סטיב בנון שימש עדיין כאסטרטג הראשי של הבית הלבן כאשר הכריז, כי משימתו של ממשל טראמפ היא "להרוס את המדינה המינהלית". לשונו של בנון, כדרכו, הייתה בוטה – ובמקרה הזה גם מדויקת, כותב השבועון טיים. המשימה של הרס הרשות המבצעת – בתי המשפט המקצועיים, גופי הפיקוח ורשויות האכיפה – תבוצע בפועל בידי אנשים שאינם תופסים כותרות.
בחודש פברואר, מיד לאחר השבעתו של
דונלד טראמפ, אמר בנון: "אתם רואים מי התמנה לקבינט. כולם נבחרו עם סיבה, והיא: ההרס". במשך רוב השנה שחלפה מאז נצחונו המדהים של טראמפ, הצהרותיו תפסו את תשומת ליבו של הציבור כמו הודעות בלתי צפויות של הקברניט בטיסה ארוכה. אבל בשטח התרחשו דברים.
בשקט בשקט, הממשל ביצע אלפי פעולות, המשפיעות על כל אמריקני – מעובד היום העני ביותר ועד בנקאי ההשקעות העשיר ביותר. והוא גאה במעשיו. "שום נשיא או ממשל לא ביצע דה-רגולציה או ביטול של כל כך הרבה פעולות רגולטוריות בזמן כה קצר", אומר מנהל התקשורת של הבית הלבן, הופ היקס.
תחושותיו של האמריקני כלפי אותן פעולות נגזרות מהשאלה כיצד הצביע בנובמבר שעבר. סקר של מכון פיו שנערך החודש העלה, כי 66% ממצביעי הדמוקרטים סבורים שפיקוח ממשלתי על העסקים נחוץ כדי להגן על האינטרס הציבורי, לעומת 31% בלבד ממצביעי הרפובליקנים. זהו אחד הפערים המפלגתיים הגדולים ביותר בנושא מזה עשרות שנים, מציין טיים.
הפילוסופיה מאיימת לטבוע בתוך הביצה שאותה הבטיח טראמפ לייבש. הבית הלבן שלו מלא במנהלים ועובדים לשעבר מהמגזר העסקי, להם יש סמכות בנושאים שללקוחותיהם/מעסיקיהם לשעבר יש בהם עניין בהיקף של מאות מיליוני דולרים. עד אמצע יוני שכר הממשל למעלה מ-100 שדלנים (לוביסטים) לשעבר, 69 מהם בגופים מולם פעלו עד אז.
טיים מציע לזכור, שהיה זה הנשיא
ביל קלינטון שביטל את חוק גלאס-סטיגול, שמנע מהבנקים להשקיע בוול סטריט את כספי לקוחותיהם. והיה זה הנשיא
ג'ורג' בוש הבן שהטיל על ארה"ב עלויות רגולטוריות נוספות בהיקף של כמעט 30 מיליארד דולר. בסופו של יום, כמו הרבה דברים בחיים, ממשל טוב תלוי באמונו של הציבור – ולכן כל כך הרבה תלוי בצוות שטראמפ הפקיד על מלאכת ההריסה שלו.