמר על הסוס הנכון.
|
תאריך:
|
04/04/2005
|
|
|
עודכן:
|
04/04/2005
|
|
אברהם פכטר
|
|
מעטים הם הרגעים בחייה של אומה שבהם גורלה ועתידה נתונים הם בכפיו של אדם אחד. של מצביא אחד. בדרך כלל נחלקת לה ההצלחה בין אבות רבים ובשיגרה רבים הם הנושאים בעול ממילא. אין הרבה שמות החקוקים בלב האומה כפרטים בודדים ואין הרבה פנים הצרובים בתודעה הלאומית כמי שבמעשיהם הפכו לסמל ומופת.
|
|
|
בית המשפט העליון החליט להכיר ב"גיורי קפיצה", והציבור ה"נאור" של מדינת ישראל צהל ושמח. הינה, סוף סוף הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, אל הפלורליזם, אל ההכרה בכל הזרמים של היהדות.
|
|
|
"התקווה" היא המנונו של לאום אחד בלבד מהשניים החיים במדינת ישראל. היא אינה השיר הלאומי של כל אזרחיה. מה שמחייב החלפתו בהמנון אחר, שיבטא וישקף את רוח המקום והזמן, אינו רק אי-היותו ראוי עוד להיות המנונם של "כל אזרחיה" משום שלא זה בלבד שאינו מבטא אותם אלא מקומם אותם, אלא משום שגם אותנו, היהודים, הוא אינו מבטא עוד נאמנה.
|
|
|
|
|
|
למבקר הפנימי מגיע לעתים, בעת עבודתו, מידע על חשדות למעשים חריגים ואי סדרים בארגון. המידע יכול להתקבל בצורה אנונימית באמצעות מכתב או שיחת טלפון, או כחלק מתהליך הביקורת. מידע זה מאלץ את המבקר הפנימי להתמודד עם דילמה: מחד גיסא, הנהלת הארגון רואה בו אחראי לטיפול בנושאי טוהר המידות, הניהול התקין ושלמות נכסיו. מאידך גיסא, הכשרתו של המבקר הפנימי אינה כוללת ניהול חקירות, תשאול, איסוף מידע וכישורים נוספים הנדרשים לשם ביצוע חקירות.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
פעמיים הודעת בשבת - וכפחדן עלוב בשם "גורם מדיני בכיר" במקום להתייצב מול המצלמות - כי צה"ל יתקוף את רפיח גם אם תהיה עסקה כמובן, כדי שלא תהיה
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 336/61, אדולף אייכמן נגד היועץ המשפטי לממשלה. השופטים יצחק אולשן, שמעון אגרנט, משה זילברג, יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. 29 במאי 1962
|
|
|
צבי גיל
"לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות" - מתוך מנשר ניצולי השואה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|