רוב התיאורים של השפעת הספרדית, שהרגה 50 מיליון בני אדם לאחר מלחמת העולם הראשונה, טוענים שהיא הסתיימה בקיץ 1919. למעשה, הנגיף המשיך להרוג – כותב בניו-יורק טיימס ג'ון בארי, מומחה לבריאות הציבור שחיבר ספר על אותה מגיפה. זן שהתגלה ב-1920 היה קטלני דיו כדי להיחשב לגל הרביעי של המגיפה; בכמה ערים מספר המתים היה גבוה אפילו יותר מאשר בגל השני בחורף 1918.

זה קרה למרות שלרוב תושבי ארה"ב כבר הייתה חסינות טבעית בעקבות הגלים הקודמים. כמעט כל הערים הטילו מגבלות חמורות בגל השני, חלקן שבו והטילו אותן בגל השלישי – אך אף לא אחת עשתה זאת בגל הרביעי. הציבור חשש מפני השפעת, העיתונים היו מלאים בסיפורים מפחידים – אבל לאיש לא היה אכפת. הנגיף הפך למחלה עונתית רגילה רק ב-1921, אבל העולם חזר לשגרה הרבה לפני כן.

אסור לחזור כעת על אותה טעות, מתריע בארי. נכון, כרגע יש סיבות לאופטימיות. מספר מקרי האומיקרון נמצא בירידה בחלקים של ארה"ב. בקרוב כמעט כל תושבי ארה"ב יהיו מחוסנים או מחלימים. הריאות נפגעות מן האומיקרון פחות מאשר בגלים הקודמים. ייתכן מאוד שהקטלניות של הנגיף תלך ותפחת. יש הסבורים, כי מגיפת השפעת של 1892-1889 נגרמה בידי סוג של קורונה, שהיום הוא הצטננות בלבד. אבל כל אלו יוצרים כעת סכנה של עודף ביטחון, עייפות ואדישות.

סימני העייפות ניכרים בכל מקום. למרות ש-70% מן המבוגרים בארה"ב קיבלו שתי מנות של חיסון, ההתחסנות נבלמה ורק 44% קיבלו את המנה השלישית; רק 20% מהילדים בני 11-5 התחסנו. כמו ב-1920, הציבור עייף מציות לצעדי הזהירות. התוצאה היא שלמרות שהאומיקרון פחות מסוכן, מספר החולים שבר את השיא של הדלתא מספטמבר שעבר. ומה שגרוע יותר: לא בטוח שהנגיף עוזב אותנו. למרות שסביר להניח שהזנים הבאים יהיו פחות מסוכנים, הם עדיין ייווצרו. הדבר הוודאי היחיד הוא, שזנים אלו יוכלו לפגוע במערכת החיסונית – וזה עלול להיות מסוכן.

בארי מזכיר, כי זה מה שקרה לא רק ב-1918, אלא גם במגיפות השפעת ב-1957, 1968 ו-2009. בשנת 1960, כאשר רוב האוכלוסייה האמריקנית הייתה מחוסנת, הגיע גל נוסף ששבר את שיאי התמותה של השנים הקודמות. הגל השני באירופה ב-1968 גרם יותר תמותה מאשר הגל הראשון, שוב – למרות שכבר היה חיסון. וב-2009 צץ זן שהוביל לזינוק בתחלואה; בבריטניה שיעור התחלואה הקשה בשנה שלאחר המגיפה היה גבוה עוד יותר, וחוקרים האשימו בכך את הגישה הממשלתית של "עסקים כרגיל".

תקדימים אלו חייבים להוות אזהרה, מדגיש בארי. חיסונים, התרופה לקורונה ואמצעים אחרים יכולים לסיים את המגיפה, כאשר מיליארדי חיסונים יהיו זמינים ברחבי העולם והנגיף לא יפתח עמידות נגדם. אבל הסוף לא יהיה בקרוב. העתיד הקרוב עודנו תלוי בנגיף ובשימוש בארסנל הקיים נגדו: חיסונים, מסיכות, אוורור, טיפול רפואי, ריחוק חברתי והימנעות מהתקהלויות. החברה האמריקנית נטשה את אמצעי הרפואה הציבורית שברשימה זו; האזרחים האמריקנים יכולים להמשיך להיזהר.