יעקוב עמידרור מ
ישראל היום מקדיש את טורו במוסף "ישראל השבוע" לסיכום רטרואקטיבי של מלחמת לבנון השנייה. עמידרור מתפלא על מה כל המהומה, הקינות, ההספדים וההלקאה העצמית של "הפסדנו", כאשר אפילו נסראללה הרהבתן והמגלומן הודה במשתמע בכישלונו (כשהצהיר שלא היה מבצע את החטיפה לולא היה יודע מראש את התוצאות).
עמידרור מציין כי המלחמה סיפקה לנו עשור שקט. גם אם נקזז את השנים מ-2012 ואילך, אז החלה מלחמת האזרחים בסוריה, וכל הכוחות של חיזבאללה הופנו לשם, עדיין, שש שנות שקט אינן עניין של מה בכך. ההרתעה עבדה. גם אם צה"ל לא היה במיטבו, הוא היה טוב מחיזבאללה. תפיסת הכישלון, גורס עמידרור, נובעת מציפיות מוגזמות. בעידן של ארגוני טרור, "הכרעה" היא פנטזיה בלתי מושגת, או מושגת במחירים כבדים, צבאיים, ומבחינת צביעות בינ"ל שתקפוץ כמו חמור בראש: לפיכך, השגת תקופות ארוכות של שקט בין הסבבים היא תוצאה לא רעה בכלל. ועשור של שקט, מתוכו שש שנות שקט שהן נטו "בזכותנו" (ולא בזכות החזית הסורית), הן הישג לא רע, גורס עמידרור.
צה"ל צריך להשתפר, גורס עמידרור. הבעיה, מאידך-גיסא, היא שגם חיזבאללה ערך את חשבון הנפש שלו, גם אם לא באופן שקוף כמו אצלנו (וינוגרד). הוא מצויד בטילים ארוכים יותר, משוכללים יותר, שיגרמו נזק רב יותר לעורף בסבב הבא. בכדי לנטרל את הטילים האלו ישראל תאלץ לכבוש שוב את דרום לבנון, מציין עמידרור, ואני מוסיפה, שבכדי להיות מסוגלים לעשות זאת מבחינת קרדיט בינלאומי, מוטב לוותר על כמה התנחלויות מבודדות בשם זכות אבות, בכדי לאפשר הגנה עצמית הכרחית בזמן אמת.
לקראת הסבב הבא, מציין עמידרור, חיזבאללה מצויד כבר באמצעי יירוט מטוסים, כך שחייל האוויר שלנו לא יוכל להבטיח עשור שקט במאמץ אווירי מזערי יחסית, כפי שארע ב-2006.
הטיפים שלו לצה"ל ולהנהגה הם שניים: עבור צה"ל, להיערך טוב יותר לסבב הבא. ועבור ההנהגה המדינית: עליה להציב לדרג הצבאי מטרות ריאליות. אי-אפשר להכריע את חיזבאללה. אפשר ליצור תקופות שקט ארוכות בין סבבים אשר שיש לקוות שיהיו מטרידים פחות ופחות לעורף הישראלי, ואשר יגבו פחות קורבנות.
וטיפ שלישי ממני: רק הפסקת הבנייה בהתנחלויות, ונכונות אמיתית ליוזמה מדינית בצד הפלשתיני, היא זו שתתן את האשראי לישראל לעשות את כל מה שצריך בסבב הבא בלבנון, בכדי שתקופת השקט שאחרי הסבב הבאה, תהא ארוכה יותר, ושהסבב הבא יהא אכזרי פחות. נכונות ישראל למשא-ומתן, לתהליך מדיני ולשלום לא תבטיח במאום כי הפלשתינים יעתרו. אך היא תאפשר לישראל את הקרדיט, שיאפשר לה למקד את המשאבים במקום שצריך (הגנה עצמית ולא סיפוח זוחל של שטחים).
