|
פולמוסן ומושחז. רמון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
"הכנסת נפרדת ממך היום לשלום, ובתמימות דעים כמעט נדירה, אומרת לך: תודה גדולה על כל אשר נתת לנו, ועל החותם שהטבעת, שיישאר לשנים על שמך" | |
|
|
|
|
|
המבוגר הכי צעיר
|
דליה איציק
|
דברי הפרידה של חברת הכנסת מחבר הכנסת הפורש חיים רמון בעת הגשת מכתב ההתפטרות [ט' בתמוז תשס"ט, 01.07.2009]
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
חברי הכנסת,
כשהודיע לי חבר הכנסת חיים רמון בנחרצות, על החלטתו לפרוש מהכנסת, קיוויתי שיחזור בו, אולם בסתר לבי ידעתי: לאחר לבטים, משבשלה אצלו ההכרעה, זה סופי.
ידידי, חיים רמון, בחרת לצאת למחוזות אחרים, ורצונו של אדם - כבודו.
אודה ואתוודה, לא קל לי לומר מילות פרידה מחיים, שהרי לימדונו חז"ל: "אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכולו - שלא בפניו". את שבחיך, חיים, נושאים רבים, שאני שמח להצטרף אליהם, ורק מקצת הדברים ייאמרו במעמד פרידה זה.
חיים רמון הוא יריב לדרך, אך גם חבר אישי. למרות שהוא מייצג את הצד האחר של המפה הפוליטית - מפה שעברה לפני כמה שנים "מתיחת פנים", לא מעט הודות לפעלתנותו שלו - אף על-פי כן, אני מצר על פרישתו, והדבר אינו מונע ממני לומר דברי הערכה על פועלו.
כשנכנסתי לכנסת, כבר כיהן כאן חיים כארבע שנים, ובמידה רבה היה עבורי "חונך", בכל הקשור לצעדים ראשונים במסדרונות הפוליטיים ולהתמצאות בהם.
פוליטיקה היא עיסוק קשה, שונה מכל מקצוע אחר. יש בה אכזריות ורוע, אך גם סיפוק ולעתים גם הנאה. בפוליטיקה, חברות וחברים, ניתנת בידינו זכות נדירה להטביע חותם על החברה הישראלית, ואתה חיים, עשית זאת, בדרכך שלך.
בנימה אישית, חיים: אתה תחסר לנו בבית זה. אני אוהב לשמוע אותך מעל דוכן זה כפולמוסן. אני נהנה מהשפה המושחזת שלך, שבה אתה מצליף במתנגדים לעמדותיך, במילים חדות כתער, גם כשהדברים אינם בהכרח מקובלים על הכל, ושנויים במחלוקת.
אכן, יש לומר ביושר, גם במעמד הזה: אינני נמנה עם האומרים "הן", על רבים מהדברים שאתה משמיע. אינני יכול לשכוח את דבריך בזכות ההינתקות מיישובי רצועת עזה, שהיו כמדקרות בבשרי.
לא אשכח גם, שכאשר העלית את נושא גדר ההפרדה, הכל (- כולם!) לעגו לך ולעצתך. רבות מעצותיך והגיגיך נדחו על-ידי מתנגדיך, מבית (-העבודה) ומחוץ (-הליכוד), אך לבסוף אומצו גם על-ידי המלעיגים.
כבימיך הראשונים בכנסת, לפני עשרים ושש שנים, כך גם היום: אתה גלוי לב וישר דרך.
החלטת לוותר על הפרלמנטריזם, אך הוא ודאי יחסר לך. אני מאמין כי תוסיף לתרום לחיים הציבוריים גם מהמקום שאליו תלך. אין ספק בלבי שכאשר תצא מהכנסת, תמשיך להרגיש שאתה שייך לכאן.
חיים ידידי, מי כמוך יודע, שאין אנחנו מפנקים את ממלאי השליחות הציבורית.
כזה הוא הדור שלנו. הכנסת נפרדת ממך היום לשלום, ובתמימות דעים כמעט נדירה, אומרת לך: תודה גדולה על כל אשר נתת לנו, ועל החותם שהטבעת, שיישאר לשנים על שמך. צאתך לשלום, ודרך צלחה!