תת-אלוף רמי דותן היה ראש להק ציוד בחיל-האוויר, אשר נעצר בתחילת 1990 והודה בקבלת שוחד במיליוני שקלים. אלא שסדרת תחקירים שפרסמתי ב"
גלובס" ארבע שנים מאוחר יותר העלתה, כי היה זה רק חלק מהסיפור.
התחקירים התבססו על עבודת שטח בארה"ב, על מסמכים שטרם פורסמו ועל ראיונות עם מקורות בארץ שהיו מקורבים לנושא. הם העלו, כי התרמית של דותן הייתה רק נספח לתרמית גדולה בהרבה של ישראל מול שלטונות ארה"ב.
כללי הסיוע הביטחוני שמקבלת ישראל מארה"ב קובעים, כי הממשל יכול להגביל את השימוש שייעשה בכספו. לעיתים הדבר נעשה מסיבות מסחריות, ולעיתים כדי שלא להעניק לישראל יתרונות גדולים מדי על שכנותיה. בשנות ה-80 פיתחו בכירים בחיל-האוויר שיטה לעקוף את המגבלות האמריקניות ולרכוש מהספקים - בעיקר יצרנית המנועים פראט אנד ויטני - שיפורים ושירותים שמשרד ההגנה האמריקני לא היה מוכן לאשר.
השיטה הייתה יצירת "קופות קטנות": היצרן האמריקני ניפח את החשבונות שהוגשו לישראל, זו הגישה אותם לממשל והלה היה משלם. הניפוח היה באחוזים בודדים ביחס להזמנות, אך מאחר שהיה מדובר בעשרות ומאות מיליוני דולרים - הצטברו בצורה זו סכומים ניכרים. התחקיר שלי העלה, כי היה מדובר ב-40 מיליון דולר, בהם השתמש חיל-האוויר בניגוד לאישורים של הפנטגון.
התחקיר גם הצביע על סימני שאלה בהליכים המשפטיים שנוהלו בישראל נגד דותן ומעורבים אחרים; חשוב לציין, כי לא היה כל פקפוק לגבי אשמתו של דותן בפרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות צה"ל. התהיות היו לגבי רצונה הנחוש של המדינה להגיע להסדרי טיעון עם כל המעורבים ולגבי המשפט היחיד שהתנהל עד סופו - משפטו של אל"ם יצחק סער, אשר זוכה מרוב ההאשמות. התשובה הייתה, שהמדינה עשתה כל שביכולתה כדי שהאמת המלאה לא תצא לאור וכדי שלא יתגלו התרמיות ה"רשמיות".
עם זאת, הממשל האמריקני גילה את שהתרחש וקבע שישראל תהיה חייבת לבצע את הרכש באמצעות הפנטגון. ישראל התנגדה בתוקף, למרות שמדובר ביתרון לגודל שיכול היה להעניק לה מחירים ותנאים משופרים בהרבה, אך התנגדותה נדחתה. מסקנתו של התחקיר הייתה, שההתנגדות נבעה מכך שהיה ברור שרכש כזה לא יאפשר להמשיך ולרמות את הממשל.
שאלה שנותרה פתוחה היא מי ידע על התרמיות ומי אישר אותן. נקודת המוצא בנושא זה הייתה, שגם קצין בדרגת תת-אלוף לא יעז לעשות זאת על דעת עצמו, בשל ההשלכות הברורות של מעשים כאלו. עוד נמצא, כי דותן לא היה זה שהחל את שיטת "הקופות הקטנות", אם כי שכלל אותה ולבסוף גם השתמש בה לצרכיו האישיים. ההנחה היא, שדרך פעולה זו אושרה בדרגים בכירים, ואולי אף בכירים ביותר, הן בצה"ל והן במשרד הביטחון ובממשלה.
