להגדיל ההשקעה הציבורית

את הטור שלו במוסף "ממון שישי" של ידיעות אחרונות, בוחר סבר פלוצקר להקדיש למאבק בעוני. הוא ‏משוחח עם מספר כלכלנים, ומגיע למסקנה (תוך שיחה עם פרופ' מרטין אייכנבאום) כי ישראל יכולה ‏להרשות לעצמה להגדיל את משקל ההשקעה הציבורית בתוצר- מ 2% ל-4%, השקעה שאפילו ארצות הברית ‏הקפיטליסטית מתהדרת בה. ‏

לדעת אייכנבאום, העיתוי הזה, שבו ישנו יחס נמוך בין החוב הציבורי לתוצר, מצדיק ומאפשר השקעות ‏חברתיות בקנה מידה שישנה את המציאות; ‏

מה פלוצקר מציע, לאחר דיון עם מספר כלכלנים? השקעות רחבות היקף בחינוך, בבריאות, ובעיקר ‏בהכשרת עובדים בלתי מיומנים לעבודה בתעשיית ההייטק.

פלוצקר מצביע על כך שבישראל דואגים לצרכן ‏‏(מחאת הקוטג', מחאת המילקי), אך לא ליצרן; על-פי אחד ממרואייניו, פרופ' צבי אקשטיין, פריון העבודה ‏בישראל נמוך ב 35% מפריון העבודה במדינות ה ‏OECD‏ המתועשות. הפתרון, כך עולה מכתבתו של ‏פלוצקר, הוא השקעה בחינוך, תשתיות חינוך (כגון מחשוב), והכשרה של כוח אדם לא מיומן, לרבות ‏הערבים והחרדים, לעבודה במקצועות טכנולוגיים, לרבות הייטק.‏

מומלץ לקרוא בטור עצמו את הניתוח המעניין של פלוצקר, על האופן שבו דווקא הגדלת ההשקעה הציבורית ‏יכולה להציל את המשק; מומלץ לקרוא על "תוכנית 7", מטעם עמותת פתחון לב, שנועדה לסייע לבני נוער ‏בסיכון לנשירה ממסגרות, לדבוק במסגרות אלו: כזכור, "פתחון לב" החלה כעמותה לחלוקת מזון, במטרה ‏לכבות שריפה, אולם העמותה גילתה כי כיבוי שריפות אין די בו, ויש למנוע נשירת בני נוער מן הפריפריה מן ‏המסגרות של לימודים/צבא/תעסוקה, ולסייע להם להשתלב במעגל יצרני. מומלץ להכנס לטור ולקרוא על ‏תוכנית העמותה. ‏

ישנה רק בעיה אחת מרכזית, לשיטת פלוצקר; הממשלה אינה ששה לאפשר תוכנית רוחבית למאבק בעוני: ‏מעבר לדיבורים, אין מעשים באופק.‏