המוצא מהמשבר: הטלת אחריות המדינה לאזרחיה

מרבית אזרחי המדינה מודעים להרעה במצבם כפועל יוצא של השינויים העיקריים:

• עליה במחירי המוצרים ושירותים בהשוואה למחיריהם במדונות המערב. התחזקות הריכוזיות של היצרנים הגדולים והיבואנים הגדולים השולטים בשוק כמעט ללא תחרות.

• ירידה ריאלית בשכר המתבטאת בירידה בכוח הקנייה של מרבית העובדים. ההחמרה ניכרת אצל מחצית העובדים במדינה ששכרם נמוך משכר החציון, אינו מאפשר קיום בכבוד. בה בעת בין 2000 ל-2013 עלה פריון העבודה ב-22% בעוד שלא חל שינוי בשכר הממוצע.

• הציבור אינו יודע לאן נעלם הפריון ובמקביל הכנסת, האמורה להגן על צורכי הציבור לא עסקה בנושא. גורם משמעותי לירידת שכר החציון הוא שינוי במדיניות הממשלה והמוסדות הציבוריים החל מהעסקת עובדי קבלן וזילות העבודה בשל מיעוט המשרות במקביל להעסקת עובדים זרים והעדר יזמות ציבורית ליצירת משרות חדשות.

• ירדה רמת השירותים של המדינה לאזרח - החל מתחום החינוך הציבורי בישראל אשר הייתה לפני שלושים שנה מדורגת בעשירון הראשון בעולם כאשר הינה מדורגת כיום בעשירון השלישי. במקביל קטנה רמת השירות הממשלתית החל מזמינות שירותי הרפואה וכלה בשירותי הביטחון האזרחי המתבטא בצמצום המשטרה.

• שיטת הבחירות באמצעות מפלגות ארציות הובילה לניכור בין האזרח לנציגי הציבור - חברי הכנסת. כתוצאה מכך הציבור בוחר אחת לארבע שנים איזה מפלגה, על-פי אמונתו כמפלגה המועדפת. בפועל חברי הכנסת פועלים למימוש השאיפות האישיות שלהם ולאינטרסים הצרים של המגזר שלהם אך ללא מחויבות לצורכי הציבור הרחב.

המוצא מהמשבר החברתי אפשרי עם קבלת האמנה בין האזרח למדינה:

• מטרת האמנה האזרחית היא להביא לתודעת הציבור את מחדל הממשלות בישראל בדור האחרון. כמו-כן מוצעים מהלכים לגיוס ההון למימון הרחבת השירותים הציבוריים.

• להביא לתודעת הציבור כי שיטת הבחירות הקיימת כיום אינה מסוגלת להביא לשינויים הדרושים. חברי הכנסת עסוקים בהשגת השלטון ולא בייצוג הצרכים של כלל האזרחים. אנו עדים לחוסר יציבות השלטון ומהעדר יכולת של ראש הממשלה לשאוף לממש היעדים של הציבור הרחב בתקופת כהונתו.

• האמנה מציעה שינוי שיטת הממשל כולל בחירות אזוריות ובחירה של ראש ממשלה שיתפקד כמו בארצות הברית - נשיא המדינה. במקביל מוצע שינוי המבחין בין תושב לבין אזרח. זכויות האזרח, ובכלל זאת הזכות לבחור ולהיבחר לרשויות הציבוריות יוענקו רק לאזרחים. זכות לאזרח תוענק אך ורק לתושב שנוטל חלק בשירות הציבורי למדינה.

מילוי צורכי האזרח שהוזנחו

• המדינה תתחייב לטיפוח מערכת חינוך - על-פי המלצות ועדת טרכטנברג: חוק חינוך חובה לגילאי 3-4, יום לימודים ארוך עד השעה ארבע אחר-הצהריים. השלמת רמת החינוך של התלמידים החלשים שיתרמו מחד למניעת העוני ומאידך לגידול התוצר הלאומי ומניעת הצורך בסעד.

• זמינות מערכות הבריאות בישראל הינה בנסיגה כתוצאה מגידול מספר התושבים ולא חל גידול מקביל בהיקף מערכות הבריאות. נדרש להפריד את הרפואה הציבורית מהפרטית.

• שכר העובד החציון הוא בסכום של כ-6,400 שקלים בחודש, נמוך מהשכר באירופה או בארה"ב בשיעור של 20%. בישראל 14% מהשכירים משתכרים מתחת לשכר המינימום. יש להעלות את שכר המינימום לכדי שכר כדי קיום בכבוד. לעניין זה נדרש הגדרת השכר הראוי כדי קיום בכבוד. עד כה נמנעו הרשויות מהגדרה מהו השכר הדרוש כדי קיום בכבוד.

• הוצאות המחייה בישראל גבוהות בהשוואה לאירופה וארה"ב כדי 25%, לא כולל מחירי הדיור שעלותו גבוהה בשיעור של מעל 30% מזה שבאירופה או ארה"ב. הפתרון המוצע הוא הרחבת הצע הדירות במחיר מפוקח המתקרב למחיר באירופה.

• מחסור בדיור במחיר בר-השגה - הפתרון הריאלי הינו בדרך של תכנון יזום על-ידי הממשלה של 40,000 דירות והזמנת קבלנים מחו"ל לביצועם. דבר שלא ימנע מיזמים פרטיים להמשיך בבניה. בכך יביאו להגדלת היצע הדירות ולריסון מחירי הדירות.

• מחסור במשרות בתחומי כישורי העובדים - היו זמנים בהם יזמה הממשלה הקמת מפעלים. יש לחזור לדרכו של פנחס ספיר, שיזם הקמת מפעלים רבים באזורי הספר.

• הפקרות הממשל מתבטאת גם במחסור בביטחון הפנים - בין היתר בשל מיעוט מספר השוטרים בהשוואה למדינות המערב, בהן היה נדרש מספר כפול של שוטרים.

• חוסר ההגנה על ההשקעות בחברות ציבוריות - תוקם מערכת שתמנע אפשרות למחוק חובות של מיליארדים על חשבון הציבור בעוד בעלי ההון יכולים להמשיך בעסקיהם האחרים.

• הפקרת הצרכן - ועדת טרכטנברג המליצה על הגברת התחרות במשק לביטול הריכוזית הבנקים, ייצור מלט ודומיהם. המלצות שאינן מלוות באמצעי מניעה לא ישיגו זאת.

• מערכת מיסוי בלתי שוויונית ופרוטקציות - עסקי מיליארדים מחויבים בשיעור מס סמלי או פטורים ממס. שיעורי מס אפסיים לחברות הענק ראה - טבע ואינטל ורבים אחרים. איפקס הופטרה ממס במכירת השליטה בתנובה. תידרש ועדה שיפוטית לפטור ממס חריג.

• התנהלות ההוצאה לפועל - רשות ממשלתית הפועלת על-פי הוראות הנושים, ובמיוחד הבנקים הנותנים הוראות להטיל על החייבים ריבית בשיעורים לפי החלטת הבנקים. שיעורי הריבית והחיובים בהוצאה לפועל הפכו לעושק מעבר לכל דמיון.

• פרוטקציוניזם - ישראל הפכה למדינה שללא קשרים אישיים אינך יכול להשיג משרה במערכת הציבורית. הדרך למנוע הסיכון של פרוטקציות בתחומים שונים תהיה בדרך של וועדות מיניים הן במשרות והן במכרזים, כאשר בראשות הוועדות יכהנו שופטים.

• . איסור העסקת עובדי קבלן - העסקת עובדי קבל תיאסר בחוק.

מקורות המימון להגדלת היקף השירותים לאזרח

ההכרה בהכרח להגדלת השירותים לאזרח מחייבת זיהוי מקורות הכנסה נוספות לקופת המדינה. המקורות עליהן נצביע באמנה הם רק חלק מהמקורות האפשריים וייחודם בכך שלא נוצלו בעבר. הצגת הצרכים והמקור למימון הצרכים הינה ייחודית לאמנה המוצעת. להלן פירוט המקורות המוצעים למימון הצרכים החיוניים שנמנעו מהאזרח:

• הגבלת השכר בשירות הציבורי ובחברות הציבוריות כדי פי שבעה משכר המינימום. הגבלה זו תחול על כל המשרות כולל מנהלי הבנקים וחברות הביטוח ולרבות ראשי ערים וחברות בורסאיות. שכר המנהלים כיום יוצר ניכור בין המנהלים לעובדים עמם ובין המנהלים והציבור.

• הגבלת השכר תחול גם על תשלומי הפנסיה, שמקורה בשירות הציבורי. בנוסף לכך תשלומי פנסיה על-ידי יותר מרשות ציבורית אחת ירוכזו על-ידי משרד האוצר שיגבה את עודפי כפל הפנסיות מהרשויות והחברות הציבוריות כאשר מקבל הפנסיה בהגיעו לגיל המזכה יקבל רק שווי של פנסיה אחת - בהתחשב במשך עבודתו בכל העבודות הציבוריות.

• הטלת מס ירושה בשיעור כמו בארה"ב מכספי העיזבון מעבר לסכום ההון הממוצע של מעמד הביניים. החיוב במס עיזבון יחול גם על העברת הון המוריש בעתיד לקרוביו בחייו. המס יוטל גם על בעלי ההון בישראל, כמו משפחת עופר שהעתיקה את מקום מגוריה לחו"ל. גם וועדת טרכטנברג המליצה על הטלת מס על עשירים.

• הפיכת כל החיובים בגין אשראי - ריבית או חיוב הדומה במהותו לריבית, כאשר שיעור החיוב עולה על שיעור ריבית בנק ישראל בתוספת 3% בשנה, והגדרתו כקנס. קנס הריבית יועבר לטובת המדינה בלבד. כמו-כן יש לקבוע בחוק כי רק גופים מורשים רשאים לחייב בריבית בגין אשראי או חיוב בשם אחר בגין אשראי. כמו-כן יוגבל על-פי חוק, הזכות להגשת תביעה נגד החייב בהוכחת הזוכה שקיים בחינת יכולת פירעון של החייב. התופעה הנפוצה בישראל הקרויה אוברדרפט נחשבת כעבירה הן בארה"ב והן במדינות אירופה. מאידך בישראל הבנקים מעודדים את האוברדרפט בדומה לספקי הסמים לנוער.

ה. ביטול ההנחות ייחודיות במס הכנסה ומס ערך מוסף ובמיסים מפלים אחרים, מדובר ביחוד בפטורים לאלי ההון ולחברות הגדולות. ביטול ההנחות יהווה תרומה משמעותית למימון צורכי החברה שהוזנחו. חזרה ל-"שיטת השקשוקה" וכל הצעה לפטור ממס או מתמלוגים תיבחן פומבית על-ידי ועדה ציבורית בראשות שופט.

• יוטל מס תקבולים גם על ארגונים שהיו פטורים ממס, בשיעור 10% בלבד. מס תקבולים יחול על ארגון הפועל על-פי חוק, בתנאי החוק החלים על ארגונים ציבוריים, לרבות הגבלת שכר הבכירים בשירות הציבורי. יוטל מס על עובד זר - האחריות לגביית המס תחול על המעסיק.

• שכר לקיום בכבוד - וועדה ציבורית תקבע מהו שכר המינימום המתחייב לקיום בכבוד.

• שכר העבודה בשירות הציבורי יקבע בהליך משא-ומתן המוכרע שלא על-פי כושר האיום של וועדי העובדים, כי אם על-פי מדד הכישורים האישיים הנדרשים למילוי המשרה.

• שכרם של נבחרי הציבור יהיה בסכום השכר הממוצע של הציבור אותו הוא מייצג. שכר ראש העיר יהיה על-פי השכר הממוצע של בני עירו. נציג המחוז לכנסת יזכה לשכר הממוצע במחוז אותו הוא מייצג. השכר בשירות הציבורי יוגבל לכדי פי שבע משכר המינימום.

שינוי שיטת הממשל כתנאי למימוש האמנה המוצעת

• למימוש האמנה מתבקש שינוי יסודי בשיטת הממשל הנוכחית לשיטת ממשל, המקובלת במדינות המערב, המבוססת על הפרדה בין שלושת הרשויות - הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות השופטת (מערכת בתי המשפט) והרשות המבצעת - הממשלה. תכלית שיטת הבחירות האזוריות המוצעת היא לשבור את מחסום הקשר בין האזרח לבין נציגו ברשות המחוקקת. חברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות, בכל אזור בחירה יבחר חבר כנסת שייצג את בוחריו בלבד ולא יוכל להיבחר לתפקיד שלטוני כשר בממשלה. במקביל, בחירת ראש הממשלה תהיה בבחירה ישירה על-ידי האזרחים. עם מימוש השינוי המוצע ישולב תפקיד הנשיא כיום עם תפקיד ראש הממשלה.

• אין לצפות מחברי הכנסת הנוכחיים לשינוי דפוסי השלטון. רבים מחברי הכנסת יחששו מהשינוי שימנע מהם את היכולת להיבחר במסגרת שיטת הבחירות האזוריות, ובמיוחד גם אם יבחרו יזכו לשכר וזכויות כאדם מהיישוב ולא כנסיכים. כאשר שכר חברי הכנסת יקבע במקביל לשכר הממוצע נגלה עניין של חברי הכנסת בשכר של מרבית הציבור. מכאן הדרך היחידה לשינוי שיטת הממשל היא באמצעות גיבוש תמיכת גורפת של אזרחי ישראל, מכל גווני המפלגות, לתמיכה בעקרונות האמנה המוצעת בהצטרפות לעצומה.

• פעילות חברות יחסי הציבור הפכה לרשות בעלת עוצמה סמויה אך בעלת השפעה מכרעת על רבים מהחלטות הממשלה והכנסת. היקף פעילותה של רשות יחסי הציבור גדל והסתעף בעשור האחרון לפי שניים ויותר. יכולת ההשפעה על החלטות חברי הכנסת משרתת את אילי ההון בישראל שהם גם הלקוחות של תעשיית יחסי הציבור. מכונת יחסי הציבור הינה במהותה מערכת בעייתית מבחינת מנהל תקין, בשל יחסי הגומלין שלה עם הנבחרים. מוצע להגביל בחוק את כללי התקשורת בין חברות יחסי הציבור לבין נבחרי הציבור.

• פעילותם של חברי הכנסת וחברי הממשלה יהיו פומביים, הקשרים באמצעות מתווכים ואנשי יחסי ציבור יתועדו במלואם בזמן אמת וימסרו בו ביום למבקר המדינה.

• מערכת המשפט - הקיימת כיום היא זו שהייתה בזמן המנדט הבריטי, שנועדה לנתינים ולא לאזרחים כמו זו שהייתה בבריטניה. השוני הבולט הוא נוכחות נציגי הציבור בצוות השיפוטי. תכלית נוכחות נציגי הציבור היא להבטיח שהשפיטה מייצגת את רוח הציבור.

• הזכות לאזרחות - לא תהא זכות מלידה אלא זכות נרכשת - בתמורה שהתושב התורם שנת שירות לטובת החברה בישראל יהיה זכאי למעמד של אזרח בעל זכויות לבחור ולהיבחר וכן ליתר הזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה.

שינוי הגדרת זכויות וחובות האזרח

האמנה הינם הסכם גומלין בין האזרחים למדינה על בסיס העקרונות הבאים:

• מבנה השלטון הנוכחי מנציח את ניצול האזרח שאינו נמנה עם הנהנים מהשלטון. הניצול גורם לניכור האזרח מהמדינה, ובמקרים קיצוניים גם לזלזול או כפירה בחוקי המדינה ועקירה לארץ אחרת.

• לב ליבה של האמנה הוא מתן זכויות הוגנות לאלו הנושאים בעול קיומה של המדינה, בתשלום מס ובמתן השירותים הנדרשים לתפקוד המדינה. מי שתורם למדינה יש לו הזכות להנאה מהזכויות שמקנה האזרחות. מי שאנו נמנה עם התורמים למדינה לא יוכל לזכות חינם מהשירותים שמעניקה המדינה לאזרחיה, דינו יהיה כדין תושב שאינו אזרח. האמנה מבחינה בין "תושב" לבין מי שתורם בשרותו לחברה הנחשב "אזרח" הזכאי לתרומת המדינה לאזרח על-פי האמנה הנ"ל.

• האמנה מתבקשת לפקוח עיני הציבור קיומה של ההונאה השלטונית כי השלטון משרת את האזרחים התורמים למדינה. בפועל המצב הפוך, מרבית אזרחי ישראל מנוצלים בחוסר הגינות ומשרתים מיעוט קטן, בסיוע הממשלה.

העקרונות הבסיסיים עליהן תתבסס האמנה המוצעת מפורטים להלן:

• הזכות לאזרחות מוקנית כאשר האזרח מקיים את המחויבות למדינה החלות על כלל האזרחים.

• החובות החלים על כלל האזרחים הם שנת שירות אזרחית ושבועת אמונים למדינה, למלא את חוקיה ולא לפעול נגדה.

• אזרח שיבקש למלא לאחר חובת שנת שירות אזרחית גם בשירות במערכת הביטחון יזכה לשכר מלא עבור שירותו מעבר לשנת השירות הראשונה.

• תושב שאינו עומד בהתחייבות לאזרחות ייחשב "תושב" ישראל וכך ישללו ממנו הזכויות הייחודיות ל"אזרח" ובכלל זאת הזכות לבחור או להיבחר וכן הזכויות הסוציאליות שמעניקה המדינה כגון ביטוח לאומי ושירותי בריאות. התושב יוכל לרכוש שירותים שיוחדו לאזרח על בסיס ביטוח מסחרי בתנאי שוק.

• כל המינויים הציבוריים יתבססו על-פי בחירה חופשית של כלל הציבור. בחירה של כלל הציבור תחול הן על בחירת שופטי בית המשפט העליון והן על בחירת הרבנים הראשיים, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, ראש הממשלה, חברי הכנסת ומשרות מקבילות. תכלית האמנה לגבש האזרחים לדרישה מהמדינה, לתת לכולם ככל שהיא יכולה. בינתיים נהנים מתרומת המדינה מיעוט קטן, בגיבוי הממשלה. ככל שאזרחי המדינה יכירו בהיותם ראויים לא רק לתת למדינה אלא גם לקבל מהמדינה יש תקווה למימוש השינוי המיוחל.

לסיכום,

האמור לעיל הינו בבחינת גרסה ראשונה של האמנה וכל בעל עניין באמנה מוזמן להעיר הערותיו, להוסיף או לגרוע מהאמור בנוסח הראשוני. כל פנייה תזכה לכבוד הראוי. האמנה המוצעת מנותקת מכל אפיון מפלגתי בהיותה מבקשת לשרת באורח שווה את הצרכים הבסיסיים של כלל אזרחי ישראל.