חוות דעת: לימודי תואר שני במשפטים והשתלמויות הנערכות בחו"ל אמורים להיות מוכרים במס מאז החלה ועדת המיסים את עבודתה, נשאלנו על-ידי חברים רבים מדוע אין הכרה כהוצאה בלימודים מתקדמים במשפטים ובהשתלמויות הנערכות בחו"ל.
חוות דעת, שהיה לנו הכבוד לחבר בנושא, ואשר תקצירה מופיע להלן, מצביעה על כך שרשויות המס אמורות להכיר, כהוצאה המותרת בניכוי, בלימודי התואר השני במשפטים לעורכי דין וכן בהשתלמויות לעורכי דין הנערכות בחו"ל.
עורכי דין שהגישו את חוות הדעת המלאה לרשויות המס, טרם נענו, בחיוב או בשלילה. אמנם אין ערובה כי חוו"ד זו תהיה מקובלת על שלטונות המס או על בתי המשפט, אולם אנו מאמינים כי יש בה ביטוי נאמן למצב המשפטי דהיום. להלן תקציר חוות הדעת:
עו"ד בישראל מחוייב בלימודי משפטים באוניברסיטה או במכללה כתנאי מוקדם לקבלת רשיונו. אין ספק, כי לימודים אלו אינם מוכרים כהוצאת השתלמות מקצועית מוכרת לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה. ברם, עורכי דין רבים ממשיכים בלימודים לתארים מתקדמים, ובעיקר המדובר בלימודי תואר שני באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.
עיון בתוכניות הלימודים לתואר שני במשפטים של האוניברסיטאות והמכללות בישראל, מעלה כי מדובר בלימודים המקנים השתלמות מקצועית בנושאים בהם עורך הדין מתמחה. במילים אחרות, מדובר ברענון ובהכשרה הכרחית של עו"ד בהתמודדותו עם פרקטיקה יומיומית נוהגת.
סעיף 17 לפקודה קובע, כי "הניכויים המותרים לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על-פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד". הפסיקה פירשה סעיף זה כמתיר בניכוי כהוצאה כנגד הכנסותיו של הנישום רק הוצאות שבפירות ממש. במילים אחרות, השאלה היא האם הוצאה בגין לימודי התואר השני לעורכי דין הינה הוצאה שבפירות, או שמא הינה הוצאה הונית, שאז לא תותר בניכוי.
אין ספק, כי מטרת הלימודים לתואר שני אינה יצירת נכס חדש עבור עורך הדין הלומד לתואר זה. אדרבא, מדובר בהוצאה שתכליתה לשמור על ההון האנושי הקיים. עו"ד הלומד לתואר שני אינו בא לשנות מקצועו או לבצע הסבה בפעילותו. מטרת לימודיו היא לאפשר לו להמשיך ולעבוד במקצועו תוך רענון הידע המשפטי אותו צבר במהלך לימודיו לקראת תואר הראשון, ידע שמטבעו של עולם המשפט הולך ומתיישן בתחום התמחותו.
אף לגבי שאלת ההכרה בהוצאה עבור השתלמות מקצועית של עו"ד בחו"ל יש לשאול את אותה שאלה, היינו, האם תכלית ההשתלמות הינה לשמור על הידע הקיים של עורך הדין ועל רמתו המקצועית, או שמא תכליתה ליצור התמחות חדשה או מעמד חדש, שאז לא תהא השתלמות זו מותרת בניכוי מהכנסותיו.
דומה, כי בית המשפט העליון הכריע בענין זה כבר לפני שנות דור. בע"א 141/54 ד"ר לילי וולף-בלוך נ' פ"ש ירושלים, נפסק כי יש להתיר ניכוי הוצאת נסיעה לחו"ל על-מנת להשתלם במקצוע רפואת השיניים, על-פי הכלל שכל הוצאה שתכליתה לשמור על ההון הקיים, מותרת בניכוי כהוצאה שבפירות. פסיקה זו חזרה ונשנתה ועל-פיה, נראה בעליל כי אכן על שלטונות המס להתיר בניכוי הוצאות עבור השתלמות מקצועית של עו"ד בחו"ל.
__________________________________________________________
הכותב הוא יו"ר ועדת המיסים. את חוות הדעת המלאה ניתן להוריד מאתר מגזין הפרקליטים:
www.praklitim.com 
