שברים בזכוכית

העיסוק הסוציולוגי- פמיניסטי, בגוף, צובר תאוצה בעשורים האחרונים. במסגרת הכתיבה על הגוף, עולה הדרישה לדון בגוף האנושי מפרספקטיבה הוליסטית (Embodiment). הוליזם זה , כפי שאני בוחרת לקראו, פירושו להתייחס באופן מודע לקשר הבלתי ניתק המתקיים בין הגוף הגשמי, לבין עולמות הזהות והרגש. חוקרות פמיניסטיות טענו, כי הגישה ההוליסטית הכרחית ללימוד התנסויותיהן של נשים, זאת בשל מסורת ארוכת שנים של תיאור הגוף הנשי תוך ביצוע הפרדה קרטזיאנית בין גוף חומרי לרוח/ נפש.

חוקרות פמיניסטיות התחקו אחר שורשי הפיצול בין הגוף לבין חוויות הרגש ועולמות הזהות של נשים, וטענו כי שפה ושיח הבנו תפיסת עולם במסגרתה תואר הגוף הנשי כגוף חסר, כגוף אשם וכגוף פרוץ גבולות. כך למשל שיחים פילוסופים מוקדמים הציגו את "הרחם ככלא", שיחים רפואיים קישרו את הרחם עם בעיות נפשיות ("היסטריה") ולבסוף נרטיבים תרבותיים הטילו על "כתם -הלידה" את הכשל בתפקוד האימהי ( בגרמנית נגזרת של המילה אם ( Mutermal.

בחיבור זה, אבקש לטעון כי מגמה קרטזיאנית זו עולה גם בציור דיוקנן של דמויות נשיות באגדות הילדים (במיוחד האגדות מבית מדרשם של האחים גרים). חיתוך וביתור של הגוף הנשי, הצבת הגוף הנשי במנחים פסיביים, צמצום עולם הזהויות של נשים, והשתקת ביטויי הרגש- כל אלו רומזים על גישת פיצול ( (Disembodied body. השלכותיו של פיצול זה, ניכרות בהיוותרותן של נשות האגדה מנוכרות ומבודדות. יישום מבט הוליסטי (גוף- זהות- רגש) בציור דיוקנן של גיבורות האגדה, חושף מציאות נשית מושתקת, פרוצת גבולות ומבודדת. מן ההבט הגופני- מוצג הגוף הנשי כגוף משוסע ומבותר נעדר כוח וחלש. גוף נח לכריעה תחת סד העינויים. בדומה לגוף גם הצגת עולמן הזהותי של נשות האגדה, היא הצגה של עולם זהותי צר ומצומצם, עולם זהותי המאופיין כלל ועיקר בקוטביות. הן מצייתות לתכתיבים הנכפים עליהן, אינן מקשות ומקבלות את הדין. הן מתוארות כנשים מושתקות נטולות דרישות ומאוויים. גם המתנתן לנס הישועה רומזת על העדר כח פנימי להפוך בעצמן למחוללות השינוי במצבן. השתקת חוויות הרגש והחישה נוטלת מהן את הכושר המנטאלי לייחס משמעות מדויקת לאירועים המתחוללים בחייהן. הן לא מסוגלות לקרוא את המפה החברתית בתוכה הן פועלות, והן לא מסוגלות להפגין רגשות הולמים מול מצבי הסכנה המשתקפים אליהן. באופן זה במשוואת ה- Fight or Flight, יכולות הגיבורות רק לעוף. מעוף זה אינו דומה למעופו של פיטר פן. מעוף זה איננו מעוף משוחרר גבוה וחופשי, אלא דווקא מעופן של הנסות על נפשן.

ייצוגי הגוף הזהות והרגש של נשות אגדות הילדים מבטאים מסורת ארוכת שנים של ייצוג נשי סקסיסטי, המבקש לשלול מנשים כוח גופני, וזהותי כאחד.