עשרים ושישה קדישים ביום אחד

מעט פחות משעה אחרי הנץ החמה. נתכו במלא עוזם רגעי זעם ואימה. עת עמדו על עמדם אנשי עליה. מעט אחרי הסמיכם גאולה לתפילה. בעיצומה של תפילה שחרית. ניחתה עליהם מכה להכרית. במשך שניות מועטות נראה מחזה מחריד. מרצחים מצוידים בנשק ובסכינים. טבחו ביהודים העומדים בתפילה ובתחנונים. בעלי תריסין, הדורי פנים ובעלי קומה. נודעים בלימוד התורה ובדברי חכמה. תלמידי חכמים ואנשי צורה. נפלו שדודים על הרצפה הקרה. הלב זועק מרה על חילול הקדש הנורא. ומלאכי שלום יזעקו לא-ל נורא עלילה. שלמי ציבור קרבן תמיד היא העולה. מה נדבר ומה נאמר. הנה לשלום מר לי מר. כל בית ישראל יבכו את השריפה. כי לרוע ולשטן אין איפה ואיפה.

על הארץ שכבו ירויים טובי האדם. עטופים בטלית וכרוכים בתפילין מגואלים בדם. האור המקיף ועדי הפאר יחד לארץ נופלים. כהרף עין ניגר הדם בינות לכסאות והספסלים. ובעודם שופכים שיח לפני ה' במללם את המלים. ומעט אחרי קריאת ה"אחד" יצאה נשמתם. עלו בסערה השמימה ונותרה גוויתם. ארץ ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם. תלמיד חכם שמת וחסיד אומות העולם שאבד מי יתן לנו תמורתם. האמירה להבחין בין רצח חייל לרצח אזרח היא בלתי אחראית . כי מי כהחכם יודע פשר דבר להבחין בין ראשית לאחרית. ולאלה העושים חשבונות שמים. תמהני אם עשו את חשבונם ביראת השמים.

קשה להכיל את המראות שמזכירות לנו תקופות אחרות. מחזות דומים מלפני דור בתקופות נוראות. רב יהודי ר' משה הגרמן הי"ד עטוף בטלית ומעוטר בתפילין שחוללו לפני שבעים וחמש שנה. עמד בגאון ליד שורה של יהודים מעונים ונפשו מעונה. תמונות של הר נוף בכ"ה מרחשון תשע"ה קישרו אותנו לתמונה של אולקוץ' בכ"ה תמוז שנת ת"ש. שנה שבה תש כוחנו אבל לא נפלה רוחנו. ובינות להן, חוזרים המראות של שנת תרפ"ט בחברון עיר אבותינו.

כותבים מלים בקירוב לב ומן המרחק. מחשבות עולות והדיבר נעתק. מנסים לומר ומרגישים מחנק. שמם של קדושינו לעד בספר נחקקים. ויהיו לנו למליצי יושר לפני יושב שחקים. וי על אילין שופרין דשופרין דבלין בארעא. וי על הנזר שחולל והופלה העטרה. וי על תלמידי חכמים ובעלי תריסין. וי על דאבדין ולא משתכחין. וי עלי שוטר התנועה שנפל על משמרתו. בהגינו על יקר עם ישראל ותורתו.

עשרים וששה קדישים. בתוך ים דמעות וקולות נהי חרישים. רק לתאר כמה הדברים קשים. הבט משמים וראה איך על גבינו חרשו חורשים. הבט ממרום שבתך וראה את המשפחות והיתומים. כשמך הנערץ בקודש כמנין ששה ועשרים. הקדיש שנאמר על-ידי עשרים וששה יתומים מעל ארבעת הקברים. מי יעמוד בסוד ה' ומי יבקש הסברים. הילדים אשר למדו עם אבותיהם. ועתה מתפללים לעלוי נשמותיהם.

חזקו ואמצו בני המשפחה. לאלמנות והיתומים. מכל קצוי תבל אליכם שלוחה כוס תנחומים. כנשרים אשר על קן גוזליהם ירחפו בכנפיהם. כל אחד מאביכם הדגולים יאסוף את דמעותיכם. לפני בורא עולם ישאו הם תפילה. שתמשיכו את דרכם לשם ולתהילה. ממרומים ישמרו הם את צעדיכם. ותורתם תאיר נכוחה את דרכיכם.

עוד דף גבורה רשמו הקדושים בדמם בדברי ימי עמנו. בלב קרוע ומורתח תפילה נישא לא-לוקינו . ישוב ירחמנו. יאמר די לצרותינו. יסתום את פרצותינו וימהר לגאלנו. יאמר למלאך המות הרף. שיחזיר לנדנה את החרב. לאימהות תן כוח את צאצאיהם לנחם. כי כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחם. וכדברי הנביא שאמר "נחמו נחמו עמי" נאמר בשמו את דברי נחמת ה' "אנכי אנכי הוא מנחכם". ינוחו בשלום על משכבם ולקץ הימין יקיצו לגורלם.