כשפתחתי את טורו של
יוסי ביילין ב
ישראל היום וכאשר נוכחתי כי הטור עוסק באפרטהייד, מיד עלה בדעתי שיש נמשל. יוסי ביילין הוא מן השמאל, ישראל מכונה ע"י שמאלנים רדיקלים ואנשי BDS מדינת אפרטהייד, וציפיתי שהטור יעסוק בהשוואת ישראל למדינת אפרטהייד:
אולם תוך כדי קריאה, מסתבר שביילין אינו עורך השוואה כזו, ייתכן שברמיזה קלה מאוד שניתן לתהות על קנקנה; הוא בעיקר סוקר את ההיסטוריה של האפרטהייד - החל משנת 1948, אז כונן, שכן בדרום אפריקה נבחרה ממשלה ימנית-בורית (הולנדית). בשנת 1958 האפרטהייד, מסתבר, הסלים, ובשם זכות השחורים לאוטונומיה, הם חויבו לחיות באזורים מגודרים, בנטוסטנים: באזורים אלו הקרקע לא הייתה פורייה ולא הייתה פרנסה, אך השחורים נאלצו לשאת דרכון בכדי להיכנס לדרום אפריקה עצמה. אט אט החלה מכבסת מילים, או כדבריו של ביילין:
"מצוקת השחורים הביאה לעימותים קשים - ושיאם בטבח שארפוויל ב-1960, שבמהלכה נהרגו 69 איש. כשהמילה "אפרטהייד" הפכה למילה מגונה, פרוורד החל בהמצאת שמות מטעים לחוקים שלו: "חוק המוסר" שאסר נישואין ויחסי מין בגין הגזעים: "חוק מרשם האוכלוסין" שחייב, כאמור, את ציון צבע העור; "חוק דיכוי הקומוניזם", שאיפשר לקבוע מיהו קומוניסט ולעצור אותו; "חוק עידוד השלטון העצמי השחור", שקבע כי השחורים יוכלו לחיות רק בבנטוסטנים".
האם ביילין מנסה לרמוז משהו על מדינת ישראל? מן הפסקה הבאה זה משתמע:
"תפיסת ההנהגה הדרום אפריקנית הייתה שהיא מחייבת להגן על האזרחים הלבנים מפני אלימות השחורים, וכי נעשים צעדים מינימליים אשר כל מדינה אחרת בעולם, המגנה את הצעדים הללו, הייתה עושה בעצמה אילו נתקלה בתופעות אלימות שכאלה".
דומני כי ביילין רומז כי מדינת ישראל, אם אינה מדינת אפרטהייד לשיטתו, לפחות היא לוקה ב"גוונים" של אפרטהייד: שהרי אחד מכלי ההסברה של ישראל היא ש"לו היו יורים טילים ממדינת ניו-יורק על מדינת ניו ג'רסי, ניו ג'רסי הייתה חייבת להגיב על חילול הריבונות שלה". הרושם מתחזק כשביילין מספר לנו את הסוף הטוב, ולפיה פרדריק דה קלרק נבחר לנשיאות דרום אפריקה, וביטל את האפרטהייד, ודרום אפריקה "הפכה להיות חלק לגיטימי מן המועדון הבינלאומי". אכן, הוא רומז לנו משהו.
הבה נזכיר לביילין כמה דברים: ראשית, כשהאפרטהייד בוטל, שחורים לא יצאו במתקפות טרור רצחניות כלפי לבנים. שנית, בעוד שהמניע של האפרטהייד היה גזענות לשמה, המניע של הכיבוש הישראלי וההשתלטות על שטחי הגדה, לרבות כל אמצעי הביטחון שישראל נוקטת, חלקם שנויים ביותר במחלוקת כגון מעצרים מנהליים, הינו תמהיל של שיקולי ביטחון והגנה עצמית עם שיקולים של התפשטות טריטוריאלית. יש לזכור כי הערבים נתפסו כאיום לאחר שורה של מעשי טרור בתקופת היישוב, לאחר מתקפת 7 צבאות ערב במלחמת העצמאות, ולאחר המתקפה החוזרת במלחמת ששת הימים. טיהור אתני היה דווקא יותר הקטע שלהם.
זה בהחלט נחמד ללמוד היסטוריה של האפרטהייד מפיו של יוסי ביילין. כי דווקא לימוד ההיסטוריה מאפשר לנו לבחון זה מקרוב את ההשוואות הנואלות אשר מוטחות בפני ישראל. בעניין אחד יש, עם זאת, מקום להשוואה קלה: ככל שהגדה מפורזת באמצעות כבישים ל
מתנחלים בלבד, שטחים צבאיים סגורים והתנחלויות, כך הפירורים המוקצים לפלשתינים בגדה, מזכירים, איכשהו, את הבנטוסטנים.
