אודה ואתוודה, כשעסוקים בחיי היומיום, קשה להתנתק ולראות דברים מזוית ראיה שונה. החיים זורמים להם במסלולם. מטלות, עבודה, משפחה, חברים, טיול או נסיעה ומחויבויות יותר או פחות נעימות שנכפות עלינו ללא כל הכנה מראש. כך הזמן עובר לו, ואנו בתדהמה מדי שנה: "היתכן, כבר סוף דצמבר?"
דברים רבים קורים בזמן האחרון, ובלי להרגיש אנו נתונים בתור מערבולת שתבלע אותנו חיים. טלטלת איומה נכונה לנו, ועוד יכתבו ספרים רבים על תקופה זו בדיוק. כל הסימנים לפנינו, והעתיד אינו טומן בחובו בשורות משמחות.
אתחיל "מבית:" הנשיא אובמה מבטל במחי יד עשרות שנים של עוינות בין ארה"ב לבין קובה, משחרר אסירים ופועל בצורה חסרת אחריות לחלוטין. סוריה, אירן, קובה - אותה השיטה. כל שעל מנהיגי אותן מדינות לעשות הוא להכין את רשימת הדרישות. ארה"ב תמלא כל נקודה ונקודה בדבקות, ועוד נשתחווה עד עומק המותניים ונסביר לעצמנו ולעולם שאנחנו אשמים.
מנגד ניצבות לוב, מצרים, ערב הסעודית, ישראל ושאר בנות ברית לשעבר בהן הנשיא בגד באופן בוטה - גם כאן אופן הפעולה ברור (וֹלצערי יהונתן בן מלכה
פולארד עדיין נמק בכלא). פונות המדינות אחת לעבר השנייה ומבינות שעידן ארה"ב כמעצמת-על עומד להסתיים. במו ידיו נשיא ארה"ב סוגר את הספר.
גם מצבו של פוטין התערער, אך עידן פוטין לא בהכרח עומד להסתיים. אין אדם כפוטין שיניח למאורעות לשלוט בו. הוא יעשה כל הנדרש, והדגש הוא על המילה "כל" - פוטין לא בוחל בכל אמצעי הנדרש להשיג את מטרתו, אלים ככל שיהיה. אצל פוטין אין משחקים. הכללים ברורים ופשוטים: "לפי פוטין ישק דבר."
בימים האחרונים הוא בבעיה. הרובל - המטבע המקומי - והכלכלה כולה עומדת בפני סיחרור. הניסיון להעלות את הריבית מעשרה לשבעה עשר אחוזים כשל וגרם לתגובת שרשרת חזקה ביותר. המחירים לא התבלבלו כי אם נסקו והאמירו באותו היום, והרוסים שכבר אינם רגילים לחיים תחת המשטר הסוביטי והחוסר התמידי בדברים בסיסיים ביותר כי אם להנאות ומותרות החיים והקפיטליזם, לא יעמדו בצד בשקט.
הרוסים, יותר מכולם, מתוחכמים ואלימים. הם ימציאו דברים שעוד לא חלמנו עליהם ויפעלו. מפולת הכלכלה הרוסית תגרום ליצירת אלפי, עשרות או מאות אלפי "פוטינים." צבא שלם, והעולם עדיין לא למד איך להתמודד עם פוטין אחד ויחיד. הסכנה ברורה.
קובה, רוסיה, אירן; אך אצלנו שקט.
בסוריה ממשיכים לטבוח באנשים, אך למי אכפת. בפקיסטן רצחו למעלה ממאה ועשרים תלמידים, מסר פשוט.
כיון שבמסרים אנחנו עוסקים, מכולם הגדילו לעשות השנה חברי
דאעש. עריפות הראשים בשידור חי, הרציחות ההמוניות עבור העולם שיראה וירא (ולי רע בלב, עצוב ומר עד מאד) והפחד שהם מטילים באמצעות הרשתות החברתיות והחיבור של העולם כולו ככפר גלובלי באינטרנט ראויים לציון יותר מכל דבר אחר. המוני בני נוער נוהים אחריהם, מכל העולם מגיעים הם לטורקיה ולסוריה להצטרף לשורות דאעש, לעבור אימונים ולחזור לארצותיהם.
כבר התחלנו לראות פעילות של "יוצאי דאעש" ברחבי העולם, וזו תתגבר כנחשול ענק.
כולנו מבינים ש"מדינות" זה דבר ערטילאי ולא נכון. הדבר הנבון ביותר הוא האומה האיסלאמית. לא יהיו גבולות. לא יהיו מיעוטים. תהיה דת שלטת אחת, גישה אחת ודין כל כופר - למוות. חזון אחרית הימים בימינו ממש, אך לי אין חזון זה מתאים. דוחה אני אותו בשאט נפש ובצורה ברורה. טוב לי בצורת החיים של המערב אל תוכה נולדתי.
דאעש היא ההתגלמות המודרנית של האיסלאמיסטים, ואלו בקרבנו נמצאים. האיסלאמיסטים (האחים המוסלמים, לדוגמה, ונציגיהם המקומיים כמו CAIR, MPAC ועוד) כל כך סובבו את העולם המערבי במתק שפתיים, שקשה לבר דעת להבדיל בין יום לבין לילה, בין אמת לשקר ובין טוב לרע. הם טענו בתחילה שדאעש זה לא האיסלאם. אחר כך הם טענו שזו מניפולציה ישראלית (עדין נבצר ממני קו המחשבה, אך אדם פשוט אני וצריך להסביר לי לאט). מה יקרה כשדאעש תגיע אליהם, והם אלו שיוצאו להורג קבל עם ועולם? האם אז יתעוררו ויודו שהם רימו את העולם כולו וגם את עצמם?
אך לא רק אופנה חדשה הגיעה אלינו. עדיין קיימים כוחות של פעם (פוטין לדוגמה, שריד של הק.ג.ב. והמשטר הקומוניסטי), של ציר הרשע, ומהם התקדמו למרכז הבמה הצפון קוריאנים.
קוריאה הצפונית נעלבה מהסרט של אולפני סוני בקלבר סיטי שאמור היה לצאת לאקרנים ביום חג המולד, ואיימה לפגוע בכל מי שילך לראות את הסרט, בצורה שלעומתה התקפות האחד עשר בספטמבר, 2001 יחווירו. רשתות בתי הקולנוע הגדולות בצפון אמריקה התקפלו והאולפנים פטרו אותם מההתקשרות החוזית שחייבה אותם להראות את הסרט.
פתאום כל אותם ליברלים, דמוקרטים מתקדמים שמאד נעלבו ונפגעו מהצורה שה-CIA חקר שבויים איסלמיסטים והשיטות בהן הם השתמשו (רחמנא ליצלן, לא היו עורכי דין נוכחים, הם לא קיבלו מצעי וכריות פוך והאוכל לא היה לטעמם או שלא נעם לחיכם - עד שהיה צורך להכריח את גופם לספוג אוכל, גם אם זה לא היה כל כך נעים), קמו בצעקה רמה: אסור להכנע!
באמת? ואיך לא נכנע? הנשיא שאתם בחרתם ושעד היום אתם מזרימים לו למעלה ממיליארד דולר בתרומות שאינן פטורות ממס הקריב את ה-CIA בכדי להעניש את הרפובליקנים. הוא זה שקיצץ את תקציב הביטחון, שכן אדם שוחר שלום כמוהו שקיבל פרס נובל לשלום עוד טרם עשה משהו, יוביל את העולם לעתיד בטוח יותר במילתו לבד (אולי התבלבל הנשיא וחשב שהוא האלוהים, כל יכול?) לפני שנים מספר הוא דאג לתקצב בצורה מאוד מתוקשרת מערך סייבר הגנתי.
קוריאה הצפונית, בגלל שנעלבה מקומדיה שכללה התנקשות במנהיג הצפון קוריאני, חדרה למחשבי סוני והראתה לעולם כולו עד כמה אנחנו פגיעים. המילארדים שהנשיא בזבז שווי ערך לכוסות רוח למת. לא כסות ולא הגנה קבלנו מהם. למה דומה הדבר? לשש מאות מיליון דולר שהנשיא דאג שישולמו לחברה קנדית לפתח אתר לאובמהקר, תוכנית הבריאות שהכניסה את כולנו למיטה חולה. כל המילארדים על מערך ההגנה הוכחו כחסרי תוכן ויכולת, בזבוז אדיר.
כל הכביסה המלוכלכת וכל הנתונים העסקיים החסויים ביותר הפכו לנחלת הכלל. לזאת אנחנו רגילים כבר מוויקיליקס. אך בתוספת, הצפון קוריאנים מתנקמים עתה בסוני ובעובדים הבכירים שם. מסתבר שהתלות שלנו במחשבים ובתקשורת, ברשתות חברתיות ובמסכים השונים (מחשב, טבלה, טלפון...) היא עד כדי כך גדולה, שקל למוטט אותנו.
סוני ועולם הבידור אולי יכולים להתמוטט, אך בה באותה קלות ניתן לתקוף מטרות אחרות (ויש שיזכרו מיד במתקנים הגרעיניים של הרפובליקה המסולמית של אירן ווירוס הסטקסנט). רשת החשמל בארה"ב אינה יציבה, וזוכרים רבים את שקרה בקיץ לפני שנים לא רבות, עם הפסקות חשמל יזומות ומערכות שקרסו בצד אחד של ארה"ב בשל שנאי שהפסיק לפעול בצידה האחר של המדינה. כל עשרים שניות נוחת מטוס בשדה התעופה הבינלאומי בלוס אנג'לס. תארו לעצמכם את האנדרלמוסיה שתגרם עם מערכות המכ"ם והבקרה תצטרכנה לעבור למתכונת חרום. כל מערך התעופה הבינלאומי יבוא לידי שיתוק מוחלט, והכלכלה הבינלאומית תקרוס בשל אפקט הדומינו.
בינתיים לנו טוב. כל הדברים שמניתי עד כה כלל וכלל לא נוגעים לנו (לכאורה), אם כי הם ממלאים את זמן החדשות. לפחות יש במה לעסוק בלי לדוש באותם דברים פעם אחר פעם אחר פעם. אכן, לא משעמם.
בכלל, אנחנו באשליה רגעית של "טוב לי." מחיר גלון דלק צנח מלמעלה מארבעה דולרים לפחות משלושה דולרים. כל פעם שאנחנו ממלאים את מיכל הדלק, אנחנו נושמים לרווחה (מלוא הראות אדים רעילים) שכן החסכון לנגד עיננו. כסף שנוכל להוציא על עצמנו למתנות חג (חנוכה, קריסטמס, סוף העונה, סוף השנה או תחילתה).
אך לא כך הדבר כלל ועיקר. האם אתם לא מרגישים שמשחקים אתנו, משחק מסוכן עד מאד? מחיר חבית נפט צנח לכדי מחצית, וזוהי מניפולציה של כמה גורמים שחברו להם יחדיו. ערב הסעודית שמראה לאירן יד מי העליונה. ארה"ב שנהנת להראות לפוטין מי הבוס (אחרי שהסנקציות המאד מתוקשרות לא השיגו את היעדים הנחשקים). ומי יודע, אולי אף אנשים כמו ג'ורג' סורוס, יהודי שאוהב לתמרן את שוקי העולם לטובתו האישית (כמה מילארדים פה, הרבה מילארדים שם, לא משנה במי הוא פוגע, העיקר הררי הממון נצברים ומקיפים אותו בטבעת חנק).
בכלכלה ניתן להוכיח עד כמה מסוכנים כל המשחקים - פוטין והריבית, אופ"ק ומחיר חבית הנפט, הבורסה האמריקנית והנסיקה של מדד הדאו ג'ונס משש עשרה לשמונה עשרה אלף נקודות בפרק זמן קצרצר (אחרי נפילה משמעותית של אלף נקודות ימים קודם לכן) והזרים שקונים בתים ונכסי דלא-ניידי בארה"ב וגורמים למעמד הביניים (הכולל את רובנו) להיות חסר בית ולהצטרף למעמד העוני.
הדברים כל כך קשורים זה בזה, שכשמשחקים באש ובחומרים נפיצים מסוגים שונים - הכל בו-זמנית - התוצאה תהיה הרת אסון.
בשנת 1929 אנשים זרקו עצמם מחלונות משרדיהם. מה יקרה בשבועות ובחודשים הקרובים?
שנת 2015 בפתח, והסימנים של כל העומד לפנינו לא מרשימים אותנו די. מדוע? כיון שאנחנו עסוקים בחיי היום יום, ואין אנו מוכנים לוותר על תענוגות השעה. כמו אותו חרגול החוגג בקיץ, או אפילו כמו אותה הנמלה העמלה כל ימות השנה, אנחנו טומנים את ראשינו בחול. ממילא אין אנו מסוגלים להשפיע על שקורה ושעתיד לקרות, כך מנחמים אנחנו את עצמנו.
האם אכן כך? לפחות תפקחו את העינים ותסתכלו סביב. חיים אנחנו בזמן הרה אסון אך זמן היסטורי מיוחד במינו. עוד יסתכלו בימים אלו בזכוכיות מגדלת, בניסיון להבין, לשחזר, ללמוד ולהפיק לקחים.
עוד שנים רבות תספרו שאתם חייתם בדיוק בזמן הזה, בסוף 2014 ובתחילת 2015, כשהעולם עמד לפני השמדה עצמית; כמעט.
