בסט סלר, אבל למה?

יהודית קציר נולדה בחיפה ב-1963 ופרסמה עשרה ספרים והיא נחשבת לאחת הסופרות הישראליות החשובות. את קובץ הסיפורים הראשון שלה, "סוגרים את הים", אני זוכר לטובה והוא אומנם זכה לתשומת לב רבה והעניק לה פרסום מיידי. על הרומן למאטיס יש את השמש בבטן זכתה ב-2004 בפרס צרפתי.

נתונים אלה יצרו אצלי ציפיה לספרה האחרון, צילה. ספר עב כרס, שזכה לשבחי הביקורת וזינק לראש רשימת רבי המכר מיד עם צאתו לאור. אני לא אהבתי אותו, אבל הרגשתי בכך כיוצא דופן. לא נעים להיות בעמדה כזאת. אז ישבתי עם חמישה חברים והקדשנו זמן לשיחה על צילה ומחברתו. הדיעה האחידה הייתה של אכזבה.

המניע לספר היה יומנה של הסבתא-רבתא, צילה רמברג-מרגולין, שעלתה מליטא עם בעלה הלא אהוב, אליעזר, שמתגלה כלא יוצלח אמיתי. יחד הולידו חמישה ילדים. הסיפור הדרמטי בחייהם ובספר - צילה התאהבה בחנן, הצעיר ממנה בתשע שנים וצירפה אותו למשפחה, יחד עם בעלה וילדיה. בכך יש עוגן רכילותי מעניין, אבל לא מספיק כדי להניע ספר.

שלושה חלקים בספר: החלק הראשון יומניה של הסבתא-רבתא, צילה. היומנים הללו יותר מעניינים מאשר שני החלקים הנוספים של הספר. יהודית קציר משלימה את המסופר היומנים בעזרת דמיונה ויוצרת סיפור יותר שלם בפרטיו. היומנים, המתארים בישירות ובבהירות את ארץ ישראל של תחילת המאה העשרים, את היישוב היהודי בתל אביב הקטנה, בבאר שבע הנידחת ובעזה הערבית - הינם מושכים לקריאה. ההשלמות הינן חיוורות נוכח היומנים המקוריים.

החלק השני כולל חליפת מכתבים בין יהודית, בתה של צילה וסבתה של המחברת, לבין סבה עמינדב. זאת חליפת מכתבים משעממת, שלא צריך להוציאה לאור. אלה מכתבי אהבה פרטיים בין זוג צעירים, שאין להם שום דבר מעניין לספר. קולה של יהודית קציר, המשולב בין המכתבים כדי לתת להם נפח - לא מצליח להביאם לכלל עניין לקורא.

החלק השלישי של הספר מתאר את חיי המשפחה המורחבת, הבנים והבנות של צילה, הנכדים והנכדות, בני זוגם וגם הנינים, כולל יהודית קציר. שושלת משפחתית לא מסקרנת.

פרט אישי: משפחתה של יהודית קציר עברה גלגולים רבים והגיעה לרמת גן, לקרן הרחובות בן-גוריון/הרצל. התגוררתי בסביבה ורכבתי על אופניי כמעט יום יום בדרך זו לבית הספר התיכון. הוסיף לי משהו.

אצה רצה הרכבת (להתפרסם)

הבאתי בבוקר את הנכד החייל אל תחנת הרכבת. אפליקציית ווייז הביאה אותנו אל התחנה שלוש דקות לפני מועד היציאה של הרכבת. החייל רץ כדי להספיק בזמן ו...חיכה רבע שעה לבוא הרכבת.

ראיתי פרסומות בטלוויזיה לרכבת ישראל. לא ראיתי פרסומות לאפליקציה.