יש לו אחות

אין עתיד

אחרי שיאיר לפיד פירק את החבילה ונפרד מה'אח' נפתלי בנט, מתברר שיש לו אחות. אז קַבלו את האחות החדשה ציפי לבני, שעימה לפיד מנהל מגעים לברית חדשה. ומה הפלא? כמוה ג'וניור לפיד נטול אידיאולוגיה ונדבק לכיסא בכל מחיר.

אולי הציבור בעל זיכרון קצר, אולם לבני בתוך תקופה קצרה, יחסית, נדדה מהליכוד למפלגת קדימה המושחתת, שבראשה עמדה, ולא הצליחה להרכיב ממשלה. עם כישלון המפלגה שבראשותה הקימה את 'התנועה' המתפרקת, ולאחרונה אף ניסתה לחבור למפלגת העבודה (אתם קוראים נכון). האם זו אותה ציפי לבני ממפלגת חרות השורשית? האם היא מביאה את שורת כישלונותיה לפוליטיקה הישנה?

אומנם לבני, בניגוד לטירון הכלכלי והפוליטיקאי הקטן, יאיר לפיד, המתיימר לכבוש את ראשות הממשלה, היא חיה פוליטית ותיקה ומנוסה, אך עם עוּבדות בלתי מזהירות אי-אפשר להתווכח. על הציבור להיזהר שלא להילכד בקסמי הדמגוגיה הרטורית שלה.

מובחרי העם?

כאילו לא די במשכורות העתק וההטבות המפליגות, שמהן נהנים חברי הכנסת לכל חייהם (שרק בגללן שווה להיות חַ"כ), הם מקבלים גם כספי מימון מפלגות, העולה למשלם המיסים הישראלי כסף רב.

אז ככה: כל ח"כ (!) מקבל לכיסו למעלה מ-60 אלף שקל לחודש לצורך פעילותו המפלגתית, ולמימון הבחירות, תחזיקו חזק, הוא מקבל למעלה ממיליון שקל, לא פחות. כאילו אין שכבות חלשות בעם, עוני, מצוקת דיור, גרעונות כבדים במשרדי הממשלה. מנותקים כבר אמרנו? סטנדרטים של בזבוז - זה המודל הפרלמנטרי לציבור שלא גומר את החודש? האם הכנסת הפכה לכספומט? והאם אלה נציגים נבחרי העם או מובחריו, כפי שנראה? מדוע אין ועדה כלכלית חיצונית שתקבע קריטריונים אוביקטיביים לקופת הח"כים?

מי המנותק?

יאיר לפיד מצביע שוב ושוב בנאומי הבחירות שלו על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמנותק. מעניין מי מדבר. נראה שהפוסל ב'בוס', בראש ובראשונה במומו שלו פוסל. לפיד, שהתגלה במהלך כהונתו בתפקיד שר אוצר, כטירון כלכלי, ולא פחות כפוליטיקאי כושל, מתגלה כמגלומן חסר מעצורים. גם אחרי כישלונותיו בקדנציה הנוכחית של הממשלה, הוא לא מסתיר את כוונותיו המיניסטריאליות, ומתיימר, כפי שהצהיר, לכבוש את ראשות הממשלה. אתם שומעים טוב?

ראוי לקוות שהציבור החכם, בניגוד ללפיד, כן ילמד מטעויותיו במערכת הבחירות הקודמת, וידע להעניק מנדטים וכוח אלקטורלי למועמד הראוי, שישכיל להיטיב עם העם ולדאוג לרווחתו וליציבות הממשלה. ובא לציון גואל.

ה'קופיקס' של המשקפיים

המהפכה הצרכנית, שחוללה רשת קופיקס, באה לידי ביטוי לא רק בשוק הקפה, שהחל למכור קפה ומאפה ב-5 שקלים לכל דורש. מתברר שסכום זה כבר הפך לסמל, וגם ברשתות המזון הלוגו "הכל עשר" (10שקלים כמובן) החל לפַנות מקום ל'חמישייה הפותחת' - מוצרי מזון וניקיון שנמכרים במחיר אחיד ונוח לכיס - 5 שקלים בלבד. וכך המהפכה, שהתרחבה גם לסוּפֶּרים, בזכות התחרות המבורכת בענף, זכתה לכינוי 'סוּפּר חמש".

אלא נראה שהמהפכה לא עצרה כאן, והגיעה, לא תאמינו, גם לתחום האופטיקה. זאת בהנחה שמשקפיים גם הם מהווים מוצר צריכה, ואינם עוד בגדר מותרות. הסנונית הראשונה החלה ביוזמה ברוכה של אחת הרשתות בענף, שהוזילה את מחירי המשקפיים לצרכנים עד גיל 18, בשיתוף עם קופת חולים, למחיר רצפה של 5 שקלים בלבד. יש רק לקוות שזו תהיה יריית הפתיחה להוזלה דרסטית בשוק גם ברשתות האופטיקה האחרות. ובא לכיסנו גואל.

כן לשלום

נראה לי שהטקסט שנלמד בכיתה א', אשר עורר סערה תקשורתית, על איילה שדקרה את דן, הוא התשובה הפמיניסטית לטקסט הפוך שהיה מקובל בעידן המצ'ואיסטי הקדום בנוסח: "דן דקר את איילה" - כשהיוזמה האלימה היא גברית. בגירסה פואטית איילה הדוקרת היא האנטיתזה לשורה המיתולוגית בשירו של המשורר נתן אלתרמן, הנאמרת מפי גבר קנאי לבת זוגו: "...ואשרוף את ביתךְ עלייך" (כוכבים בחוץ).

הסינתזה היא, איך לא, לומר לא לאלימות - הגברית והנשית כאחת, ולהתנגד לטקסטים אלימים בכלל. בהנחה שהחינוך מתחיל בגן, אימרו תמיד כן לשלום ולדרכי האהבה, וחַנכו ליחסי אנוש תקינים. וכך תצמח לנו בעתיד חברה בריאה יותר מזו הקיימת.

הבשורה הטובה

לאחרונה פורסם על עצומה שנשלחה על-ידי אנשי שמאל לפרלמנטים באירופה, בקריאה להכיר בהקמת מדינה פלשתינית. מפתיע? ממש לא. כבר אמרו חכמינו, כי צדיקים ממחנה אבו מאזן מלאכתם נעשית בידי אחרים.

אז ככה. הבשורה הרעה - 800 איש (יהודים אמרנו?) חתמו על העצומה. הבשורה הטובה - רק 800 איש חתמו על העצומה, מתוך 8 מיליון אזרחים (פחות מפרומיל). וזה כל ההבדל.

שוב לפנינו הוכחה שמדובר במיעוט קולני, הבוחר, כדברי ח"כ דני דנון, להפנות גבו למדינה ולהוקיר את מפעלי הטרור של הראיס. הרוב ה'שפוי' של העם תומך במדינת ישראל ונאמן לה ולמדיניותה.

פסוקו

זהירות בכביש: נוהגים לַחיים

הבית היהודי: נושא בַּנֶט(ל)

לפיד אחרי הממשלה: אין עתיד

משפט אולמרט ומזכירתו המיתולוגית: הֲדָרַת פְּנֵי (שולה) זקן?

די לטרור האבן: סיכּוּל הסיקוּל

אזרח ותיק: בִּיג גיל