"אני לא מבין את זה, בכלל" - שאל אותי, כשהוא זוקף גבותיו בתמיהה, אחד מהפרופסורים המובהקים שלי, בחוג למחשבת-ישראל, במהלך שיעור שעניינו פענוח כתבי-יד קבליים של חוג מקובלים מסוים (ויותר לא אפרט ואפרש שכן פרופסור צנוע זה, ידוע בקנאותו לפרטיותו והמלים "ויקיפדיה" וגם/או "גוגל" זרים לו ומעוררים בו צמרמורת. על-כן אכבד פרטיותו, כמתבקש על-ידו). "אתה רוצה לומר לי שהשופטים, שופטים עצמם, בעניינים הקשורים אליהם?", שב תמה והקשה הפרופסור, כשסימן שאלה גדול על פניו עת סיפרתי, לו ולנוכחים בחדר בו התקיים הסימפוזיון, כי לפני שנים נאלצתי לעתור לבג"ץ, בשמו של העיתונאי, בן-ציון ציטרין, בדרישה כי יפורסמו -
מראש וקודם מינויים לתפקידי שפיטה - שמות המועמדים והמועמדות לתפקידי שפיטה, כדי שניתן יהיה להתנגד - מראש - למינויים זה.
הדברים פרצו ועלו, על-רקע העובדה שלחמתי על משמר כבודו האבוד של מקצוע עריכת-הדין, המאבד מניותיו האליטיסטיות במהירות רבה ומציג עורכי-הדין והתנהלותם, באור שלילי למדי. מודה אני, כי מקצוע עריכת-הדין איבד מיוקרתו, בשנים האחרונות, לא במעט "בזכות" התנהגותם של חלק "מחברי" לחברות בלשכת עורכי-הדין - לשכה
שהחוק ופסיקת בג"ץ מחייבים אותי להיות חבר ובה ולשלם דמי חבר, מחמת חברותי בה, כמי שכפאו שד. עם זאת, לא בכל הציבור פשה הנגע. "אתה יודע", אמרתי לפרופסור המבריק, "אתה יודע ששמתי לי למנהג ולהרגל ולנקוט ולהגיש - אחת לשנה - חינם אין כסף, הליך משפטי בעניין עקרוני, שמוצא עצמו, דרך כלל, להיות נידון בבג"ץ". תוך שאני מנסה לנקות מרפש תדמיתו של כלל ציבור עורכי-הדין. "נו טוב". הטיח בי הפרופסור, "אז אתה פועל פרו-בונו ומה עם רוב ציבור עורכי-הדין? הם פועלים, אך ורק עבור כסף, נכון?". שתקתי, לא יכולתי להכחיש עובדות מוכחות אלה שהוטחו בי.
עם סיום השיעור - לאחר ניתוח מרתק בטקסט קבלי עלום שם - המשיכה וניקרה בי שאלתו של אותו פרופסור. שאלתי עצמי,
מדוע - מדוע שופטים השופטים עצמם? מדוע אין בישראל גוף שישפוט השופטים, שחבר החברים בגוף זה אינם שופטים וגם/או אינם שופטים בדימוס וגם/או מי שדבר אין להם וגם/או לא היה להם - מעולם! - עם מקצוע השפיטה? סריקה מהירה של כלל הגופים, העוסקים בשפיטה ובביקורת על מוסדות הקשורים לשפיטה, מלמדת, כי העומדים וגם/או העומדות בראש גופים אלה -
למעט ומלבד בתי-המשפט שבהם מכהנים, כבדבר מובן מאליו, שופטים ושופטות - הינם מי שהייתה להם, בעבר, יד ורגל במלאכת השפיטה. נציב תלונות הציבור על השופטים, הינו שופט וגם/או שופטת בית המשפט העליון, בדימוס, כאשר החוק דורש, כי מי המכהן בתפקיד זה יהא ראוי לכהן כשופט בית המשפט העליון. נציב התלונות כיום הינו, כב' שופט בית המשפט העליון, בדימוס,
אליעזר ריבלין. בראש נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, עומדת נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, לשעבר, כב' השופטת, בדימוס,
הילה גרסטל.
בראש בית-הדין המשמעתי המיוחד, המוקם אד הוק, הדן בעניין שופטים שסרחו, לכאורה, אמורים לעמוד חמישה שופטים ובהם שלושה שופטי בית המשפט העליון או שלושה שופטים ובהם שני שופטי בית המשפט העליון,
לפי קביעת נשיא בית המשפט העליון. אתה הבנת את זה ברוך? אם שופט סורח, לכאורה - רק, רק לכאורה! - הרי מי שישבו לדיון בעניינים הם שופטים כמוהו או בדרגה בכירה מעליו, שהמשותף להם, שהם כולם - כולל השופט/ת העומד/ת לדין משמעתי - נשבעו אמונים, קודם תחילת כהונתם, בפני נשיא המדינה ונשבעו - ממש כמוהו - בפני הנשיא, נוסח זה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". המלה "לכאורה" חשובה - חשובה עד לאין ערוך. תחת הכיסוי והחיסוי של מלה זו ניתן לומר מלים חריפות ביותר ולטעון, כי אין הכוונה למלים החריפות שנאמרו וגם/או נכתבו ממש, שכן הם נאמרו וגם/או נכתבו, רק לכאורה. הבוקר פורסם - ברבים - בכלי התקשורת, כי שופט בית המשפט המחוזי, בחיפה,
משה גלעד ואשתו, חשודים - לכאורה - בהעלמות מס בפרשת חשבונות הבנק בשוויץ. מובן שהכל מאחלים לחשוד בפלילים - ועל אחת לשופט מחוזי מכהן - כי החשדות שהועלו נגדו, תתבררנה כחשדות שווא. אבל מה יקרה, אם יתברר שיש ממש בחשדות אלה? האם יועמד שופט מחוזי נכבד זה לדין פלילי, לאחר תום יציאתו חופשה, אם וכשתוכחנה חשדות אלה? ואגב, דין פלילי. האם יועמד לדין פלילי נשיא בית המשפט המחוזי, בנצרת, יצחק כהן, המצוי בחופשה מתפקידו לאחר שנחקר במשטרה בעבירות מין המיוחסות לו?
המציאות מוכיחה כי המערכת השיפוטית, אינה יודעת כיצד להתמודד עם שופטיה שסרחו -
כשמתברר, בפועל ולמעשה, שהם סרחו - ולא לכאורה! הפתרונות שהמערכת השיפוטית מציעה לשופטים/שופטות, הם רבים, שונים ויצירתיים, אבל מכנה משותף אחד, יש לרובם -
שופטים ושופטות אלה אינם מובאים - לרוב - לדין פלילי ואינם עוברים הליכי מעצר, ככל חשוד אחר, הנאלץ לבלות מספר ימים ולילות במעצר בשל חשדות לעבירות דומות. למען קיום עקרון השוויון בפני החוק, מן הראוי שיוקמו בתי-משפט ובתי-דין, משמעתיים ואחרים, שידונו בעניינים מובהקים, שבהם אין יכולים לדון שופטים ושופטות מן השורה, בהיותם עניינים, מעצם מהותם, מביאים מערכת המשפט למצב בו חל
ניגוד עניינים מובנה.
רק הקמת מערכת שיפוט נפרדת לשופטים ושופטות שסרחו, שבראשה לא יעמדו שופטים ושופטות מכהנים וגם/או שופטים ושופטות בדימוס, כמו-גם הקמת מערכת שיפוט שבראשה לא יעמדו שופטים ושופטות מכהנים וגם/או שופטים ושופטות בדימוס, שתדון בעניינים מובהקים ומובנים שמעצם מהותם, אין מערכת השפיטה יכולה לדון בהם, תחזור למערכת המשפט האימון שאיבדה היא מציבור בכללותו, בשנים האחרונות. צר לנו - צר לנו, עד למאוד מאוד שדברי נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון, השופט, פרופ'
אהרן ברק, לפיהם: "לשופט אין חרב ואין ארנק והוא נהנה מאמון הציבור", אינם חלים עוד, על מרבית הציבור, בישראל, כבעבר. מערכת המשפט איבדה - בשנים האחרונות - חלק ניכר מהאמון שרחש לה, בעבר, הציבור הרחב ולא מעט "בזכות" מעשיה ומחדליה, היא עצמה.
