משאבי האדמה והמים של כדור-הארץ מנוצלים בקצב חסר תקדים, ובצירוף שינויי האקלים קיימת סכנת רחב מוחשית בחלקים גדולים של העולם. כך קובע (יום ה', 8.8.19) דוח של האו"ם, אשר הוכן בידי 100 מומחים מ-52 מדינות.

חלון ההזדמנויות לשנות את המצב הולך ונסגר במהירות, מדגיש הדוח. חצי מיליארד בני אדם כבר חיים באיזורים ההופכים למדבר, והאדמה הראויה לעיבוד מצטמקת בקצב מהיר פי עשרה עד פי מאה מאשר תוספת של אדמה כזאת. שינויי האקלים מחמירים עוד יותר את הסכנות: שטפונות, יובש, סופות וסוגים נוספים של מזג אוויר קיצוני מאיימים לשבש את אספקת המזון העולמית ובכמה מקומות אף לקטוע אותה. ואילו אפקט החממה, הנוצר בעיקר משריפה של דלקים מוצקים (כמו נפט ופחם), מוריד את האיכות התזונתית של המזון, בעוד עליית הטמפרטורות עלולה לפגוע ביבולי השדה ובמשקי החי. השורה התחתונה של פליטת גזי החממה היא עלייה במחירי המזון.

סינתיה רוזנצווייג, אחת ממובילות הדוח, מזהירה בשיחה עם ניו-יורק טיימס מפני סכנה חמורה במיוחד: התפתחות של משברי תזונה בכמה יבשות בעת ובעונה אחת. לצד זאת היא אומרת, כי אחד הממצאים המרכזיים של הדוח הוא שניתן לעשות רבות באמצעים הקיימים – אם כי מדובר בשינויים משמעותיים בשימוש בקרקע ובחקלאות העולמית, כמו גם בהתנהגות הצרכנים, כגון מניעת בזבוז מזון והחלפת בשר בקר בסוגי בשר אחרים.

באופן בלתי מפתיע, המחסור במזון צפוי לפגוע במדינות העניות יותר מאשר בעשירות. המשמעות של מצב זה הגברת ההגירה, שכבר כיום שנויה במחלוקת פוליטית חריפה בצפון אמריקה, באירופה ובחלקים אחרים של העולם. "אנשים לא נשארים ומתים היכן שהם, אלא מהגרים", אומר בפשטות פיט סמית, גם הוא ממובילי המחקר.

המחקר מצא במקביל, כי גם החקלאות תורמת לפגיעה באקלים. ייבוש אדמות – כפי שנעשה למשל במלזיה לצורך מטעים לשמן דקלים – מזיק במיוחד, שכן האדמה היבשה משחררת לאטמוספירה כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני, שהוא גז החממה המרכזי. כל 10 קמ"ר של אדמה מיובשת משחחרים פחמן דו-חמצני השווה לשריפת 1,500 ליטר בנזין. הדוח מדגיש, כי מדובר בהשפעה לטווח ארוך: בשנה שעברה שוחררו 5 ג'יגהטון של גזי חממה בשל שימוש באדמה (לעומת 37 ג'יגהטון משריפת דלקים מוצקים), מתוכם ג'יגהטון אחד הוא תוצאה של ייבוש בעבר.

הבקר הוא מקור משמעותי של גז מתאן, עוד אחד מגזי החממה המרכזיים, והעלייה העולמית בדרישה לבשר בקר כמובן מחמירה את הבעיה – במיוחד באיזורים קריטיים כמו יערות האמזונס. הדרישה הגוברת לבשר בקר מובילה לכריתת יערות כדי ליצור שטחי מרעה עבור בעלי החיים, והכריתה גורמת מדי שנה לנזק אקלימי השווה לפליטת הגזים מ-600 מיליון מכוניות. זו הסיבה לכך שמחברי הדוח קוראים לצמצם את צריכת בשר הבקר.

הטיימס מציין, כי התמודדות עם סכנת הרעב עלולה לחייב החלטות קשות, משום שהיא מתנגשת בצרכים אחרים. כך למשל, הרחבת ייצור התירס לשם ייצור אתנול – שהוא דלק נקי בהרבה – עלולה לפגוע בפוריות האדמה ואף להפוך אותה למדבר. ואילו נטיעת יערות עלולה לדחוק את בעלי החיים לאדמות פוריות פחות, וכך לפגוע באספקת הבשר. לשם המחשה: נטיעה מירבית של עצים תפחית את פליטת גזי החממה ב-9 ג'יגהטון לשנה – ותביא לעליית מחירי הבשר ב-80% בשנת 2050.

הדוח קורא לשינויים מבניים, כולל הרחבת האשראי לחקלאים במדינות מתפתחות והגנה על זכויותיהם. המחברים אומרים, כי יש מקום להשתמש בידע ובשיטות החקלאיים המקומיים כחלק מן המאמץ המשולב להתמודד עם שינויי האקלים וסכנת הרעב. בשורה התחתונה, פעולה כעת תוכל לצמצם את הסיכונים ואף למנוע את חלקם – אך צריך לפעול כעת.