שירותי הרפואה הציבורית בבריטניה ידועים לשמצה בחוסר יעילותם; פרק שלם ב"כן, אדוני השר" הציג זאת לפני 35 שנה. בימים אלו מתנהל בבריטניה דיון ציבורי בשאלה כיצד ניתן להמשיך לממן אותם, ולכלכלן פול ג'ונסון יש – במאמר בטיימס – תשובה בלתי פופולרית בעליל: אין מנוס מהעלאת מיסים.

ב-50 השנים האחרונות, כותב ג'ונסון, נראה היה כאילו הבריטים מבצעים נס: הם מרחיבים את מדינת הרווחה בכלל ואת שירותי הרפואה בפרט, בלי לשלם תמורת ההרחבה הזאת. נטל המס הוא 34% מהתוצר – כמעט כמו לפני יובל שנים. רמז למה שבאמת קרה ניתן למצוא כאשר בוחנים את תקציב הביטחון: בשנות ה-80 הוא היה 10% מההוצאה הממשלתית; כיום הוא 5% בלבד. הממשלה גם הפסיקה לבנות בתים, והריבית הנמוכה הקטינה את החוב הציבורי. התוצאה הייתה הכפלה ההוצאה על בריאות מכלל התוצר.

כיום, אספקת שירותי בריאות היא מה שממשלת בריטניה מוציאה עליו הכי הרבה – ובגדול: 7% מההכנסה הלאומית וכמעט 20% מההוצאה הציבורית. והמספרים הללו ימשיכו לגדול: ב-15 השנים הבאות יהיו 4 מיליון יותר בריטים בני 65 ומעלה, ומיליון יותר מעל גיל 85; מספר העובדים יגדל בקצב איטי בהרבה. במקביל, עולה תוחלת החיים של החולים במחלות כרוניות והתרופות מתייקרות. שכרם של הרופאים והאחיות יצטרך לעלות לפחות בקצב עליית השכר הממוצע.

יהיה צורך בנס בתחום יעילותה של מערכת הבריאות הבריטית כדי לממן את כל אלו. ייתכן שאכן המערכת תתייעל – היא השתפרה בתחום הזה בשנים האחרונות – אבל היא סבלה מקיצוצים בדיוק בתחומים המאפשרים התייעלות עתידית: השקעה בציוד ובטיפול מונע. לכן, קרוב לוודאי שהבריטים יצטרכו להגדיל את הוצאות הבריאות ב-15 השנים הבאות אל מעבר לקו 20 האחוזים.

אין מהיכן לקצץ את עשרות מיליארדי הליש"ט הנחוצים, טוען ג'ונסון. תשלומי הפנסיות – סעיף ההוצאה השני בגודלו – יגדלו אף הם, בשל הזדקנות האוכלוסייה. קצבאות הביטוח הלאומי למי שעובדים כבר נחתכו בצורה משמעותית. תקציב הביטחון שוב אינו מהווה יעד למתקפה. אין מיליארדים שמבוזבזים על בתי ספר. החינוך, הממשל המקומי ומערכת המשפט ספגו קיצוץ אחרי קיצוץ אחרי קיצוץ. הממשלה יכולה ללוות עוד – אבל זה יעזור לכל היותר לטווח הקצר. מה שנותר הוא להעלות מיסים.

ממשלתה של תרזה מיי עסוקה כרגע בהתלבטות אחרת: כמה להשקיע במערכת הבריאות בשנים הקרובות. ההחלטה תושפע לא רק מן הצרכים אלא גם מחוסר ודאויות בתחום הכלכלי, הדאגה באוצר מגובהו של החוב הלאומי והצרכים של משרדים אחרים. ההחלטה צריכה להביא בחשבון גם את החזון לטווח הארוך, ובמיוחד להכשיר רופאים, אחיות ובעלי מקצועות רפואיים אחרים – אחרת אין סיכוי לעמוד בדרישות העתיד. בעוד מספר שבועות יציין שירות הבריאות הלאומי את יום הולדתו ה-70 – הזדמנות טובה להתכונן לעתיד, מסיים ג'ונסון.